המסע של קניוק ללודז'

ברחבת השוק הישן של לודז', ממנה נשלחו יהודי פולין למחנות ההשמדה אושוויץ וחלמנו, עומד מיום רביעי שעבר אוהל קרקס ישן. באוהל מציג תיאטרון "גשר" הישראלי את ההצגה "אדם בן כלב" המבוססת על ספרו של יורם קניוק ומגוללת את סיפורו של אדם שטיין, ליצן רדוף, בוגר מחנות ריכוז, ששרד את הגיהנום ומתייחס לחיים שאחרי כאל עונש על כך שניצל.

ההצגה, שעיבד למחזה אלכסנדר צ'רבינסקי וביים בשנת 1993 יבגני אריה, הוזמנה לפתוח את האירוע הממלכתי לציון 60 שנה לחיסולו של גטו לודז', שהיה הראשון שהוקם על אדמת פולין והאחרון שחוסל.

 במקביל מתארחת ההפקה בפסטיבל "ארבע תרבויות" המתקיים בעיר לודז' זו השנה השלישית.

"עברתי לא מעט חוויות בחיי, אבל הימים האלה בלודז' הם חוויה לא מוכרת לי", אומר הסופר יורם קניוק בשיחת טלפון. קניוק, שליווה את ההפקה גם למקומות אחרים בהם הועלתה כמו ניו-יורק, וינה, באזל וברלין, מתקשה להסתיר את ההתרגשות. "האוהל מונח על הרמפה של השוק הישן. הנקודה הזו, שממנה נלקחו היהודים לאושוויץ ולחלמנו היתה נקודת קצה החיים של יהדות פולין", אומר קניוק ומוסיף, "לא רחוק מהמקום שהיום מונח בו האוהל של תיאטרון 'גשר' מצוי מוזיאון הגטו ותלויות בו על הקירות תמונות של שחקני תיאטרון יהודיים מתוך הצגות שהועלו בגטו. הם לא ידעו שאלו ימיהם האחרונים".

קניוק אינו ניצול שואה, גם הוריו ומשפחתו לא סבלו מאימי המלחמה ההיא ובכל זאת הדיה מהדהדים בו. "לודז' היא מצבה של 300 אלף יהודים. זו היתה הקהילה היהודית השנייה בגודלה באירופה וכיום חיים בה כמאה יהודים בלבד. זו עיר שבה חיים הדי היהודים המתים", הוא אומר ומוסיף, "בשום מקום בעולם לא הרגשתי את נוכחות 'האין יהודים' בצורה כה בולטת".

המפגש בין העיר לודז' ותושביה לבין "אדם בן כלב" העיר משנתם את השדים שרודפים ואינם מרפים. "הזמן כמו עצר מלכת במקום הזה, זו עיר חרבה, מסכנה, שמתקיימת בעליבות ובתיה האפורים הם כמו דמעות מלוחות", מתפייט קניוק, "אולי זו נקמת נשמות היהודים שחיו פה ואינן נותנות מנוח לתושבי לודז'". 

לדברי קניוק התחושות מעורבות: "ישראלים מציגים בלודז' הצגה שבה נאצי עם צלב קרס שר שירים וגיבוריה מדברים על מדבר האלוהים וכל מי שאמור היה לצפות בה אינו פה יותר. הצופים הפולנים ישבו המומים בכסאותיהם, עם תום ההצגה היו דקות ארוכות של שקט והיינו משוכנעים שהם לא אהבו את ההצגה. רק אחר כך החלו מחיאות הכפיים, לקח להם דקות ארוכות לעכל את התכנים וברור שההצגה משחקת כאן תפקיד חשוב מכיוון שבניגוד לברלין היהודים שהיו פה עדיין חיים בתודעה".

קניוק מספר כי יהדות לודז' שחוסלה נשקפת לא רק מבית הקברות ובו 34 אלף מצבות יהודים, אלא מכל פינה. "ברחובה הראשי של העיר ראיתי בחלון הראווה של חנות ספרים מוצעים למכירה ספרי תפילה ומסכת ברכות יהודיים. השד יודע למי הם מיועדים, שהרי אין פה יהודים. או מסעדה יהודית ובה בחורה פולניה מנגנת מתוך 'כנר על הגג'. התחושה היא שתושבי העיר מחפשים כל הזמן קשר למה שהיה. זה לא שהעבר רודף אותם, הוא פה, כמו לא עזב מעולם והם לא יכולים להיפטר ממנו".