לכבוד אריה בר, מנכ"ל נתיבי איילון
"בצומת השלום בתל אביב הביקוש גובר על ההיצע: נתיב פנייה אחד, חופשי מרמזור, מנסה לשרת כמויות-ענק של מכוניות, שכל מה שנהגיהן רוצים זה לרדת לאיילון צפון, ואף אחד לא יכול. כולם חוסמים את כולם. מר בר, תעשה משהו, דחוף". גדי שוורץ במכתב פתוח למנכ"ל נתיבי איילון
לכבוד
אריה בר, מנכ"ל נתיבי איילון
למרבה הצער, כל הגורמים האחראים על תשתיות תחבורתיות בישראל רגילים לחטוף מכתבים בלתי-נעימים באופן קבוע. זה לא שאין פרויקטים חיוביים - אפילו מבריקים פה ושם - אבל עקרונית, הסיכום הכללי עגום. בעיות תקציב? מקצוענות לקויה? זלזול? לא יודע. לא מבין בזה. ולכן, מר בר, לא נשוחח היום על המישור העקרוני, אלא נדון בפרקטיקה. הפרקטיקה של צומת השלום בתל-אביב.
(והרשה לי להתנצל מראש על ההתייחסות ל"צומת" לשון זכר. כך קובעת האקדמיה, וכל צריך לכתוב. אם זה מנחם אותך, אז דע לך שזה מרגיז גם אותי).
למען הגילוי הנאות, אציין כי צומת השלום נמצא לא הרחק ממערכת ynet. כל הבאים והיוצאים בשערינו חייבים, כך או אחרת, להתמודד עם הצומת הזה או עם ההשלכות המרחביות שלו. מצד שני, וכדי שלא תחשוב חלילה שאני קטנוני, הרשה לי להזכיר לך שמדובר ככל הנראה באחד הצמתים העירוניים העמוסים ביותר בישראל – ככל הנראה העמוס ביותר בתל-אביב עצמה. אז בכל-זאת מקנן בי חשד עמום, שהנושא מעניין עוד איזה שני מיליון איש.
אולי אתה תמה מדוע אני נטפל דווקא לצומת השלום, שנבנה בשנים האחרונות מחדש תוך השקעות מאסיביות של כסף. הגשר עצמו הורחב כמעט פי שניים, ובמרחב הקרוב בוצעו עבודות חשובות מאוד: בקצה המערבי נבנה מחלף משוקע המזרים את התנועה היטב על ציר צפון-דרום, ורחוב קפלן הורחב לשני נתיבי נסיעה בכל כיוון. כל העבודות האלה הסתיימו בהצלחה, ותועלתן ללא ספק מרובה; אבל גם האם אתה שואל את עצמך, מר בר, מדוע לעזאזל, אחרי כל השקעות הענק הללו, עדיין משתרכים בשעות העומס פקקי ענק בכל הכיוונים על גשר השלום?
מכיוון שאינני מהנדס תחבורה, לא רציתי לענות על השאלה הזו בעצמי. לפיכך הלכתי והבאתי מומחה אל הצומת, ואף עליתי יחד איתו אל אחת הקומות הגבוהות של מגדלי עזריאלי הסמוכים. האיש השקיף אל הצומת במשך דקות ארוכות, שקע בהרהורים, ובסיומן הצביע על מספר בעיות בתכנון הצומת. החמורה מכולן, לדבריו – וזו גם הסיבה לכך שהמכתב מופנה אליך - הירידה לאיילון צפון.
אני חייב להודות שחייכתי לעצמי. האמת היא, מר בר, שלא צריך להיות מהנדס תחבורה או מנכ"ל נתיבי איילון, כדי להגיע למסקנה הזו. כל מאות אלפי הנהגים העוברים בצומת מדי יום הגיעו אליה כבר מזמן, ורק אתה משום-מה מתמהמה. כל הצומת נחפר ונבנה מחדש, מחלפים משוקעים נבנו, רחובות הורחבו, וכעת אתה עומד לחבר את רחוב הרכבת בתל-אביב במנהרה אל איילון דרום – ודווקא עניין כל-כך פעוט, בעל השלכות כל-כך חמורות, חומק מעיניך. מוזר, לא?
אבל מכיוון שזה המצב, ומכיוון שאנחנו כבר בעיצומה של שיחה נעימה, ננצל את ההזדמנות כדי להסביר לך את הבעיה במספר מלים. למען הנוחות, ילווה ההסבר בתצלום (מימין לכתבה. אתה מוזמן להגדיל ולעקוב). הירידה לאיילון צפון בצומת הנ"ל מורכבת מנתיב נסיעה אחד. אל הנתיב הזה בנויות בקצהו העליון שתי כניסות: אחת, ברוחב מכונית אחת, חופשית מרמזור, לבאים ממזרח (מכיוון רחוב השלום) או מצפון ודרום (מכיוון רחוב יגאל אלון משני צדדיו); השנייה, מרומזרת, ברוחב שתי מכוניות, לבאים ממערב (מכיוון רחוב קפלן, או מכיוון דרך בגין משני צדדיה, דרך הפניה המרומזרת שמאלה מן הגשר).
