איך תדעו אם יש לכם שדים בבית - ואיך לגרשם
יש המאמינים בקיומם של שדים ורוחות המגיעים מעולמות מקבילים ומפריעים למהלך החיים התקין, ועורכים טקסי גירוש שדים על בסיס קבוע. אחרים מייחסים את תופעת השדים לתרבויות עתיקות בהודו ובאפריקה. איך תדעו אם יש לכם שד בבית, ויותר חשוב – איך תגרמו לו ללכת. חמסה, חמסה, חמסה
"לפני שנה צלצל אצלי הטלפון בערב, מהצד השני של הקו היתה בחורה בת 30, שביקשה להיפגש איתי. היא סיפרה שהיא עוסקת במיסטיקה, אבל יש לה בעיה שהיא לא יכולה לפתור לבד. כששאלתי אותה מה הבעיה, היא הסבירה לי שהיא חושבת שנכנס בה שד". כך בעיניים בורקות ובדיבור מהיר ושוצף, מספר אמיר אבו נג'אם, מיסטיקן, חוזה עתידות, מגרש שדים ופותר פחדים, אודות אחד המקרים שבהם ביצע טקס גירוש שדים.
כשהצמחים החלו להישרף הם הפיקו עשן לבן וסמיך עם ריח חריף. קרבתי את העשן לגופה ואז היא החלה לרעוד וכפות הידיים שלה נעשו קפוצות. היא נכנסה למעין טראנס והחלה לנוע אחורה וקדימה ולדבר בקול מעוות וגברי. השד איים שיהרוג אותי ושייצא ממנה וייכנס לתוכי. חששתי, מכיוון שלבחורה שנכנס בה שד יש כוח כמו של ארבעה גברים. שמתי את הכלי על הרצפה בין רגליה, ואז היא החלה לתקוף אותי ולחנוק אותי, נלחמתי עם השד, אם מוותרים לו הוא לא עוזב את הגוף. בשלב מסוים היא החלה להקיא, מכך הבנתי כי את הכישוף (הזמנת השד לגופה - י.כ) נתנו לה במשקה, ולכן היה חזק כל כך. לאחר כחצי שעה של מאבק, השד החל לאיים לצאת לה מהעין. שכנעתי אותו לצאת מהאצבע ברגל, מכיוון שמכל מקום אחר שממנו ייצא הוא עלול לגרום נזק בלתי הפיך והציפורן ברגל היא המקום היחיד שאינו גורם נזק גדול מדי. לבסוף הבחורה צנחה באפיסת כוחות על הספה ונרדמה, לאחר 20 דקות התעוררה ולא הבינה היכן היא וכיצד הגיעה אלי".
בספר מתוארים שלושת השדים: אשמדאי, הנד ובלאד כשמות שמהם נגזרים שמות רבים ושונים לשושלת השדים. סמאל, הכינוי הנפוץ ביותר לשטן ביהדות מתקופת האמוראים ואילך, מתואר לפי אחד הכתבים: "לסמאל יש שיער אחד ארוך בטבורו וכל זמן שהוא עומד - נמשך שלטונו, אבל בימי משיח ינטה השיער מרוב חוזק קול השופר ואז גם הוא יפול". מנגד נמצאת לילית, כמלכת השדים, שנודעה כבעלת שני תפקידים: זו החונקת ילדים בשנתם והורגת תינוקות בלידתם. ומולה, לילית המייצגת את התגלמות הנשיות והפנטזיה. לילית ועוזרתה, נעמה, נודעו ביכולתן להשתלט על חלומותיהם של גברים הישנים לבדם בבית, הן גורמות להם לפנטז, ובכך לשפיכת זרע. לילית בחרה להיות סמל הרוע והאפלה והפכה להיות אשתו של אשמדאי. מאמינים רבים אינם מעיזים להגות את שמה המפורש בקול, היא מהווה דמות שלילית מאוד ומייצגת חושך, יצרים אפלים, טומאה ומזל רע. לפי הקבלה, לילית היתה אשתו הראשונה של אדם ונוצרה בבריאה הראשונה, אך היא סירבה לקבל את מרותו של אדם ולא קיבלה את המעמד הנחות שייעדו לה, ולכן ציוו להורגה, אך כדי להישאר בחיים היא בחרה בעולם השדים. רק אז ברא אלוהים את הבריאה השנייה – חווה. לילית נדרה לנקום בכל דרך בצאצאיו של אדם, ומכאן התחיל המנהג לשים ספרי קודש במיטת התינוקות. מנהג יהודי אחר גורס כי כדי לשמור על תינוקות בני יומם יש לצייר עיגול על קיר החדר שבו הם ישנים, ולכתוב בתוכו "חווה ואדם, לילית החוצה".
