ויפרח היקינטון

כמו באותו סיפור על העיתונאי הצעיר שהלך לסקר את חתונת בתו של אחד משועי הארץ וחזר ללא סיפור כי היתה שריפה באולם דקות לפני החופה והקידושין, כך גם אני עם הטבילה של השבוע. לבדוק אם המים נקיים ביקשתי, ומה מצאתי? יקינטונידה.

הדעות לגבי טבילה במאגר הזה היו חלוקות. חובב טבע מקומי שפגשתי שמה, ידע לספר שבאחד מצדי הבריכה קבורות כל מיני חביות מחלידות עם חומרים כימיים, אולי פליטי התעשייה הצבאית, וכי לא ברור מה מהם הגיע למים. "גם מטעמים של שמיה על הטבע לא כדאי להיכנס למים", הוסיף, "אגמיות וסופיות מגיעות לקנן שם". גם כאן כמו, ב'אגם נחם' הייתה פעם מחצבה, שהתמלאה במי תהום והפכה לבריכה.

העובדה המצערת (או הלא מצערת) היא שבסופו של דבר, אנחנו יונק שחי ומתנהל בעדרים: כפי שרוב האנשים יאכלו כל מה שאוכלים האחרים מבלי להריחו אפילו כל עוד האריזה מאשרת ש'זה בסדר', כך גם רובנו יכנסו לכל מקווה מים בו שורצים אחרים, ללא קשר לרמת ניקיון או זיהום של המים. בקטריות לא רואים באמת, ומעטים האנשים שיזהו עלוקה אם היא לא מוצצת את דמם שלהם. כך או אחרת, משהגעתי ל"אגם" נכונה לי הפתעה.

מרבד צמחי מים

המאגר (מאגרון) כולו כוסה במרבד של אחד מהיפים שבצמחי המים - יקינטון המים. זהו כלל אינו היקינטון, אלא שמה העממי של האיכהורניה עבת העוקץ. וזה לא שאני באמת יודע דברים כאלה, אבל אחרי הביקור באגם המרובד מאות מטרים של יקינטונים, פניתי לחקור את הנושא באינטרנט.

היקינטון אינו צמח בר כאן, אך שיש לו יכולת ההתפשטות מהירה, ואחת הבעיות איתו היא שהוא סותם את הנחלים. העובדה שהוא שימש בית חם למיני חלזונות שנשאו את טפיל הבילהרציה, הביאה כבר בשנות החמישים את עירית תל אביב להילחם בנגע היקינטון שפשה באותם ימים בירקון.

השם 'יקינטון המים' ניתן לאיכהורניה עבת העוקץ, למרות שאין כל קשר משפחתי בין השניים, על שום הדמיון של פריחתה המרהיבה לפריחת היקינטון. הצמח צף על פני המים באמצעות גזעו העבה והחלול (פטוטרת העלה ליתר דיוק) המשמש לו כמצוף. ואולי בגלל הצפיפות הגבוהה של היקינטונים הם גבוהים פה מאוד, חצי מטר אולי. פריחה עדיין כמעט ואין כאן, וגם עופות המים שהיו פה עד לאחרונה עפו להם לדרכם. "היחידים שהיו נכנסים כאן למים", מספרים לי על שפת האגם, "היו הסינים שהיו באים לדוג, נכנסים למים עם רשתות, ומוציאים ערימה של דגים לשבת". בזכותם וגם בזכות דייגי החכות, אוכלוסיית הדגים התדלדלה כאן, ועופות המים מדירים את כנפיהם מן הבריכה.

לעת ערב, נחה בין פרחי היקינטון להקת אנפות קטנה. השלדג הבודד שהיה באזור, העדיף להשתכן דווקא על שפת הערוץ הסמוך בו מתייבשות שאריות ביוב, והמגלנים העוברים ממעל לא עושים אפילו תנועות של חושבים לבדוק אופציה של נחיתה במקום. הטרקטורון המעופף דווקא כן. מעניין, אני תמה ביני לבין עצמי, נוכח זמזומן המתמיד של ציפורי המתכת האלה, אם מלמעלה רואים בכלל שהשדה הירוק הזה הוא על מים.

