תחקיר: הקירות שלכם פולטים קרינה מסוכנת
מוכנים להיחשף לקרינה רדיואקטיבית מיותרת? זה בדיוק מה שקורה בבתים ישראליים רבים, שנבנים מחומרים הפולטים קרינה ברמה גבוהה מהרצוי. איך תבררו אם אתם חשופים, וכיצד תתגוננו
כמעט כל קבלני הבניין לא ישנים כל כך טוב בזמן האחרון. כאילו לא הספיקו להם המשבר במשק והמחסור בעובדים מיומנים (ובזול), עכשיו
גם רוצים להפיל עליהם תקן חדש שמגביל את רמת הקרינה המייננת (הרדיואקטיבית) שנפלטת מהבניינים שהם בונים. אז נכון שבשנים האחרונות יש בארץ שימוש נרחב בחומרים שפולטים קרינה ברמות גבוהות, אבל תקן מתקדם? זה לא קצת מוגזם?
אבל טכניקות בנייה חדשות ובעיקר חומרי בנייה חדשים מאיימים לערער את תקפותם של פתגמים כמו "אין כמו בבית" ו"ביתי הוא מבצרי". אגב, גם הקבלנים מודעים לבעיית הקרינה, ולאחרונה קראה התאחדות הקבלנים הישראלית לחבריה "לדרוש תעודות בדיקה ממעבדה מוסמכת בדבר עמידות מוצרי הבנייה בתקן קרינה, מכיוון שנושא הרדיואקטיביות יעלה בצורה חריפה מאוד בשנים הבאות".
מהאי היווני יאלי, שרמת הקרינה הנפלטת ממנו נמוכה מהתקן. "השני מגיע מאיטליה ומכיל חומרים רדיואקטיביים בשיעור הגבוה מהתקן ודומה לזה של אפר הפחם. אלא שהפומיס היווני יקר יותר, ולכן חלק מיצרני בלוקי-הפומיס מעדיפים להשתמש בחלופה הזולה".
הקרינה המייננת גורמת לסוגים רבים של סרטן ולפגמים גנטיים בצאצאים. רוב המחקרים בנושא קרינה עסקו עד היום באירועים חמורים כמו הירושימה, נגסאקי וצ'רנוביל. השפעתה של הקרינה שנפלטת מקירות הבית שלכם, הקרינה ברמות הנמוכות, נמצאת בחקירה, ולדברי ד"ר ויקטור שטיינר - הממונה על הקרינה הסביבתית במשרד לאיכות הסביבה - למרות שאפשר להראות שיש קרינה אי אפשר להוכיח שהיא הגורם לסרטן, כי לסרטן יש סיבות רבות.
השאלה היא מה עושים עד שיוכח שאין שום סכנה, והאם ממשיכים לבנות בחומרים שפולטים קרינה ברמות גבוהות יחסית. ד"ר אלי ריכטר, מומחה לרפואה תעסוקתית וסביבתית מבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית, טוען שהסכנה דווקא ברורה, שעלייה ברמת הקרינה גוררת עלייה במקרי הסרטן, ולכן יש צורך דחוף לצמצם אותה. "גם התקן הזה הוא פשרה", אומר ד"ר ריכטר. "בפשרה הזאת ממילא נלקח בחשבון מספר מסוים של מקרי מוות עקב קרינה. אם הקרינה בחומרי הבנייה תעבור את התקן, מספר מקרי המוות יגדל עוד יותר. בחישוב פשוט אפשר אפילו להעריך כמה מקרי סרטן יתווספו עם כל חריגה מהתקן, וכך לדעת איזה ערך יש לחיי אדם".
מוקפים בקרינה
עוד מימי הסוכה שבנה לעצמו האדם הקדמון, הבית הוא המקום שאליו חוזרים כדי להירגע, לנוח קצת מהלחצים והסכנות שבחוץ (פעם זה היה נמר והיום זה השרב, העיקרון נשאר זהה).