אה, ולקינוח: בכניסה אל הירידה יש שני מעברי חציה, אחד לא מרומזר ואחד כן, בהתאמה.
עכשיו – בוא נתחיל להתיר את התסבוכת. על אף שהירידה לאיילון צפון נהנית משתי כניסות נפרדות, בפועל אין לעובדה הזו שום משמעות: מבנה הירידה אינו מאפשר לשתי הכניסות לשחרר מכוניות בו-זמנית. מטבע הדברים, זכות הקדימה תהיה תמיד שייכת לאלה המגיעים ממערב, מכיוון הגשר ורחוב קפלן, על פני אלה מגיעים מכיוון השלום ויגאל אלון. ובנוסף – אלה המגיעים ממערב נהנים גם מפנייה חופשית, היות ורמזור הולכי הרגל לא יאפשר להולכי רגל להפריע לפנייה אל הירידה.
ומה על הבאים מכיוון השלום ויגאל אלון? ובכן – את התוצאה תוכל לראות בעצמך בשעות העומס, בטורי המכוניות המשתרכים ברחוב השלום וברחוב יגאל אלון. כולם רוצים לרדת לאיילון צפון, ואף אחד לא יכול: כולם חוסמים את כולם. ככה זה, כשהביקוש גובר על ההיצע: נתיב פנייה אחד, חופשי מרמזור, מנסה לשרת כמויות-ענק של מכוניות שכל מה שנהגיהן רוצים זה לרדת לאיילון צפון. נתיב הפנייה הזה אינו עומד בשום עומס, ובהתחשב בעובדה שרוב הזמן הוא בכלל חסום – בגלל זכות הקדימה ולכבוד הולכי הרגל – זה ממש נס שמישהו בכלל מצליח להגיע הביתה.
לכל המצב המגוחך הזה יש תופעת לוואי מאוד ישראלית: מלחמת מוחות מתוחכמת על הזכות לפנות. כתוצאה מכך, מכוניות מנסות לחצות ארבעה נתיבים בחמש שניות, לגנוב רמזורים אדומים, ובאופן כללי להמציא פתרונות יצירתיים. אני לא מאשים אף אחד, באמת, אבל אנא ממך – התכבד ובוא פעם אל הצומת, ותן לעצמך שעה של פינוק והנאה. קרבות הרחוב שתצפה בהם יזכירו לך מופעי גלדיאטורים. וכמובן – כתוצאה מכך, הצומת היא פלונטר שלא ייאמן של מכוניות שחוסמות זו את דרכה של זו. נסה פעם לנסוע ישר על רחוב יגאל אלון, מצפון לדרום, בשעות העומס, תוך חציית רחוב השלום, ותבין מיד על מה אני מדבר.
מהנדס התחבורה שלי פסק חד-משמעית, שהפתרון חייב להיות בכיוון מיצוי הקיבולת של הירידה, שהאפקטיביות הנוכחית שלה היא, לדבריו, "מזעזעת". הוא אמר עד כמה דברים, שאת רובם לא הבנתי. דבר אחד הבנתי בהחלט – גם הוא חושב שצריך לעשות משהו, ובאופן דחוף.
ומכאן קריאתי הנרגשת אליך, מר בר: תעשה משהו, דחוף. אם תצטרך עזרה של מומחה, יש לי אחד.
בברכה,
גדי שוורץ
נתיבי איילון: יש לנו תוכניות עבודה למחלף
מחברת נתיבי איילון, נמסר בתגובה: "אכן יש בעייתיות בצומת השלום, במיוחד לבאים מכיוון מזרח. בכוונת נתיבי איילון לבצע סלילת נתיב נוסף לנתיב הקיים בפנייה ימינה מכיוון מזרח (יגאל אלון), לכיוון איילון צפון. הפתרון המוצע הנו זמני ומטרתו לתת מענה לטווח הקצר.
"לחברת נתיבי איילון פתרון רדיקלי של כל המחלף, שכולל ביצוע שתי לולאות וביטול הרמזורים. עבודות אלה יפתרו את בעיית העומסים הן ממזרח, הן ממערב והן מדרום וכן את בעיית הולכי הרגל, משום שעם ביטול הרמזורים, תנועת הולכי הרגל תקבל עדיפות.
"תוכניות העבודה לכלל המחלף אושרו על ידי עיריית תל אביב והן מותנות כעת באישורן של הוועדות הסטטוטוריות. מיד עם אישור הוועדות תחל חברת נתיבי איילון בביצוע העבודות".
צומת השלום. פקוק לעייפה
צילום: גבי מנשה
מומלצים