"קבעתי איתה למחרת בבוקר, ומיד כשהיא נכנסה אלי הביתה, הרגשתי שיש בה כוחות גדולים, שהיא אפילו לא מודעת אליהם. הושבתי אותה על הספה והתחלתי לספר לה דברים על עצמה. ידעתי לומר לה שהיא התחתנה בגיל צעיר מאוד והתגרשה כעבור מספר חודשים. הליך הגירושין היה מסובך והסתיים בריב גדול. שאלתי אותה אם אמו של בעלה לשעבר עסקה במאגיה שחורה. היא נזכרה שחמותה אכן עסקה במיסטיקה, וציינה שמאז הגירושין היא מרגישה שיש משהו ששולט לה בחיים. ביקשתי ממנה להחליף לבגדים קצרים ולהתקלח. בזמן שהיתה במקלחת הכנתי את חומרי ה'בּכוּר' (תערובת עשבים לטיהור – י.כ)".
יציאה מציפורן הרגל
אבו נג'אם מתאר כל פרט בדקדקנות ומדגים איך התבצע הטקס: "את חומרי גירוש השדים הנחתי על גחלים לוהטות בתוך כלי מתכת עם ידית אחיזה.
איך אומרים
שדים ורוחות - מילון מונחים
ההבדלים בין שד, דיבוק ומרעין בישין אחרים. לקרוא לפני שנלחמים בהם, להבין לפני שנפטרים מהם
אבו נג'אם, דרוזי בן 40, עוסק במאגיה שחורה ובחיזוי עתידות כבר 20 שנה, הוא מספר כי מאז שהיה ילד, הרגיש שיש בו כוחות לחזות את העתיד. הוא למד במשך שמונה שנים אצל שני שייח'ים דרוזים והם לימדו אותו איך לעסוק ולטפל במקצוע חריג זה. "להתעסק בדברים האלו זה קשה, מתיש ואפילו מפחיד, אבל אני נמצא כבר שנים בתחום, התרגלתי לראות דברים חריגים ומוזרים". אבו נג'אם, מספר כי הוא מכיר בכוחם העצום של השדים, מכיוון שהשד שוכן אומנם בגוף, אולם הוא שולט בנפש, והוא יכול אף להרוג.
כמו הדלקת נרות שבת
בדומה לאבו נג'אם, אנשים רבים בארץ, מודעים לכוחו של הבכור ואף משתמשים בו בדרך קבע. לבנה מזרחי, אם וסבתא בת 50 מתל אביב, מכירה את הבכור עוד מימי ילדותה והיא מספרת על סגולותיו הנפלאות ועל הטקסים לגירוש שדים שהפכו אצלה בבית למנהג קבוע, ממש כמו הדלקת נרות עם כניסת השבת: "בכל יום שישי לאחר שאני שוטפת את הבית, בדיוק ב-12 בצהריים, אני מניחה כלי על הגז ומוסיפה את הבכור, ברגע שהוא מתחמם והזרעים הקטנים שבו מתחילים להתפוצץ, הוא מוציא עשן סמיך. אני עוברת ומטהרת את כל החדרים בבית, מתעכבת במיוחד בחדרי השירותים (המקורות מצביעים על כך ששדים ומלאכים מצויים בחדרי השירותים ובמקומות טמאים, לכן נוהגים להפיץ את כוחות הבכור ולהניחם בין הרגליים. טיהור המפשעה, הוא חלק ראשוני בטקס - י.כ), ועוברת בארונות הבגדים. העשן ממלא את הבית והריחות החזקים מטהרים ונותנים לכל מי שנמצא בבית, תחושה טובה ורגועה".
