סקס. זה סטימצקי?

אני מאד מקווה ש-ynet לא יצנזרו לי את הטור הזה. פשוט חשבתי הפעם לחלוק איתכם דברים קצת יותר אישיים. רציתי לספר לכם איך אני אוהבת לעשות את זה. נו, הנה. אני רואה שהעדינים שבכם כבר מתחילים להסמיק, ומי שגולש בעבודה מציץ לצדדים, לראות שהבוסית לא עוברת במקרה בסביבה.

אבל לא, צר לי לאכזב את מי שחשב שהפעם הטור שלי הולך להיות מעניין במיוחד. בסך הכל התכוונתי לספר לכם איך אני אוהבת לקרוא ספרים: על הבטן, על הגב, במיטה, ועל הכורסא.

אבל אני מודה שאני לא ממש מקורית. משרד הפרסום פוגל לוין כבר חשב על הטריק הזה לפני. ולמי שעוד לא זיהה, אני מדברת על הקמפיין האחרון של סטימצקי. זה שמספר לנו שיש כאלה שאוהבים לעשות את זה בחוץ, יש כאלה שאוהבים לעשות את זה על שפת הים ועוד מיקומים אקזוטיים שונים, עד שמגיעים לפאנץ' ליין המוחץ בסוף: אפשר לקרוא ספרים בהרבה מקומות, אבל לקנות רק במקום אחד. נחשו איפה? בסטימצקי. למה? זה לא ממש ברור, אבל היי, אנחנו לא בקמפיין של קופ"ח כללית.

אפשר להגיד על הקמפיין הזה הרבה דברים. דבר אחד ברור לחלוטין. הוא לא נוצר על ידי אנשים שאוהבים לקרוא. זו בדיוק הסיבה שהוא גם לא מצליח לדבר אל מי ששייך למחנה השני. אלה שלא מסוגלים לדלג על מילה כתובה, אם היא בשלט, אם היא בעיתון, אם היא באינטרנט ואם היא בספרים.

מי שיצר את הקמפיין הזה לא עמד אף פעם בפתח של חנות ספרים ושאף עמוק את הריח המשכר הזה של מאות ספרים חדשים, שמונחים להם בנחת על המדפים ורק מחכים שתבוא, תדפדף ותבחר. הוא לא התלבט אף פעם אם להתחיל את הסיבוב בחנות מימין או משמאל, ולא יצא ממנה בשברון לב, עם ספר אחד בלבד, במקום ה-20 שהיה לוקח מיד על המקום, אם רק היה יכול.

מי שיצר את הקמפיין הזה חשב בוודאי לעצמו שלסטימצקי אין באמת מה להציע. ובכלל, מה זה השם הגלותי הזה, סטימצקי. זה לא מספיק סקסי. ואותו לימדו שרק סקס מוכר. נו, אז הוא הכניס קצת פלפל לנושא המשעמם הזה, ואפילו עשה את זה מספיק מרומז כדי שלא יפסלו את הפרסומת. הוא רק דיבר על זה. האסוציאציות הן על אחריות הצופה בלבד. האם לא מוגזם לבוא אליו בטענות?

אז זהו, שבאמת אין מה לבוא בטענות למשרד הפרסום. אני חושבת שהאשמה היא דווקא של סטימצקי עצמם, שאישרו את הרעיון, ואף הסכימו לשלם עבור קמפיין שלא מדבר אל קהל היעד של אוהבי ספרים, לא מושך לקריאה אנשים שאינם אוהבי ספרים ובודאי שאינו תורם דבר וחצי דבר למותג הוותיק.

הגיע הזמן שחברות יקחו אחריות על המסרים שהן משחררות לחלל העולם. גם אם אנשי סטימצקי אינם מומחים לשיווק ולפרסום, הם בוודאי מומחים לספרים. האם הקמפיין הזה מדבר אליהם? האם אינם מתביישים בו? אני לא יודעת מה איתכם, קוראי היקרים, אבל אני בכל אופן קצת מתביישת בשבילם.

פרסומת לסטימצקי. משרד הפרסום: פוגל לוין.

אביטל יוגב נותנת ייעוץ שיווקי בבניית אתרי אינטרנט.