לכבוד יובל רכלבסקי, הממונה על השכר באוצר

לכבוד מר יובל רכלבסקי, הממונה על השכר באוצר

שלום רב,

אודה ואתוודה, מר רכלבסקי, יש לי חולשה לגברים חסונים עם משקפיים וקול עמוק. חולשתי מתגברת כשהם פותחים את הפה וממנו מתגלגל דיבור רהוט ומקסים, ולטעמי (כמובן) גם שופע מרגליות.

כך נפגשנו לפני חמש שנים בערך, אתה על מסך הטלוויזיה, אני ספק שומעת ספק חולמת בסלון.  איכשהו הצלחת לשכנע אותי ששווה להקשיב לך, שהפקיד הזה רחוק מאוד מלהיות מריונטה, שבמו ידיך תהפוך אבן על אבן, שתשנה את חיינו מן הקצה אל הקצה.

הייתי אז אזרחית קטנה ומודאגת (היום אני אפטית בדרך כלל) וחשבתי שבמדינה מושחתת כמו שלנו, בה הכיס הפרטי והציבורי חד הם ומיסי הציבור הופכים ללא כל הצדקה למשכורות ענק, כדאי שיהיה חתול רציני מאוד שישמור על השמנת.

איך יכול להיות, חשבת אז לעצמי, שדירקטוריונים של חברות ממשלתיות כמו "מקורות" או חברת חשמל מרשים לעצמם לאשר משכורות עתק? מי הבוס של כל הבוסים האלה, ואיפה, לעזאזל, המדינה?

ואז הופעת, נחוש ונמרץ, וכששמעתי את קולך הרועם הייתי משוכנעת שהנה נגמרת לה חגיגת השכר, שלא תיתן לאף עובד ציבור להרוויח סכומי עתק על חשבון כולנו. חשבתי שבקולך ובגופך תגן על הקופה הציבורית מפני אותם שודדים ששותים ממנה כבר חמישים שנה.

עברו חמש שנים, מר רכלבסקי, והתמונה, איך נגיד, לא נראית לגמרי אחרת. ממש לפני כמה ימים פתחתי את העיתון וגיליתי לחרדתי שעובדי בנק ישראל, המובילים כבר שנים את טבלת מקבלי השכר דורשים את מה שניתן תמיד:

רבע (!) מעובדי הבנק מקודמים כל שנה ושכרם עולה ב- 10% (!) בבת אחת. לביסוס הזוועה הזכיר העיתון כי מנהלים בבנק ישראל מרוויחים 40,000-50,000 שקל לחודש, והעובדים האומללים רק בין 15,000 שקל ל-20 אלף שקל.

כדי להעליב סופית (אותך ואותנו) מסתבר כי בנק ישראל (כמה אבסורד מקופל בשם הזה) חורג מאז 99' בתשלומי השכר, וזה, עאפס, לא מזיז שם בכלל.

אז איפה אתה, מר רכלבסקי?

יפה שאתה מגיש דו"חות ומיידע, וגם הכעס שלך פוטוגני כל כך. אבל בין אמירה למעשים המרחק גדול לפחות כמו זה המפריד בין הספרן (של בנק ישראל, 40,000 שקל לחודש) למובטל מדימונה. בין מנכ"ל כיכר הלחם ליו"ר וועד חברת החשמל.

מה, לא ידעת? נו, באמת..מה עושה הממונה על השכר אם לא יודע בדיוק כיצד מתנהלות המשכורות של כל עובד מדינה וכל מנכ"ל?

בברכה,

טלי חרותי-סובר (אזרחית לא גאה).