לבנה מספרת כי את הבכור הטוב ביותר ניתן לקנות בשוק התקווה בתל אביב, שם אפשר גם לקבל הדרכה לגבי השימוש בו. לאחר טיהור הבית היא אוספת את בני המשפחה וכולם במין טקס אחיד עוברים בדילוגים שבע פעמים מעל הכלי עם העשן המיתמר. בסיום הטקס היא מרימה את הכלי ומסובבת אותו שלוש פעמים מעל ראשיהם של בני המשפחה. היא מציינת כי כולם בבית מכירים את הפחד שלה מעין רעה, ומקבלים בהבנה את המנהג. כך היא שומרת על משפחתה כבר שנים. "אני מאמינה בזה, זה לא מזיק, אז למה לא לנסות?".
איור: טלי ריץ
ביטוי לכל השליליות
עולם השדים הוא מגוון ומסתורי. השדים קיימים בינינו שנים רבות, הם מלווים את עולמנו בסיפורים עתיקים, באגדות, במקורות, בסרטים ועוד. לרוב הם מוצגים כדמויות שליליות וככוחות מזיקים ובלתי רצויים. לעומת זאת, בשפה שלנו הפכו השדים לביטוי שגור ויומיומי, ביטויים כמו: "שד משחת", "מהיר כשד", "השדים האדומים" ועוד, הפכו לצורות התבטאות לאו דווקא שליליות, אלא בעיקר כביטוי לכוח פיזי ולעוצמה. הביטויים האלו מעידים על האנרגיה הרבה, הזריזות והכוחות העל טבעיים של השדים. בעולם קיימות תרבויות שלמות העוסקות בשדים וגירושם כדבר יומיומי, כחלק מהתרבות והמנהגים המקובלים שם. בנצרות מופיעים השדים בהקשר לישו, שנודע כמגרש שדים מוכשר במיוחד; במזרח הרחוק לכל שד יש דמות מצוירת, כינוי ותפקיד; ובהודו יש מקדשים בכפרים מבודדים שבהם עושים טקסי גירוש שדים. אחד מהם, הוא מקדש קטן בכפר ליד העיר ג'איפור, לשם מגיעים כל אלו הסובלים מתופעה של כניסת שד. באי המקדש מדליקים נרות ועורכים טקס שבמהלכו הם נכנסים לטראנס, נעים בתנועות מהירות, סיבובים ורעידות, עד שהשד יוצא. באי מדגסקר שבאפריקה, נוהגת האוכלוסייה לבצע טקסי החלפת תכריכים למתים, לאחר שהמת מופיע בחלומו של אחד מבני המשפחה ומתלונן כי קר לו. במהלך הטקס מתאספת כל המשפחה יחד וחוגגת את הוצאת המת מקברו. אז, מחליפים את תכריכיו, והמשפחה שמקבלת את התכריכים הישנים, תזכה לשמירה ולמניעת עין הרע וכניסת שדים לביתה.
תרבויות רבות בעולם נוהגות לבצע טקסים ומנהגים הנראים מוזרים לעיניים מערביות. יש הסוברים כי השדים הקיימים בנו הם ביטוי לכל דבר שלילי שעלינו להוקיע מתוכנו, מדובר על פחדים, תחושות נפשיות ורגשיות או בעיות פיזיות. ד"ר יואב בן דב, פיזיקאי, קורא בקלפי טארוט ופילוסוף של המדע, מסביר את תופעת השתלטות השדים כמצב של טראנס ודיבוק הקשורים בדרך כלל בדת. מצב שבו נכנסת רוח לגופו של אדם ושולטת על התנהגותו. "זה מצב תודעתי. אנשים שנכנסים לטראנס וסובלים מהשתלטות רוח או דיבוק, לא זוכרים מה קרה להם, לא סובלים מכאבים, הם יכולים ללכת על אבנים לוהטות מבלי להרגיש, לחתוך את עצמם וכיו"ב. לא ברור ממש מהי התודעה הזו. בתנ"ך ניתן להקביל זאת לנביאים, כמו כשאלוהים דיבר מגרונו של שאול המלך וניתן לפרש זאת כסוג של תיקשור, ולכן ניתן להתייחס לשד כאל ביטוי להתנהגות אנטי חברתית. תופעת התיקשור, שנעשתה נפוצה בארץ בשנים האחרונות, היא בעצם מתן אפשרות ליישות אחרת להיכנס לגוף, אך זה נעשה מתוך מצב של רגיעה, וניתן לשלוט בה.
