עוד מעט קט
הדעת נותנת ששום מתנחל לא היה נשאר במקומו אילו הובהר שצה"ל נסוג משם בתאריך מוגדר
הוא יושב כל יום במגדל התצפית שלו בחווה, שקוע, כנראה, בשרעפים עמוקים כיצד להציל את המדינה ממעשי ידיו הוא – ההתנחלויות שקמו על יוצרן.
מאז נאומו המפורסם בכנס הרצליה בסוף השנה שעברה, דואגים שרון ומקורביו לפמפם לעיתונאים כי הנה, או-טו-טו, יתבצעו אותם ויתורים כואבים, כי עוד מעט קט תתחיל "ההתנתקות". הוא סופג מפלות קשות בליכוד ומיד לאחר כל מפלה דואגים מקורביו להבהיר כי הוא נחוש בדעתו לבצע את המהלך שיחזיר אותנו אל חיק הקהילה הבינלאומית.
מרוב נחישות פונו רק כמה מאחזי-דמה מתוך יותר ממאה מאחזים בלתי-חוקיים שהוקמו בחופזה בשנים האחרונות. ומרוב להיטות לביצוע ההתנתקות יש התחלות בנייה בהתנחלויות הרצועה חדשות לבקרים ומאחזים חדשים צצים בכל כמה שבועות ברחבי הגדה המערבית. הבנייה מתבצעת בכספי הממשלה שבראשה עומד אריאל שרון.
הוא היה יכול לחסוך מאיתנו את המחזה המביש שבו שניים משריו הבכירים, מופז והנגבי, מטילים איש על רעהו את המלאכה המאוסה של פינוי המתנחלים. הוא היה יכול להודיע כי צה"ל יתפנה מהרצועה בתאריך מסוים, ואגב כך תנותק אספקת המים והחשמל להתנחלויות. הדעת נותנת שאיש מהמתנחלים לא היה מוכן להישאר במקומו בתנאים כאלה. אבל שרון חושש כי אם יעשה כך יאשימו אותו המתנחלים בהפקרת יהודים לגורלם.
לכאורה אפשר להשיב לאותם מתנחלים כי הם, בחזונם המשיחי המתעתע, הפקירו את רוב העם לגורלו זה 37 שנים, כי ערערו את בטחונו ומנעו כל אפשרות להגיע להסכם עם שכניו. אבל דומה שמי שכונה "בולדוזר", שהוליך את המתנחלים במשך שנים ארוכות על כל גבעה ועמק לא מיושבים בגדה וברצועה, אינו האדם שיהין לומר זאת לבני-טיפוחיו לשעבר. שני הצדדים עדיין נרתעים מעימות חזיתי.
שרון אולי רוצה לבצע את הנסיגה אבל לא נראה שיצליח. המנגנון ההתנחלותי חזק ונחוש ממנו. זה מנגנון רב עוצמה המונע לא רק בלהט אידאולוגי אלא גם בסכומי כסף גדולים המוזרמים ממשרדי הממשלה השונים ומתורמים בחו"ל. המתנחלים מודעים לרוב הצעדים שצה"ל עומד לנקוט בעת הפינוי – האינפורמציה מוזרמת אליהם מקרב תומכיהם בממשלה, בצבא ובמשטרה. אולם הם מצידם נזהרים מאוד שלא לגלות את השיטות שינקטו נגד הפינוי. הם משוכנעים כי כך יוכלו להפתיע את המתנכלים להם ואף לגבור עליהם.
ועתה יושב שרון במגדל התצפית בחוות שקמים ומהרהר. אולי על כך שהבין סוף סוף את מה שרבים לפניו הבינו כבר זמן קצר לאחר כיבוש השטחים? ואולי על גנרל זקן אחר, שארל דה-גול, שהתמזל מזלו וחבל הארץ שפינה היה ביבשת אחרת? למרות המפלות, למרות קול הענות החלושה העולה ממחנהו, הוא מפגין ביטחון ביכולתו להתיר את הסבך שאליו נקלענו. הוא יודע כי המשימה קשה, אולי קשה מנשוא, אבל אינו רוצה להודות כי את הקשר הגורדי הזה אפשר להתיר רק באבחת גרזן. ועוד חזון למועד.
שרון. או-טו-טו מתנתקים
צילום: איי פי
מומלצים
