המנצחים והמפסידים של השנה

תשובה קנה אותי

מי זוכר עוד שבתחילת שנות ה-90 היה יצחק תשובה "רק" קבלן נתניתי לא גדול במיוחד. מאז הוא הרחיב את עסקי הנדל"ן שלו לכל הארץ וגם לחו"ל, נכנס לעסקי האנרגיה (באמצעות רכישת חברת דלק), לעסקי הרכב (באמצעות דלק רכב, יבואנית מאזדה ופורד) ואפילו לעסקי הטלוויזיה (באמצעות רכישת השליטה במת"ב

מדנקנר השקעות). יצחק תשובה הוא איש העסקים שעשה השנה את הזינוק הגדול ביותר שלו. בחודשים האחרונים הוא הרחיב את עסקי הנדל"ן שלו בחו"ל (בעיקר בפלורידה ובארה"ב), וכאשר רכש את השליטה בחברת דנקנר השקעות תמורת 58.5 מיליון דולר, הוא הפך לבעל אחת מחברות הנדל"ן המובילות בארץ. בתוך כך, נכנס תשובה גם לתחום הטלוויזיה בארץ. בתוך חבילת המניות של דנקנר השקעות שרכש, הוא קיבל גם את השליטה בחברת הכבלים מת"ב. בניו יורק רכש תשובה את מלון פלאזה המפורסם (תמורת 675 מיליון דולר) והפך בתוך כך גם למלונאי. בשורה התחתונה - קבוצת דלק שבבעלות יצחק תשובה היא כיום אחד הקונצרנים הגדולים ביותר בארץ, כשהיא משאירה מאחור את אי.די.בי, לפחות על פי שווייה בבורסה.

איזי בורוביץ עולה כיתה

תשס"ד היתה שנת המפנה עבור האחים איזי ודדי בורוביץ. עניים הם לא היו גם קודם - עם שליטה בחברת כנפים (ארקיע) בגרנית הכרמל (סונול וטמבור) ובקלאב-מרקט וניו-פארם, הם נחשבו גם קודם לאנשי עסקים גדולים ומצליחים, אם כי עסקיהם השונים נקלעו בשנות המיתון לקשיי מימון לא פשוטים. אבל אז באה

הפרטת אל על והאחים בורוביץ החליטו לעלות כיתה. בקיץ שעבר רכשו האחים בורוביץ בהנפקת אל על 5% וסימנו את היעד - רכישת השליטה במוביל הלאומי. בדצמבר הקרוב הם יגשימו באופן מלא את חלומם, כאשר יממשו את האופציות שבידיהם ויחזיקו גרעין שליטה בן 52% באל על. כדי לשלוט באל על נדרשים האחים בורוביץ, על ידי הממונה על ההגבלים העסקיים, למכור את אחזקותיהם בארקיע. בכך לא יהיה די כדי לממן את הרכישה ואת ההשקעות הנדרשות בהתרחבותה של אל על והאחים (התאומים) יחפשו קונים גם לעסקים אחרים שלהם, כמו סונול (וכבר החלו מגעים על מיזוגה עם חברת דלק) ואולי גם טמבור. האחים בורוביץ קפצו השנה למים העמוקים, אבל מבחן השחייה שלהם יהיה בשנתיים הקרובות.

לב לבייב. הכי גדול הכי עשיר 

לב לבייב הוא בעל תארים אין ספור בספר השיאים של עולם העסקים הישראלי. בשלהי תשס"ד לבייב הוא היזם הישראלי העשיר ביותר (אם לא לוקחים בחשבון את שרי אריסון, יורשת המיליארדים של אביה תד אריסון). הונו האישי מוערך ביותר מ-10 מיליארד שקל, וככל הידוע הוא גם היהלומן הפרטי הגדול ביותר בעולם כולו.

את עושרו עשה לבייב במו ידיו בעסקי היהלומים ובו הוא רואה גם את תחום עיסוקו העיקרי ("אני יהלומן, 90% מהזמן שלי מוקדש ליהלומים"). בתחום זה נאבק השנה לבייב, ראש בראש, בסינדיקט היהלומים העולמי דה-בירס, המנסה להצר את צעדיו של לבייב באפריקה וברוסיה. לבייב השיב מלחמה ורכש מיכרות ומילטשות בנמיביה ובאנגולה. עסקיו הגלויים מגוונים הרבה. באמצעות זרוע העסקים שלו - אפריקה ישראל, נכנס לבייב, ברוב המקרים בהצלחה מרובה לתחומי הנדל"ן בארץ ובחו"ל, מלונאות, קימעונאות (רבוע כחול), רכבת קלה, דלק (דור אלון) וטלוויזיה (ערוץ 9 בשפה הרוסית). בחגיגות 70 שנה לאפריקה-ישראל הבטיח לבייב שתוך 3 שנים יזנק שווי החברה ממיליארד דולר כיום ל-5 מיליארד דולר. הפעם הזאת, איש מבין הפרשנים והאנליסטים לא הרים גבה. לבייב כבר הוכיח למה הוא מסוגל.