"אם לאדם יש תחושה חזקה שיש לו שד בבית, זה יכול להיות אמיתי מבחינת ראייתו הפרטית, אך מעשה גירוש השד יכול להיות גם פסיכולוגי. מעט מאוד רבנים מתעסקים בתחום השדים, וגם הם מבצעים זאת לעיתים כדי לפתור מצב נפשי בעצם נוכחותם. תופעת השדים היא שלילית. הם באים להזיק, אך ההקשר החיובי בכך הוא התיקשור, שנעשה עם מטרות חיוביות לצורך ריפוי וטיפול".
נקמת לילית באדם הראשון
ביהדות מאמינים כי השדים חיים בצד האפל, המכונה עולם "הסיטרא אחרא". בספר "שדים, רוחות ונשמות" של חוקר הקבלה, פרופ' גרשום שלום ז"ל (הוצאת מכון בן צבי), ניתן למצוא מחקרים בדמונולוגיה, שנאספו ונחקרו על ידו במשך עשרות שנים. שכיחות המאגיה ועולם השדים במקורות, מתוארים בליווי פרשנות של טקסטים דתיים עתיקים בזרמים שונים ביהדות, בספרות, בכתבי הדת המוסלמית והנוצרית ועוד.
כללי זהירות
כך נמנע כניסת שדים לביתנו
מצביעת משקופי הדלתות בטורקיז, דרך החזקת חמסות, ראשי שום ופרסות של סוס - כל הדרכים לחסום ולמנוע משדים להכנס לביתכם
לפי המקורות, לילית ונשותיו הנוספות של אשמדאי מחלת, נעמה ואגרת יולדות בכל יום אלפי צאצאים, שדים החיים במקביל לנו, ומאות מהם מתים בכל לילה. הפחד מהשדים מתייחס בייחוד ללילה, מכיוון שבמהלך השינה הנשמה עולה לשמיים, לצורך חשבון נפש עם אלוהים והגוף חשוף לכוחות הרשע.
החרדים בירושלים נוהגים ללוות בן יחיד בהלוויית אביו, בדרך צדדית בבית הקברות בגלל הפחד כי אחיו השדים, ילכו אחרי הבן ויקבלו את ירושתו במקומו. לפי האמונה, המעבר לדרך צדדית מבלבל את השדים ומונע מהם להגיע למעמד הקבורה. בקבלה מצוין כי השדים נולדים בימי שישי בין השמשות. האיסור על שפיכת זרע לשווא, לפי התלמוד, נועד למנוע מצב, שהזרע ייצור גוף רוחני של שד על ידי כוחות הרשע, כלומר לילית, מכיוון שכשהזרע אינו נשפך לתוך רחם אישה, הוא חשוף לשימוש השדים.
דיבוק חסר מנוחה
דמות נוספת ממשפחת השדים היא תופעת ה"דיבוק" – רוח החודרת לגוף האדם ומשתלטת עליו. דיבוק מוסבר גם כנשמה עתיקה הנמצאת בין עולם המתים לעולם החיים, מכיוון שלא סיימה את תפקידה בעולם ועליה לתקן משהו מעברה. הסיפור המוכר והמתוקשר ביותר לגבי תופעת הדיבוק, הוא המקרה של יהודית סיגאוקר מדימונה.
הסיפור הדהד בעולם החרדי ובעיתונות כולה, סיגאוקר סיפרה כי רוחו של בעלה המת, שהיה אלכוהוליסט, נכנסה אליה והשתלטה על גופה, ולכן היא נכנסה למצבים בהם היא לא שלטה על התנהגותה. קולה נשמע כקולו של בעלה ז"ל והיא השתמשה בשפה גסה, קיללה וביקשה לשתות אלכוהול. טקס גירוש הדיבוק נעשה בבית המדרש "אהבת שלום" בירושלים, מול קהל מאמינים. סיגאוקר שכבה על מזרן בעוד הרב עזרא בצרי החל להתפלל ולקרוא תהילים. הדיבוק סיפר כי אין לו מנוחה בעולם עד שלא יעשה תיקון. הרב בצרי ביקש שסיגאוקר תדליק נר לעילוי נשמות המתים ונשמתו של רבי מאיר בעל הנס, לאחר התפילות ביקש המת להתוודות על חטאיו. ואז, מספרים העדים לאירוע, נשמעה חבטה והרוח יצאה מהזרת שברגל של סיגאוקר. יש הטוענים כי האצבע נשברה בעת היציאה. גם לסיפור הזה מתנגדים הטוענים כי מדובר באי שפיות זמנית שממנה סבלה סיגאוקר.
