שלום לבוא שבת

על פניו נראה שלשלומי שבת לא חסר כלום. האיש כבר עשה (כמעט) הכל במוסיקה הישראלית. ובכל זאת, "ג'וק קטן" יושב לו בראש כבר הרבה שנים ולא נותן מנוח: הוא עדיין לא נתן הופעה מלאה בקיסריה. ביום חמישי, 26 באוגוסט, יגשים שבת את החלום. הוא יעלה על במת האמפי בקיסריה להופעה שהוא מגדיר "הופעת חיי, השיא של הקריירה שלי".

זה נשמע כמו אירוע סיכום.

"יש לי בהחלט הרהורי פרישה. אני מתרגש מאוד. ביום שהתקבלה ההחלטה, פשוט התרסקתי. הופעה בקיסריה תמיד סומנה אצלי כשיא בקריירה".

הופעת בכל כך הרבה מקומות גדולים מול אלפים ועשרות אלפים. מה כל כך מיוחד בקיסריה?

"זו לא הכמות, זה המקום. לכל מדינה יש את היכל התהילה שלה. בניו יורק זה ה'מדיסון סקוור גארדן' בצרפת זה ה'אולימפיה' - למרות שבצרפת יש אולמות מדהימים, הרבה יותר גדולים וחדשניים, כמו 'זניט', שלידו 'אולימפיה' נראה כמו אורווה. ובכל זאת ל'אולימפיה' יש הילה וחשיבות יתרה".

אבל למה לפרוש? אתה עוד צעיר.

"ביום ההופעה ממש אני חוגג יום הולדת 22 - פלוס 28. ברגע שיגידו לי שנמכרו - נמכרו, ולא חולקו - כל הכרטיסים, זה מבחינתי שיא אמיתי. יהיה לי קשה להמשיך לאחר מכן. לאן אפשר להמשיך אחרי שיא כזה? יש גם חשיבות לתאריך הזה. 26 בחודש בגימטריה זה שמו של הקדוש ברוך הוא. אין ספק, איך שאני לא מסתכל על זה, היום הזה מיוחד".

התעייפת?

"מאוד. נורא משעמם לי בשנים האחרונות. זו הסיבה שהרביתי בדואטים, כי שיתוף פעולה עם זמר צעיר ממלא אותי מחדש. אני רואה אותם מלאי אנרגיות, וזה משפיע עליי, זה מקסים".

איך אתה מרגיש כשהם באים אליך כאחד שישנה את הקריירה?

"תחושה מלחיצה, אבל אני תמיד מבהיר שבסך הכל אני זורק אותם לים, מוביל אותם לטירונות. אני נותן להם כיוון, והם צריכים לשחות לבד. צריך סבלנות, דואט איתי לא חוסך את זה. האמת היא שהדבר הכי בריא לזמר הוא להצליח בגיל 30. הוא צריך להרגיש אכזבה כדי ללמוד ממנה. ככה זה היה אצלי, הגעתי מארצות הברית והוצאתי את האלבום הראשון, 'מן החושך חזרתי'. שיר הנושא היה הראשון שלי, וחטפתי מפלה שלא ידעתי איך להתאושש ממנה. באלבום האחרון שלי, 'זמן אהבה', חידשתי אותו ונתתי לו צ'אנס נוסף, ועד עכשיו אני לא קולט איך הוא לא תפס. אני פותח בו את המופע, כי הוא מסמל המון בשבילי".

היו הרבה מקרים שבהם דווקא שיר שלא האמנת בו הפך ללהיט?

"היו לא מעט. באלבום 'זמן אהבה' הייתי בטוח ש'אל נא תבכי' יהיה להיט. השיר נפתח בשריקה שלי. הייתי מפליג בדמיוני, וכבר ראיתי איך אנשים שואלים מי שורק בשיר. כששמעתי את השיר ברכב, לפני שהוא יצא, מרוב התרגשות לא יכולתי לשמוע את כולו. בסוף מה שתפס זה 'בחוף של טראפטוני', שהסתרתי אותו בסוף האלבום ולא שמתי עליו דגש".

