פירנצה חוגגת יום הולדת לדוד

הוא גבוה, חסון, חטוב וגברי. לדוד, פסלו המפורסם של מיכלאנג'לו בונארוטי, מלאו השבוע 500 שנים, אבל הוא לא נראה הרבה יותר מבוגר מהנער המתולתל, שעמד בגבורה מול גוליית הפלשתי.

בשנת 1501 לקח מיכלאנג'לו על עצמו לפסל את הגיבור המקראי, אחרי ששני פסלים לפניו ניסו ונכשלו במשימה. הוא קיבל גוש שיש ענק ופגום, שפסלים אחרים סירבו לעבוד איתו, ושלוש שנים אחר-כך הצליח לברוא מתוך השיש את הפסל המפורסם ביותר בעולם.

פרנסי פירנצה החליטו שהפסל המדהים צריך להיות מוצב בכיכר המרכזית של העיר, מול בניין העירייה - הפלאצו וקיו. בפעם הראשונה הוצב פסל עירום גדול כל-כך בכיכר ציבורית לעיני כל. 

זאת היתה החלטה אמיצה באותם ימים, בהתחשב בעובדה שמיכלאנג'לו עורר עליו את חמתם של בכירים בכנסייה הקתולית.

גם אחרי מותו הוא שימש יעד של קמפיין עלה התאנה, שדרש לכסות את מערומיהם של גיבורים בפיסול ובציור, והפנה את רוב חיציו ליצירות של מיכלאנג'לו.

גם אצלנו היו שנזעקו. כשהתברר שעיריית פירנצה רוצה להעניק לעיריית ירושלים, לרגל חגיגות 3,000 שנה לבירה, העתק מדויק של הפסל דוד, צילצלו כל פעמוני האזעקה בבירה. תחילה הסכימו בירושלים לקבל את המתנה, שהיתה אמורה להיות מוצבת במגדל דוד, ואף שלחו מכתב תודה לעיריית פירנצה. אבל אז התחילו להגיע פניות מאישי ציבור חרדים וערבים.  

"נציגי החרדים ותושבי מזרח-ירושלים פנו אלינו בבקשה שבעיר לא יהיה ביטוי לעירום. הם אמרו שירושלים אינה יכולה לשאת דבר כזה", אמר בשעתו דוד קאסוטו, סגן ראש-עיריית ירושלים ומחזיק תיק התרבות. "בסופו של דבר החלטנו שלא לקבל את המתנה, כי לא רצינו לפגוע ברגשות הציבור", אמר. במקום זה, שלחה עיריית פירנצה דוד אחר, מעשה ידיו של הפסל האיטלקי ורוקיו, וזה, למרבה השמחה, היה לבוש בשמלה.  

הצבע לא השתנה

מאז שהגיע לכיכר, בספטמבר 1504, חייו של דוד לא היו קלים. ידו השמאלית, הזרוע והפרק נסדקו במהלך מהומות שהיו בפיאצה סיניורינה שבעיר ב-1527. ב-1810, בניסיון לשמור על גון השיש, שלא יכהה בגלל אבק, כיסו אותו בשעווה. התוצאה היתה נזק גדול עוד יותר, כשהחליטו לנקות את השעווה בחומצה כלורית ב-1843.

דוד שרד את נסיונות הניקוי, אבל חלק מהפאטינה (שכבת ציפוי טבעית שנוצרה על אבן השיש) המקורית נפגעה. כדי להגן עליו, הועבר דוד אל תוך האולם המרכזי של מוזיאון האקדמיה ב-1873, 

אבל גם זה לא הצליח לשמור עליו מפגע. ב-1991 התנפל עליו אמן איטלקי מטורף, וריסק באכזריות את אחת הבהונות של רגלו השמאלית באמצעות פטיש. ודוד, שעמד בגבורה מול גוליית, עמד בגבורה גם בכל ההתקפות האלו, למרות שעד לפני מספר חודשים נראה היה שהוא זקוק לאמבטיה דחופה, שתנקה מגופו החסון את הלכלוך הרב שהצטבר במהלך ההיסטוריה.

ולמרות זאת, מצליח דוד - המתנשא לגובה של למעלה מחמישה מטרים ושוקל כחמש טונות - למשוך אליו 1.2 מיליון מעריצים מדי שנה. ואחרי כל-כך הרבה שנים של עמידה איתנה, הגיעה עיריית פירנצה למסקנה שבא הזמן לשפר את הופעתו. היו שקראו לזה 'האמבטיה ב-600 אלף דולר', אבל העובדה היא שהיום, אחרי שמונה חודשים של עבודה יסודית וזהירה, שהיתה מלווה בחששות כבדים לגבי יכולת ההישרדות של הפסל, דוד נראה הרבה יותר נקי. או, "בוהק באור", כפי שמכנים זאת המומחים. "הצבע שלו לא השתנה", אמר אנטוניו פאולוצ'י, מפקח המוזיאונים בפירנצה. 

מבט אל העתיד

עבודת הניקוי לא עברה בלא סערות. היו שטענו שהיצירה האלמותית תינזק, ולא תשרוד עד יום ההולדת ה-500. המומחית שנשכרה לעשות את המלאכה, אגנס פארונצ'י, התפטרה מתפקידה באפריל לפני שנה, בטענה ששיטות הניקוי הרטובות יהיו קשוחות מדי.

אבל פאולוצ'י דחה את הטענות, כמו גם את העצומה שעליה חתמו פרופסורים איטלקים, בריטים ואמריקנים מומחים לתקופת הרנסאנס. במקום זה הוא שכר את שירותיה של מומחית אחרת, שסיימה את המלאכה. "הניקוי היה עדין ביותר, ואפשר לראות שאפילו הצבע של הפסל לא השתנה", אמר פאולוצ'י במסיבת עיתונאים שנערכה עם תום העבודות. "הוא בסך-הכל נעשה נקי יותר, אבל זה אותו 'דוד' שכולנו מכירים".

עכשיו הוא מוכן לחגיגות יום ההולדת, שייערכו במשך שנה שלמה. ביום רביעי שעבר נפתחו האירועים בטקס חגיגי, לצלילי מוסיקה עתיקה, והמארגנים מבטיחים קונצרטים, זיקוקים, סימפוזיונים ותערוכות,שייערכו בעיר בחודשים הקרובים. ואסור לשכוח, כמובן, את הטי-שרט הרשמי 'דוד-500'.

אבל יותר מכל, רוצים ראשי קהיליית האמנות בעיר, שהאירוע הזה יגרום לאנשים להסתכל אל עבר העתיד.

"אנחנו רוצים שיום ההולדת ה-500 של דוד יעורר דיונים ועימותים רעיוניים, ויציב אתגרים בפני אנשים בכל הנוגע למהות האמנות כיום", אמר פאולוצ'י בכנס שבו הציג את תוכנית האירועים במוזיאון האקדמיה. לשם כך מתכוונים מנהלי המוזיאון לרוקן את האולם, שבו ניצב דוד מאז 1873, מכל יצירות אמנות אחרות מתקופת הרנסאנס. במקומן יוצבו יצירות מודרניות, שנוצרו בהשראת הפסל, שהאיטלקים מכנים אותו, במידה רבה של צדק, 'הענק'.