דו-שיח
כל חבריו של הרב חשבו שאשתו אשה קשה מאוד. היא היתה אשת-מדון וכל תירוץ הספיק לה כדי לפתוח בוויכוח סוער.
הרב לא נהג להענות להתגרויות שלה, אלא היה סופג הכל ושותק. עד שיום אחד, בחתונת בנו, כאשר מאות מוזמנים חגגו ברוב שמחה, החל הרב להעליב את אשתו. הוא פגע בה לעיני כל המוזמנים שלא יכלו שלא לשמוע את דבריו הנוראים, ועמדו צופים במחזה המפתיע.
"מה קרה כבוד הרב?", שאל אחד המוזמנים לאחר שהרוחות נרגעו מעט. "מדוע זנחת את הרגלך שלא להיגרר אחריה?"
"תראה אותה, תראה כמה היא שמחה", מלמל הרב.
ואכן, הכל הבחינו שדווקא כעת החלה אשת הרב ליהנות מן המסיבה.
"אבל רבתם בפומבי! אינני מבין את התנהגותך!", התעקש השואל.
"לפני כמה ימים הבנתי שהדבר שמפריע לאשתי יותר מכל הוא שאני שותק. נראה לה שבשתיקתי אני מתעלם ממנה, שאני מתרחק מן הסערה מתוך תחושה של טוהר והתעלות. והיא, המסכנה, הרגישה עלובה ונחותה".
"כיוון שאני אוהב אותה כל-כך, החלטתי להעמיד פנים שאני מאבד את שלוותי בפומבי. היא ראתה שאני מבין ללבה, שאני בדיוק כמוה, ושאני עדיין רוצה לקיים איתה דו-שיח".