אתה לא גאה ב"בחוף של טראפטוני"?

"אני יותר גאה ב'בגלל הרוח', 'מתוקים', 'האשה של חיי'. את מילות 'בחוף של טראפטוני' כתבתי לצורך המחשה בלבד. פנינו לתמלילנים, כדי שיתאימו ללחן מילים וכדי שישימו לב למשקל של המנגינה, בניתי טקסט. בחיים שלי לא הייתי מאמין שאלו המילים שיישארו בסוף. זה יצא ככה, כי התמלילנים שפנינו אליהם לא הספיקו לכתוב, והמפיקים כבר היו בלחץ להוציא את האלבום, אז השארנו את זה ככה. מסתבר שלפעמים דווקא מהחלטורה יוצאים דברים טובים. השיר הזה הפך ללהיט ענק, ותהיה חגיגה גדולה סביבו במופע בקיסריה".

מה עוד יהיה במופע?

"לספר הכל? נשאיר קצת מקום להפתעות. אבל מתוכנן מופע ענק, שיהיו בו מתופפים ורקדנים. יהיו זמרים אורחים, כמו פבלו רוזנברג, לאה אחותי היקרה, ירון כהן, זרח יוסף ורובי לוי. שירי מימון תשיר איתי שיר חדש, שהיא כתבה ללחן שלי. 'לכל אחד יש' יבוצע בדואט עם הקהל וב'בחוף של טראפטוני' נארח את סאבלימינל והצל, שייתנו שם קטע מדהים".

נכון שהקטע הזה נולד באלתור בחתונה של רון שובל?

"נכון. שרתי את השיר, והם עלו לבמה ושלפו מהשרוול קטע ראפ שהם אלתרו במקום. הם פשוט מדהימים".

ומה יהיה לאחר המופע?

"תן לי להגיע למופע. הכינו כבר אמבולנס פרטי בשבילי רק מההתרגשות. כאמור, אם השיא הזה יהיה מוצלח מבחינתי, הוא ייתן לי אור ירוק לפרישה".

ואם הקהל ישיר לך "תישאר, תישאר"?

"אז שיפנו לי כבר עכשיו מקום בבית חולים".

איך זמר יוצר יכול בכלל לפרוש? הרי לא תפסיק לנגן, ליצור ולשיר.

"המשמעות של פרישה היא להוריד הילוך. אולי להקליט, פה ושם קצת עבודה עם זמרים צעירים וליהנות מהחיים".

באווירה הזו של סיכום ביניים, אתה יכול לציין שלוש נקודות שיא ושלוש נקודות שפל בקריירה?

"הנפילות: החזרה שלי לארץ מארצות הברית וכישלון האלבום 'מן החושך חזרתי', שהרג אותי. גם כישלון האלבום 'שלומי שבת', בהפקת 'אן.אם.סי', היה מכה שלא ידעתי איך להתאושש ממנה. אבל הנפילה הגדולה ביותר היא, ללא ספק, טקס פרסי אקו"ם ב-2002, שבו הייתי מועמד בחמש קטגוריות ולא זכיתי באף אחת מהן. וזה היה בשנה של הדואט 'לכל אחד יש', עם ליאור נרקיס. אפילו בקטגוריה של דואט השנה לא זכיתי. עוגמת הנפש שלי נבעה מכך שקראו לי במיוחד מפנמה. הייתי בסיבוב הופעות, וביקשו ממני להגיע והציעו אפילו לממן לי את הכרטיסים. אפשר להבין מכך שאני זוכה לפחות באחד הפרסים. אבל אפס מחמש, זו חתיכת צלקת מטורפת.

"ההצלחות הגדולות הן אלבום הדואטים 'חברים' וההשתתפות בקדם אירוויזיון עם השיר 'מכאן'. באותה שנה זכו אורנה ומשה דץ בשיר 'כאן', הם לקחו מקום ראשון ואני רביעי. וכמובן, המופע בקיסריה, שהצלחה שלו תהיה השיא הגדול ביותר".