גן החי: ראיתי קפיברה מאושרת

פעם, לפני הרבה שנים היה בפתח תקווה גן חיות, שהיווה סוג של אטרקציה תיירותית לתושבי גוש דן. כשהייתי ילדה קטנה, תלמידה בית הספר היסודי, יצאנו לטיול שנתי באם המושבות וסיימנו בסיבוב חינוכי בגן החיות העירוני. זיכרון שמלווה אותי עד היום.

גן החיות הישן נסגר מזמן ובמקומו נפתח לפני שמונה שנים "גן החי" של פתח תקווה. גן חיות קטן ומקסים, פנינה חבויה בתוך העיר. מבחוץ אי אפשר לנחש שמדובר בגן חיות. גם דלת הברזל והמשרד הצנוע לא רומזים על העתיד לבוא. רק אחרי שצולחים את הכניסה עוברים לעולם אחר לגמרי: גן מטופח ונקי, עם המון פינות מוצלות וספסלים למנוחה.

בכלוב הראשון מקדמים את פנינו היענים, אחריהם אנחנו פוגשים למות, סוסי פוני, יעלים, איילים ועוד בעלי חיים תושבי ה"סלעיה". להבדיל מגני החיות הגדולים, כאן הרגשתי לי בנוח לתת לילדה להסתובב לבד, בלי לחשוש שמישהו ידרוס אותה או שאיזה אווז יוריד לה אצבע. ובמקרה של הילדה שלי (ושל עוד הרבה ילדים אחרים, אני משערת) צריך לשמור שהיא לא תציק לאווזים ולא תדחוף אצבעות לעיניים של העזים.

פינת הליטוף נפתחת בתיאום מראש. החיות נמצאות בכלובים סגורים ויש מתחם ליטוף שאליו מביאים אותן לפי דרישת הקהל. אנחנו העדפנו להמשיך לטייל ולא להטריד את החיות. בכלל, ללטף ארנבונים אנחנו יכולים בכל מקום, אבל לראות קפיברה (המכרס

ם הגדול בעולם, שנראה כמו הכלאה בין כלב ואוגר) עוד לא יצא לנו.

במרכז הגן נמצא אגם ובו עשרות רבות של עופות מים מזנים שונים. ילד חכם אחד הסביר לנו על האווז הסיני, עוף מים עם קרן מצחיקה באמצע הראש. למרות כל הניסיונות שלי לעניין את הילדה בעופות המים, היא החליטה שהאביזר הכי מעניין בגן החיות הוא דווקא הברזיה והשקיעה דקות ארוכות בניסיון לחקור את המתקן המשונה. לזכותו של הגן יאמר שברזיות יש בשפע. ולזכותה של הילדה שלי יאמר שבסוף היא השתכנעה והלכה לראות את הקופים.

ה"קופייה" הוא מסלול הליכה קצר בתוך כלוב ענק של קופי קפוצ'ין וקופי סנאי. למרות השלטים הרבים שמורים לא להאכיל את בעלי החיים היו בקופייה ילדים שהאכילו את הקופים בבמבה. חבל שלא היו במקום אנשי צוות שיעירו להם. הקופים מבחינתם היו מבסוטים, אבל מבט קטן לתוך הכלוב גילה שיש שם שקיות ניילון ושאר עטיפות של ממתקים שהקופים כבר זללו.

קצת אחרי הקופים אפשר להיכנס אל עולם הזוחלים: כלובים קטנים של נחשים מפחידים. על הילדה שלי זה לא עשה רושם והיא העדיפה לצאת החוצה ולטפס על שולחנות הפיקניק שבכניסה.

כשחזרנו לאוטו החניה הקטנה כבר היתה מלאה עד אפס מקום, בקושי רב שכנעתי את הילדה שאנחנו לא נשארים להתנדנד על הנדנדה (השתגעתם, 12 בצהריים!), אבל פוטנציאלית גם הפארק הצמוד לגן החיות יכול להוות המשך נחמד לבילוי בגן.

ספירת מלאי:

ברכיים שחורות: הגן נקי למדי, עשרות פחי אשפה פזורים לאורך השבילים ועושים את העבודה. הכלובים מריחים כמו שכלובים בגן חיות צריכים להריח, אבל כל עוד לא נכנסים פנימה - זה ממש בסדר.

פיפי קקי: שירותים קטנים, צנועים, אבל נקיים. אין פינת החתלה. הגיע הזמן שפינת החתלה תהיה אביזר חובה בכל מקום שמיועד לילדים. גם אם קהל היעד הוא מהסוג שכבר עבר גמילה, משפחות רבות מגיעות בהרכב מלא, עם ילד קטן ותינוק פצפון.

אמא תקני לי: כניסה לגן החי עולה 20 שקל למבוגר ו- 15 שקל לילד מעל גיל 3 (וגם לפנסיונר, סטונדט או חייל). תושבי פתח תקווה ישלמו 18 שקל למבוגר ועוד 12 על כל ילד מעל גיל 3. לא זול, במיוחד אם באים בהרכב מלא. בשטח הגן אין קיוסק (וחבל), אבל יש מכונה לממכר פחיות ועוד אחת לממתקים וסיגריות.

השורה התחתונה: יופי של גן. חיות מגוונות ומעניינות ונראה שהן זוכות לטיפול מסור. הגן בנוי בדיוק במידה הנכונה לילדים, לא גדול מדי ולא קטן מדי ויש המון פינות ישיבה מוצלות לכרסם בננה ולהרגיש כמו קוף.

הפרטים היבשים: גן החי, רחוב שרת 9 (גן יד לבנים) פתח תקווה 03-9223930 . שעות הפתחיה משתנות לפי עונות השנה – מומלץ להתעדכן באתר.