קיר מסוכן
איך בודקים רמת קרינה
דואגים? רוצים לעשות משהו עם זה? כך מבצעים בדיקת קרינה, למי פונים וכמה זה עולה
הוועדה הבינלאומית להגנה רדיולוגית (ICRP) מעריכה כי חשיפה לקרינה מייננת ברמה נמוכה מגורמים לא טבעיים כמו בניינים, כורים אטומיים ועוד, אחראית למקרי מוות רבים עקב סרטן (ראו מסגרת). זאת הסיבה שוועדות בכל העולם פועלות כדי למזער עד כמה שאפשר את החשיפה לקרינה זאת. גבול החשיפה לקרינה מגורמים מעשה ידי אדם (ביניהם גם הקרינה מבניינים) נקבע ל-100 מילירם (מילירם הוא יחידת מידה למדידת קרינה). ההנחה היא שאי אפשר להימלט לחלוטין מקרינה, אבל אפשר בהחלט לצמצם אותה.
ד"ר מנחם מרגליות, ראש תחום מדידות קרינה בנחל שורק: "קיימים שלושה יסודות מייננים המצויים בטבע, וגם בחומרי הבנייה הנחצבים מהקרקע: רדיום, תוריום ואשלגן. יסודות אלה פולטים שני סוגים של קרינה: קרינת גמא וקרינת ראדון. קרינת הגמא נפלטת משלושתם, ובדומה לקרינת הרנטגן היא קרינה חיצונית. הראדון, שהוא גז אציל, הוא תוצר של התפרקות הרדיום. הוא נמצא באוויר שאנחנו נושמים, ולכן הוא גורם לחשיפה פנימית לקרינה. השאלה כמה קרינה יכילו חומרי בנייה תלויה ברמתם של יסודות אלה בקרקע שממנה כרו אותם ובתהליך הייצור של חומרי הבניין".
התקן עדיין תקוע
נכון להיום התקן להגבלת הקרינה מחומרי בנייה מוחל בפועל רק על בלוקים, ולא על שאר חומרי הבנייה (בטון, מרצפות, חומרי חיפוי, טיח ועוד), שמהווים את המסה העיקרית של הבית. לדברי ד"ר אהוד נאמן, לשעבר הממונה על הקרינה במשרד לאיכות הסביבה וכיום מנהל מעבדת "רד סייף" לבדיקת קרינה בחומרי בנייה, "התקן נועד למנוע תופעות של פגיעה עקב קרינה, אבל ברגע מסוים הפכו אותו ל'פרווה'. הוא אושר, ואז באופן לא ברור הוקפא לפתע". נכון להיום תקוע "התקן" במכון התקנים "בגלל חילוקי דעות מקצועיים", לדברי דובר המכון. אגב, במעבדות שמונו לבדוק את הבלוקים, שעליהם כן הוחל התקן, מספרים שגם אלה אינם מגיעים אליהם. כתוצאה מכך, במקומות רבים ברחבי הארץ ממשיכים לבנות בחומרים הפולטים קרינה ברמות שהתקן הגדיר כגבוהות מהרצוי.
היצרנים, היבואנים ובעלי העניין הנוספים בתחום הבנייה מתקוממים על עצם קביעת התקן. לדבריהם, ישראל היא המדינה היחידה כמעט בעולם שקבעה תקן לנושא, ועוד תקן שקובע רמות קרינה הנמוכות בהרבה מאלה המקובלות באירופה ובארה"ב. אז אולי באמת מדובר בתקן מיותר ומחמיר?
"התקן לא מחמיר מדי, הוא פשוט מתאים לרמת הקרינה האופיינית לקרקע בישראל, שהיא נמוכה יחסית", אומר ד"ר שטיינר. "באירופה ובארה"ב ההמלצות הן לרמות גבוהות יותר, בשל התכולה הטבעית הגבוהה של הקרינה בקרקע - וכתוצאה מכך גם בחומרי הבנייה שעשויים ממנה. בישראל רמת הקרינה בקרקע ובחומרי הבנייה המיוצרים ממנה נמוכה כמעט פי שניים, ולכן הגיוני שרמת הקרינה בתקן תהיה נמוכה ככל האפשר, פשוט כי למעשה אפשר להגיע אליה". שיעור החשיפה לקרינה מהטבע שונה ממדינה למדינה ומאזור לאזור בגלל הבדלים בסוגי הקרקע וגורמים נוספים. בארץ מגיעה החשיפה הטבעית הממוצעת ל-240 מילירם לשנה, בארה"ב ובאירופה שיעור החשיפה הטבעי נע בין 360-340 מילירם לשנה (על רמת התקן הישראלי ראו במסגרת). לדברי ד"ר מרגליות, הערכים הנמוכים יחסית בתקן הישראלי נובעים גם מסיבה אחרת: התקן הישראלי לוקח בחשבון גם את קרינת גז הראדון הנפלטת מחומרי הבנייה ולא רק את קרינת הגמא, בעוד שהתקנים הזרים מתעלמים ממנה.
