האם המחשב הוא בייביסיטר חכם?

זוכרים את המפגש הראשון שלכם עם המקלדת? ילדים שנפגשים לראשונה עם המחשב נוטים להזכיר גם למי שהתרגל לנהל את חייו דרך הקופסה את התקופה הבתולית הזו, בה לא בדיוק ידע מה עושים עם העכבר הזה, מה זה "גזור והעתק" או "גרור ושחרר", ולמה כשלוחצים על תמונה לפעמים כלום לא קורה.

חווית השימוש של פעוטות וילדים במחשב, נושא שמעסיק הורים, נדון אמש (א') בכנס של קהילת IsraCHI (קיצור של Israel Computer human interaction או אינטראקציה בין אדם למחשב) הישראלית. מדובר בהתארגנות לא רשמית הכוללת 200 חברים, וכולם עוסקים בעיצוב ממשקים של תוכנות ובאינטרנט. "המטרה שלנו היא לקשר בין אנשי המקצוע הישראלים בתחום עיצוב ממשק משתמש, להגביר את המודעות לתהליכי פיתוח ממוקדי משתמשים ולהיות מקור ידע בתחום", אומר תומר שרון, אחד מראשי הקהילה. חברי הארגון עורכים חמישה ערבי עיון בשנה - וכל הפעילות נערכת בהתנדבות וללא תשלום מצד המשתמשים.

בכנס שהתקיים אתמול השתתפו בכירים בתעשיית פיתוח המשחקים והתוכנות לילדים בישראל, בהם שולי גילוץ, חוקרת שעבדה אצל מומחה השמישות, ג'ייקוב נילסן, בקליפורניה במשך כשנתיים, וביצעה מחקר על הרגלי שימוש במחשב של ילדים בגילאי 2-5. כיום היא חוקרת באוניברסיטת קולומביה בנושא התפתחות קוגנטיבית של ילדים באמצעות האינטרנט; שי שחל, מנכ"ל קומפי, יוסי בלומשטיין, מנהל Eagleshade, חברה להקמת אתרי נישה שהקימה את האתר של ערוץ "הופ", ואתר "אלפי", ואורית שפריר, מנהלת פרוייקטים במט"ח, מרכז טכנולוגיה חינוכית, שמפתח אתרים ולומדות עבור משרד החינוך.

אז מחשב זה טוב או רע לילדים?

לפני ששוקעים בוויכוח הנצחי, אם ובאיזה גיל, ילדים צריכים להקדיש את שעות הפנאי שלהם למחשב, אפשר לציין כמה עובדות מעניינות על אופן השימוש של ילדים במחשבים, ועל הדרך בה הם משפיעה עליהם "השמישות" (Usability) של האתר או התוכנה. במילים אחרות, עד כמה אתרי אינטרנט ותוכנות צריכים להיות ידידותיים לילדים ובאילו מובנים?

גילוץ הראתה מצגת הכוללת סרטי וידיאו בהם היא מראיינת ילדים בני 4-5 על השימוש שלהם במחשב, וכן מצלמת את הדרך בה הם ניגשים לתוכנות ואתרים המיועדים לשימושי משחק כמובן. "המטרה העיקרית של השימוש במחשב אצל ילדים היא משחק ולא לימוד", היא קובעת, "לא עורכים חקר שוק בקרב ילדים וגם לא קבוצות מיקוד. לא שואלים ילדים מה הם אוהבים, כי יש להם נטייה לתת תשובות לא ענייניות, מסיבות אחרות שאינם קשורות, למשל, אם דעתם מוסחת על ידי משהו רגעי. בסקנדינביה ילדים הם חלק מתהליך עיצוב המוצר, מתחילתו ועד סופו, בישראל טרם הפנימו תהליכים כאלה באופן מוצהר".

שי שחל למשל, מנכ"ל קומפי, סיפר כי בתום שנה של פיתוח הביא לבנו בן השנתיים את מקלדת קומפי החדשה. מקץ שעתיים של משחק קרסה המערכת, והפעוט חשף לאביו הרבה מאוד באגים שעובדי החברה לא היו מודעים לקיומם גם לאחר בדיקות אינטנסיביות. יוסי בלומשטיין חשף כי העבודה על הקונספט לאתר "הופ" של ערוץ הפעוטות המורכב והמוצלח נערכה במשך חצי שנה מבלי שצויר אפילו ציור אחד, ובמהלכה עקבו פסיכולוגים של הגיל הרך ואנשי מקצוע אחרי ילדים והורים המשתמשים יחד באתרים דומים.

