האמת וגוש קטיף
מהיכן שואב ערן שטרנברג את החוצפה לכנות את פעילותם של פעילי השמאל "פרובוקציה אלימה"?
מהיכן שואב ערן שטרנברג את החוצפה לכנות את פעילותם של פעילי השמאל "פרובוקציה אלימה"? הלא היום ברור גם לאלה בינינו שאינם נמנים על חוגי "השמאל" אך שירתו בעזה ולו פעם אחת כי נוכחותם של המתנחלים בלב אוכלוסייה פלסטינית היא הפרובוקציה המקוממת, החטא הקדמון עליו כולנו משלמים מחיר כבד.
לפני פחות משלוש שנים פיקדתי על חייליי במוצב אורחאן ברצועת עזה, החולש על צומת גוש קטיף. זהו מחסום המבתר את רצועת עזה לשניים. מדרום לו רפיח וחאן-יונס, ומצפון דיר אל-בלאח ועזה. במשך כשלושה שבועות ביצענו משימות שהקשר שלהן לביטחון מדינת ישראל פשוט אינו קיים. אין צורך להיות מומחה לביטחון לאומי בשביל להבין כי עצירת רבבות תושבים מקומיים למשך שעות ארוכות בכל יום על-מנת לאפשר תנועה חופשית לתוך שטחי מדינת ישראל של מתנחלי גוש קטיף מייצרת רק תסכול בקרב האוכלוסייה המקומית.
על מה בעצם אנחנו שומרים בעזה? ודאי שלא על מדינת ישראל. אנחנו שומרים על אותם "אזרחים תמימים המנהלים מאבק דמוקרטי נפלא" כדברי שטרנברג. אנחנו שומרים על מתנחלי כפר-דרום, שבאמונתם המשיחית שולחים את בניהם לשחק במגרש הכדורסל של יישובם בדיוק בשעות שבהן יש סכנה לנחיתת פצצות מרגמה באותו מקום, כי "מרגמות לא יעצרו אותנו". אנחנו מסכנים את חיינו כשאנו שומרים בליווי ג'יפ ממוגן על המתנחל בדרכו הארוכה לביתו. אנחנו שומרים על מתנחלים שבשעה שחיילינו מעכבים אותם כדי שלא יסכנו את חייהם בשטח שבו מתנהלים חילופי אש, פורצים את המחסום וקוראים לחיילים "בוגדים".
ההתנתקות הפיזית רק תשלים את ההתנתקות המנטלית שכבר קיימת בין ישראל לעזה. במדינת עזה המתנחלים הם הריבון והכל ייעשה כמצוותם ועל-פי פקודתם. זו אחת הסיבות המרכזיות שצה"ל החליט להוציא את חיילי המילואים מעזה, ורק חיילי הסדיר ממשיכים לשמש כבשר התותחים של ראשי ממשלת מדינת עזה, הלא הם המתנחלים.
כאשר הייתי במילואים ברצועת עזה, לפני קרוב לשלוש שנים, נהרג חייל מחיילי הגדוד שלנו בכפר-דרום, בשעה שיצא מבסיסו ועבר במגרש הכדורסל. פגז מרגמה נחת בין רגליו. ברק מדמון ז"ל נהרג במקום. בטקס הזיכרון עם סיום המילואים אמרו המפקדים הבכירים כי ברק הקריב את חייו למען הציונות. אך זאת יש לומר היום בכל מקום, בכל שעה ותחת כל עץ רענן: לא למען הציונות הקריב ברק את חייו אלא למען אותם "אזרחים תמימים המנהלים מאבק דמוקרטי נפלא". מותו המיותר של ברק לא תרם דבר להגנת מדינת ישראל אלא להפך.
בעקבות שירות המילואים בעזה ובעקבות מותו המיותר של ברק ז"ל החלטתי לסרב לקחת חלק במדיניות ההרסנית של ממשלות ישראל ולסרב לשרת בשטחים. למען ישראל, למען הציונות ולמען עצירת ההידרדרות. זהו החזון הציוני האמיתי – הגנה על מדינת ישראל מגבולותיה ושמירה על צלמה המוסרי.
דוד זונשיין, יו"ר תנועת "אומץ לסרב"
לפנייה לכתב/ת 