הרב יהודה פתיה ז"ל כתב בספרו "הרוחות המספרות" על שיחות שערך עם שדים. באחד מסיפוריו הוא מתאר שד, שנכנס לגופו של גבר דרך המצח, וסיפר כי החל לצער אותו, לקטרג עליו ולגרום לו סבל. הרב פתיה מתאר שהוא דיבר איתו, ניסה לרכך אותו בעדינות ושיכנע אותו לצאת ולא לחזור. רבנים ואנשי דת רבים, שנודעו בהידברות עם שדים, גירושם והחזרתם בתשובה לצורך תיקון, מתארים גם הם את אופי התקשורת שלהם עם השדים והרוחות, ואיך הם גורמים להם לשוב לעולם שממנו הם באו.
קדושת התהילים מבריחה שדים
תופעות של שדים ודיבוק קיימות היום פחות מאשר בעבר. יש מי שטוען כי ביהדות כיום אין חשש משדים, והם כמעט לא קיימים בארץ ישראל מאז שמשה רבנו קילל אותם, אלא נמצאים בארצות ניכר. יוסף חי, צאצא מדור רביעי של מכשפים וקבליסטיים, מחזיר אהבות ומסיר כישופים, מספר על טקס גירוש שדים שביצע לפי יסודות קבליים. חי מתאר אדם חרדי שהגיע אליו לאחר שנכנס בו דיבוק, שדיבר מגרונו ושלט עליו: "צריך לדבר עם השד. דיבוק לא מדבר בשפת אדם, אלא בארמית עתיקה. צריך להבין ממנו מדוע עזב את הסיטרא אחרא והגיע לכאן. צריך להבין אם הוא זקוק לעזרה, אולי הושאר פה כתוצאה מסיאנס, אולי הוא בא לתקן משהו.
"כדי שייצא מהגוף נהוג להקריא לדיבוק פרקי תהילים ולדרוש ממנו לעשות זאת. פרקי התהילים מסייעים, לפי האמונה, מכיוון שהדיבוק טמא וקדושת התהילים מבריחה אותו", מסביר חי. גם הוא מתאר את יציאת השד מהזרת שבכף הרגל.
חי למד קבלה במשך 17 שנה, הוא עוסק בעולם המאגיה ומתאר מצבים ומקרים מסתוריים שקרו לו או לאנשים שלהם עזר. מקרה אחד, לדוגמה, של בחורה שטענה כי בכל לילה, בשעה אחת, היא שומעת רעש של הדחת כלים ושירה מהמטבח בביתה. היא היתה מפוחדת וסיפרה על קשיים להירדם ולתפקד בחיי היומיום. חי הגיע לביתה באחת בלילה, שמע את הרעשים וגילה כי מדובר ברוח של אישה, שבעלה קבור מתחת לבית ולכן היא שומרת על מנוחתו. חי ניסה להבריח אותה, אך לבסוף המליץ לבחורה שגרה שם, לעבור דירה מכיוון שהרוח לא התכוונה לעזוב את המקום שבו קבור בעלה.
כולם מכירים את הסרט "שחור" (1995), שנעשה לפי תסריט של חנה אזולאי הספרי. בסרט היא מתארת את ילדותה במשפחה מרוקאית שבה האם מבצעת טקסי שחור נגד שדים, מזיקים ועין רעה, ומשתמשת בקמיעות ובטקסים לשמירה על משפחתה וילדיה. גם אם אתם לא מאמינים בשדים, הם חיים וקיימים בספרים, באגדות, במקורות, במנהגים שונים, הם מעורבים בטקסים ובקמיעות, הם מצויים באתרי אינטרנט, בסיפורים ובמקרים אמיתיים.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