פשוט זה טוב

השורה התחתונה של המלצות אנשי המקצוע בכנס נשמעת טריוויאלית, אך מסתבר שלא הרבה טורחים ליישם אותה. "עיצוב טוב ופשוט, לא עמוס ומכביד, בלי פלאש וקשקושים, יצליח יותר אצל ילדים" קובעת גילוץ, "אם ילדים לא מבינים בשניות הראשונות איך משתמשים בממשק הם אומרים שהאתר מקולקל ועוזבים אותו". ודווקא למפתחי אתרי תאגידי על, נראה שהקביעה הזו חמקה מניירות הקונספט. גילוץ הציגה דוגמאות כמו kidpix.com, אתר רחוב סומסום ואתר דיסני, כולם מצויידים במערכות ניווט מורכבות, שלא נהירות אינטואיטיבית לילדים, ומפספסות את הילד ואת האפשרות כי יישאר באתר. "ברגע שמראים לילדים מה עושים, הם מבינים את הכללים ונהנים, ההדרכה מאוד חשובה", היא אומרת.

מסקנה חשובה נוספת לבעלי האתרים, ויותר להורים, על פי המחקר, היא כי ילדים הם נכס למפרסמים והם נוטים ללחוץ על כל הבאנרים, בשבילם זה משחק. בארצות הברית כבר החלו בהכנות חקיקה כדי להכריח אתרים לילדים לבדל בין תוכן לפרסומת.

אנחנו התשובה החכמה לטלוויזיה

הפיסקה האחרונה והדיון בכללותו לא יכולים שלא להעלות כמה נקיפות מצפון הוריות וערכיות. האם הזמן שילדינו מבלים ליד המקלדת הוא אכן זמן איכות, שתורם לבניית אישיותם? האם כל אותם מחקרים ותיאוריות פדגוגיות בשירות תאגידי אינטרנט לא זוממים להפוך את ילדינו לרובוטים וצרכנים קטנים כבר מגיל אפס?

"החזון שלי הוא אנטי טלוויזיה", מצהיר בלושטיין, משפט מעניין כשמדובר בחברה שהקימה אתר לערוץ טלוויזיה, "במחקר שעשינו לקראת עליית 'הופ' הסתבר לנו לתדהמתנו כי ילדים מגיל 6 מבלים יותר זמן במחשב מאשר בטלוויזיה, הם מולטי טאסקינג לגמרי, במסנג'ר, באתרים, באייסיקיו, ברדיו. במקום שהטלוויזיה תהיה שמרטף, במקום שהילד יהפוך לזומבי, יש להושיבו מול כלי שילמד אותו, שיפתח את היכולת הקוגנטיבית שלו, שיתן לו מטען ערכי וחינוכי".

העתיד: מחשב נישא לילדים

שי שחל, קומפי: "אנחנו מקבלים פידבקים מהורים מקובעים, במיוחד הורים לילד ראשון, הסבורים כי הילד צריך להיות בים, בגינה, לא ליד המחשב. אבל בפועל כולנו הורים עסוקים שמושיבים את הילד מול קלטת וידאו בלופ כדי לנשום קצת אוויר. במחשב לפחות הילד קצת פעיל, ולא בטטת כורסא. לטלוויזיה אין שום ערך מוסף, ואנחנו יוצאים נגד הפאסיביות שלה ומציגים לה אלטרנטיבה חינוכית". "הילדים כבר מתחילים להתייחס למחשב כבייביסיטר, אבל לפחות מדובר בבייביסיטר עם שכל", אומר בלושטיין.

ומה צפוי בעתיד בשוק הבידור הדיגיטלי לילדים? גילוץ מספרת שהלהיט הגדול בארה"ב הוא leapster - מעין מחשב נישא לילדים, מכשיר מולטימדיה, העובד על כרטיסיות ומציג משחקים ולומדות באמצעות פלאש. "ילדים פחות ישבו על הכסא בבית בעתיד וייקחו את המחשב לכל מקום, לגינה, לחצר, ולנסיעה במכונית", היא אומרת.