להוסיף אפר לתערובת
הבעייתיות של בנייה בחומרים הפולטים קרינה ברמה גבוהה יחסית הובנה כבר לפני מספר שנים, כשהחל שימוש נרחב באפר פחם לבנייה. אפר פחם, שהוא תוצר של תחנות הכוח, תורם ללכידות, לחוזק ולעמידות תערובת הבטון. השימוש בו גם מצמצם את הצורך בחול ואת הפגיעה בחופים הנמקים. יש רק בעיה אחת: אפר פחם פולט קרינה מייננת בשיעורים גבוהים יחסית, ולכן אסור להכניס כמות גדולה מדי ממנו למוצרי הבנייה.
עוד לפני שנקבע התקן הוסכם בענף הבנייה להגביל את השימוש באפר הפחם. המדד הפנימי שנקבע אישר להחליף 10% מכמות המלט
(האבקה האפורה שמוסיפים לחול ולחצץ) באפר פחם. כל שקי המלט המיוצרים בישראל מכילים 10% אפר פחם. אלא שהמחסור החמור בחול, ועלותו הזולה של האפר, הולידו תופעה של שימוש נרחב עוד יותר באפר פחם, הפעם כתחליף לחול.
ד"ר נאמן: "כל עוד כמות האפר מסתכמת ב-10% מהמלט, אין סיבה שהבטון או הבלוקים המיוצרים מהתערובת לא יעמדו בתקן. אולם ברגע שמחליפים חלק מהחול שבבטון באפר, המצוי ממילא גם במלט, עלולה להיווצר בעיה. הבטון ומוצריו עלולים לפלוט קרינה ברמה גבוהה מדי".
האפר הוא לא חומר הבנייה היחיד שמדאיג את החוששים מקרינה ביתית. יחד איתו נמצאים טוף, פומיס, בזלת, פחם, קרמיקה, ולפעמים גם חצץ. מהפרוטוקולים של הוועדות שדנו בתקן עולה כי בחמישית ממחצבות החצץ בארץ נכרה חצץ שפולט קרינה מייננת ברמה גבוהה יחסית. מכיוון שלתערובת הבטון מוסיפים גם אפר פחם, סביר להניח שרמת הקרינה בבטון המיוצר מחצץ זה תהיה גבוהה מהרמה שקבע התקן.
חומר נוסף הפולט קרינה ברמות גבוהות הוא הגרניט - פי שניים עד שלושה מהרמה שקבע התקן - אבל מוצרי הגרניט (מרצפות, לוחות חיפוי ועוד) לא נכללים בתקן כלל.
גם הפומיס - סוג של חצץ ממקור וולקני הנחצב סמוך להרי געש כבויים - נכנס בשנים האחרונות לשימוש נרחב בתעשיית הבלוקים, ועשוי להכיל רמות קרינה גבוהות מהרצוי. דניאל מורגנשטרן, יועץ כלכלי
וסביבתי ומתכנן אורבני, מסביר כיצד משפיע השיקול הכלכלי על רמת הקרינה בחומר גלם זה: "לישראל מיובאים שני סוגי פומיס: האחד
קרינה
מה אומר התקן
בראשית שנות התשעים העריכה הוועדה הבינלאומית להגנה רדיולוגית (ICRP) שחשיפה שנתית ל-100 מילירם קרינה מעשה ידי אדם (מילירם הוא יחידת המדידה של הקרינה המייננת) גורמת ל-50 מקרי מוות מסרטן לכל מיליון איש מדי שנה. מספר זה, 100 מילירם, נקבע ברוב העולם כגבול החשיפה לקרינה מגורמים מעשה ידי אדם.
