החשוד ברצח המשולש: "הטילו עליי כישוף"

"אני לא יודע מה נכנס בי בשבת. הטילו עליי כישוף, והרגתי את כל המשפחה שלי". כך, בדמעות, אומר היום (א') ל-ynet יעקב אבוהיי (23), החשוד ברצח אמו וורקנש, אחיו למחצה גדעון ומנהיג הקהילה האתיופית בעפולה, הקייס טסמה מוליגטה.     

הרצח אירע אתמול בשעות הצהריים. גדעון אבוהיי, אחיו החורג של יעקב, הגיע מנתניה לבית אמו בעפולה כדי להזמינה לחתונתו. למקום הגיע גם הקייס מוליגטה, שביקש לברך את האם על נישואי בנה. אך יעקב לא היה שותף לשמחה.

לפי החשד, הוא זעם על שאמו הכניסה את האח לביתה. הוא שלף את נשקו האישי, המלווה אותו בעבודתו כמאבטח, וירה לכל עבר. האם נורתה ונהרגה, אחד מבניה נפצע קשה. יעקב התבצר בבית במשך שלוש שעות. בסופן פרצו השוטרים פנימה, וגילו את גופותיהם של גדעון אבוהיי והקייס.

בתום הדרמה הובהל יעקב אבוהיי, שירה גם בעצמו, לבית-החולים "העמק" בעפולה. מאז הוא מאושפז במחלקה האורתופדית של בית-החולים עם פגיעות ברגליו ובכתפו, ומצבו מוגדר בינוני. היום האריך בית-משפט השלום בנצרת את מעצרו בשלושה ימים, בעודו מאושפז.  

"אני באמת לא מבין מה קרה", אומר החשוד, שרוב היום שכב מכונס בתוך עצמו, מנסה לשחזר את רגעי הטירוף. "אני פשוט לא יודע, אני מצטער, כואב לי מאוד. אין לי מושג איך הצרות האלה נפלו עליי".

לדברי יעקב, הסכסוך עם אחיו גדעון נמשך זה כמה שנים. "הוא קינא בי כי הייתה לי עבודה, ונהג לסכסך ביני לבין אחרים. זה תמיד היה מעצבן אותי. גם אתמול, כשהוא הגיע, חטפתי עצבים. רק בגללו זה קרה. דבר כזה בחיים לא קרה לי".

גם לאחר שירה, טוען יעקב, הוא לא ידע שאמו מתה. "אני לא מאמין שאמא מתה, אני לא מאמין שאמא מתה", הוא ממלמל, תוך כדי בכי. "היא הייתה אמא טובה, שלמרות הקושי והצרות גידלה אותנו. הייתי רוצה להגיד לה שאני אוהב אותה".

לשאלה מה עשה במשך כל אותן שעות ארוכות, עד שכוחות המשטרה פרצו לבית, הוא משיב: "אני הייתי בחדר אחד, והקייס וגדעון היו בסלון. יריתי בעצמי ולא יכולתי לזוז. הייתי בטוח שאני מת, עד שהרובוט של המשטרה נכנס הביתה. הוא לא הצליח להיכנס לתוך החדר, אבל אז כבר מסרתי את הנשק ויצאתי". 

"אני רוצה שישחררו אותו"

יעקב גם כואב מאוד את הפציעות שגרם לאחיו דניאל. "הייתי רוצה לראות אותו. זה אח שתמיד עזר לי". הוא נשנק ומתקשה להשלים את הדברים. לאחר שלוגם כוס מים ונרגע מעט, מוסיף: "הייתי רוצה להגיד לו שאני לא יודע איך זה קרה. אני רוצה שדניאל יידע שאני אוהב אותו, אבל אני לא יודע אם הוא יסכים לדבר איתי".

האח דניאל בן ה-18, המאושפז אף הוא בבית-החולים, ונמצא במחלקה הכירורגית, דווקא מבין את אחיו. "את מה שהוא עשה הוא לא עשה תחת חסותו. מישהו השתלט עליו. אנשים פשוט ניצלו אותו והטילו עליו כישופים. אני יודע שאתם לא תבינו את זה. הוא לא אשם. צריך לשחרר אותו הביתה".

"אני מאוד אוהב את אחי ורוצה לפגוש אותו", ממשיך דניאל. "אני לא כועס עליו. אין לי טינה או שנאה. אני סולח לו על מה שהוא עשה לאמא. זורם בנו אותו דם. אנחנו אותו בשר. לא מגיע לו עונש".

דניאל מספר כי אחיו תמיד היה "ילד של בית", אחראי מאוד, תמיד אהב לעזור. כשהוא מנסה לשחזר את מה שאירע אתמול, הוא אומר: "ניסיתי לעצור אותו, ביקשתי ממנו: 'בבקשה יעקב אחי, תיזכר, זה אני, אח שלך, דניאל', אבל אז הבנתי שמשהו השתלט עליו. אני מבקש שישחררו אותו".