לא ברור איך נוצרה דווקא כאן היקינטונידה הזאת. האם זה ענף חקלאי מאולתר של איזו משתלה סמוכה, עבודה של חייזרים, ניסוי אקדמי בטיהור מים על ידי צמחים, יוזמה של מישהו שרוצה לעצור את כביש 20 המתקרב, או סתם תוצאה של גנן חולף שבחר להיפטר דווקא פה משאריות הצמחים של אחת מבריכת הנוי שבטיפוחו. מה שכן ברור הוא שהם חדשים כאן, היקינטונים, ושרק לפני ימים אחדים הם סיימו לכסות את פני הבריכה. אין לדעת גם כמה זמן הם עוד ישארו כאן, והאם  יפנקו אותנו במרבד פרחים סגול ומרשים (קצת קר לו פה, לטרופי הזה).

ומה שעוד ברור הוא שאל סביבות הבריכה מגיעים לא מעט חובבי שקט המשיארים אחריהם ערימות זבל. זה המקום להזכיר גם השבוע: אנא, בכל לשון של בקשה, השאירו את המקום נקי לפחות כמו זה שמצאתם אותו בהגיעכם לפה. כיוון שלא מדובר במקומות מוסדרים, איש לא אוסף ולא יאסוף את הזבאלה שלכם. מלבד זאת, זו פינת חמד מרעננת, באמצע כל הבלגן והעומס של מרכז השרון.

ואם אתם כבר בסביבה, באזור יש הרבה שיחי קיקיון, הצמח הרעיל הזה ממנו מפיקים את שמן הקיק, ששווה להתבונן בפריחתם מקרוב: מלמעלה, הפרחים הנקביים בעלי זרועות אדומות משתלחות, ותחתם על אותו אשכול, הזכרים הבהירים. סביב הבריכה אקליפטוסים גבוהים הנותנים צל, ופה ושם עשב רענן צומח בר, שיהיה נעים לשבת.

אל תקטוף

והנה הגענו שוב לסוגיית השבועות האחרונים, לפרסם או לא לפרסם איפה זה. שהרי מדובר בצמח שנמכר בשווקים, תמורת סכומים לא מבוטלים, ועכשיו יבוא הישראלי המכוער ויקח הביתה בחינם, וגם ישאיר זבל וישחית את הסביבה של הבריכה.

לכל המתנגדים, תודו: זה לא הנזק שעושים המבקרים האחרים שמטריד אתכם, זה פשוט המידע שהוא כביכול בעל ערך (ערך אמיתי אין לו), שחשבתם שיש רק לכם ועכשיו הוא נחלת כולם. זה מה שמפריע לכם, שעד שהוצאתם מאלו שיודעים את הסוד לגבי מיקומה של בריכה סודית מספר 789 (אגב, זה ליד עמיקם) - עכשיו זה מפורסם.

גם אלמלא היה אומר לי (אוטוטו ד"ר) יובל ספיר, שסביר שזה פרט אחד שהתרבה וגטטיבית (על ידי שלוחות) ומילא את האגמון תוך זמן קצר, הייתי מספר שזה בבריכת נווה הדסה, הנקראת על שם הפנימיה הציונית שניצבת בסמוך מתש"ט ועד היום, וסומך על הקוראים שלא יגנבו או ישחיתו את האגמון. ובאותו עניין, יש גם עדכונים לגבי אגם נחם, השבוע הגיעה התשובה מהמשרד לאיכות הסביבה: המים, הם אומרים, ללא ביוב.

ובאשר לטבילה? בחלקת המים הקטנה שחשף מישהו במערב הבריכה נראו המים הרדודים נקיים למדי. מה אגיד לכם, לא בא לי. הים ממש לא רחוק מכאן, המדוזות חלפו הלכו להן, וזה זמן מצוין לפתוח את עונת הרחצה. חוף פולג, עשר דקות נסיעה, נפתח מחדש לאחר שנסגר מפאת הביוב, החנייה חופשית והכניסה גם ובחלק ניכר משעות היממה אפילו יש מציל.

לעצמי, העדפתי רחצה לילית כמעט, בחוף לא מוכרז, מתחת לשמיים שכבר נצבעו כתום של שקיעות סתיו, וקושטו בירח דק דק של ראשית אלול. שלא תבינו לא נכון חלילה, המלצתנו בעינה עומדת: הרחצה ללא פיקוח מציל אסורה ומסוכנת, לכו לבריכה העירונית.