התקן הישראלי, שמספרו 5098 (אבל כאמור, כרגע הוא מהווה בעיקר קישוט), נקבע גם הוא ביחס לגבול זה, והוא קובע שמידת הקרינה השנתית שמקורה במוצרי בנייה לא תעלה על 30 מילירם לשנה. יום אחד, אולי, זאת תהיה רמת הקרינה הגבוהה ביותר שתוכלו לצפות לה בין כותלי הבית.
התקן הישראלי, זה שממילא לא נאכף כרגע, לא מתייחס לקרינה הנפלטת מחומרי יסוד. זאת הסיבה שהמשרד לאיכות הסביבה לא מונע יבוא פומיס איטלקי עם רמת קרינה גבוהה, למרות שהוא ישמש ביציקת בלוקים שרמת קרינתם תהיה גבוהה מהתקן.
וכך, בזמן הכנת הכתבה קיבלנו טלפון ממומחה העוסק בנושאי קרינה. אונייה חדשה של פומיס איטלקי, הוא סיפר, נכנסה בצפירה לנמל חיפה.
איך מתגוננים?
אם אכן יש חשש מפני תביעות בעקבות נזקי קרינה, ברור שהתביעות הללו יוגשו כשכבר יהיה מאוחר מדי לנפגעים ממנה. השאלה היא עד כמה אפשר להתגונן כבר עכשיו מפני פגיעה עתידית.
דניאל סופר, מומחה לאיטום ולבידוד תרמי ואקוסטי: "אי אפשר להפריד בין קרינת הראדון שמקורה בקירות הבית לקרינה שמקורה בראדון החודר מהקרקע, וההמלצות מכוונות לצמצומה בכלל. בנוגע לקירות, למרצפות וכו', צריך כמובן לדרוש מהקבלן שיבנה במוצרים שנבדקו ועומדים בתקן, ואם אין למוצר תקן, שימסור אותו לבדיקה במעבדת קרינה (ראו מסגרת). גורם קריטי נוסף הוא האוורור. יש קשר ישיר בין ריכוזים גבוהים של קרינת ראדון לבין אוורור הבית".
- למה הכוונה באוורור?
"בשלב תכנון הבית חשוב להקפיד ולדרוש מיקום נכון של פתחים ליצירת אוורור ותאורה טבעיים, ואם נכנסתם לבית ישן, אפשר להתקין בו ונטות. כדי לצמצם את שיעור הראדון צריך למנוע גם את חדירתו מהאדמה, דרך סדקים במעטפת המבנה. צריך לעבור בחומר איטום על סדקים וחריצים ברצפת הבטון, ועל מערכות צנרת, חשמל ותקשורת, שדרכן חודר הראדון גם לקומות העליונות".
דרך נוספת לצמצם את נזקי הראדון היא במריחת צבע מיוחד המונע חלחול של הגז המהקירות, התקרה והרצפה - ולמעשה כולא אותו מאחוריו, בתוך הקירות (לפרטים ראו מסגרת).
- הבנתי שיש ויכוח באשר לממ"ד.
סופר: "עוביו של קיר הממ"ד כפול מעוביו של קיר חדר המגורים, והמשמעות היא התפרקות כפולה של ראדון. תחלופת האוויר בממ"ד סגור שואפת לאפס. לדעתי חשוב במיוחד לאוורר ממ"דים, בין אם הם תת-קרקעיים או בקומות העליונות, ולא להסתפק בחלון היחיד ולהתקין בהם ונטה. אני ממליץ גם לערוך בדיקה של רמת הקרינה לפני שהופכים ממ"ד לחדר שינה, במיוחד כשמדובר בחדר הילדים".
אגב, שלא במקרה מתמקדים הפתרונות שמציעים המומחים בסילוק הקרינה שמקורה בגז הראדון הנדיף, ולא בקרינת גמא שכאמור נפלטת מהקיר עצמו. המחסום היחיד בפני קרינת גמא הוא בלבני עופרת (המשמשות למשל בחדרי רנטגן), שאינן מתאימות לשימוש ביתי.
הפתרון היחיד למי שגילו שאחד מקירות הבית פולט קרינת גמא ברמות גבוהות הוא רק להרוס את הקיר, ולהתעצבן על מי שמעכבים את קביעת התקן.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