עופרה שטראוס. בעלת הבית היחידה

במשך שנים גידל מיכאל שטראוס את בתו הבכורה, עפרה, לתפקיד היורשת המנהלת של עסקי המשפחה. השנה זה קרה. מיכאל שטראוס זז הצידה והשאיר לעפרה את תפקיד יו"ר הקבוצה. המהלך הראשון שלה היה גם הגרנדיוזי ביותר. עפרה שטראוס היתה היוזמת והרוח החיה מאחורי מיזוג שני ענקי המזון

שבבעלות המשפחה - שטראוס ועלית. שטראוס הצליחה לשכנע את שוק ההון ואת העיתונות בכדאיות הצעד שהובילה וקיבלה מחיר מצוין לשטראוס. אבל עוד קודם לכן עברה בהצלחה את המכשול הקשה ביותר - שיכנוע המשפחה במהלך הנועז. גם אביה, מיכאל שטראוס וגם אחותו, רעיה שטראוס,  בעלי המניות העיקריים, לא התלהבו תחילה מרעיון המיזוג. אבל עפרה הצליחה לגייס את אביה לצידה ודחקה את רעיה וילדיה למכור לפלג של מיכאל שטראוס חלק מן המניות שבבעלותם. מאז המיזוג הפכה עפרה שטראוס ל"בעלת הבית" בשטראוס-עלית. בינתיים זה הולך בסדר - את הרבע השני של 2004, הראשון שכלל תוצאות של שתי החברות הממוזגות - סיימה החברה ברווח של 38 מיליון שקל - גידול של 100% בהשוואה לרבעון המקביל אשתקד ובגידול של 12% בהכנסות.

סמי עופר. לחיי הספינות שבדרך

מאז הפרידו האחים יולי וסמי עופר את האימפריה המשותפת שלהם, התברר כי האח הצעיר דווקא, סמי עופר, הוא הטייקון הגדול של המשפחה. שנת תשס"ד היתה שנה מצויינת לסמי עופר, ולבנו עידן, המנהל את עסקיו בארץ (סמי עצמו מחלק את זמנו בין לונדון למונטה קרלו, אם כי השנה רכש גם את הדירה היקרה

ביותר בישראל - פנטהאוז ב"מגדלי צמרת" בת"א תמורת 10 מיליון דולר). הסוכריה בעסקיו השנה היתה רכישת מניות הממשלה בצים, באמצעות החברה לישראל, במחיר שהכל מסכימים שהיה נמוך להפליא (או להחריד) - צים נמכרה על פי שווי של מיליארד שקל, כאשר בשוק ההון טענו שהיא שווה לפחות פי 4. צים היא כעת חלק מאימפריית הספנות העולמית של סמי עופר, ובמסגרתה הוא דאג שצים תרכוש, בתיווכו, 12 אניות חדשות תמורת 820 מיליון דולר. עכשיו ממתין סמי עופר לפרוסת עוגה נוספת מן הממשלה - הפרטת בתי הזיקוק, שגם בהם שותפה החברה לישראל. בשוק ההון בטוחים שגם כאן, כמו במקרה של צים, יידע סמי עופר לגזור קופון לא קטן.

עובדי הרשויות. עבודת חינם

שערוריה. אין מלה אחרת לתאר את פרשת הלנת השכר הנמשכת של עובדי הרשויות המקומיות והמועצות הדתיות. 13 אלף עובדי רשויות ועוד כ-7,000 עובדי המועצות הדתיות אינם מקבלים את שכרם באופן סדיר. אלפים מהם חיים כבר חודשים ארוכים ללא משכורת ומיעוטם לא קיבל משכורת שנה ויותר. משרד האוצר

קיצץ בשנתיים האחרונות את תקציבי המימון לרשויות והחלשות שבהן קרסו בקול תרועה גדולה. במקום לפטר את ראשי הרשויות הללו ולפזר את המועצות המנהלות אותן, הניחו משרדי האוצר והפנים את הרשויות הללו לנפשן והותירו אלפי עובדים ללא משכורת. העובדים הללו, בעלי משכורות נמוכות בהשוואה לשכר הממוצע במשק, הם היחידים ששילמו עד כה את מחיר המשבר שפוקד את השלטון המקומי. שר הפנים, אברהם ("אין רעבים בארץ") פורז ויתר על התוכנית לאחד מקצת מן הרשויות, ושר האוצר, בנימין ("אין רעב אבל יש רעבים") נתניהו, נכנע ללחצים הפוליטיים וויתר על תוכניתו לקצץ את מספר סגני ראש העיר המקבלים שכר (גבוה). אפילו ידו של בית הדין לעבודה קצרה מלהושיע את העובדים. פסיקותיו החוזרות ונישנות כי על המדינה לשלם לאלתר את שכרם של העובדים ולפצותם על הלנת שכר, נתקלת בחומת האטימות הממשלתית. היכונו לשביתות. בלי זה, כבר למדנו, שום דבר לא יזוז.

הבנקאים. סליחה שהרווחנו

על פי תוצאותיהם העסקיות, היו צריכים הבנקאים הבכירים שלנו להתמקם השנה בראש רשימת המנצחים. בנק הפועלים ובנק לאומי סיימו את המחצית הראשונה של 2004 ברווחי שיא של כמיליארד שקל כל אחד (דיסקונט טרם פירסם את הדו"חות שלו לרבעון השני).  ובכל זאת תשס"ד היתה שנה לא קלה לראשי

הבנקים. עמלות מנופחות ומיותרות, ריביות גבוהות, שכר גבוה לבנקאים הבכירים ושליטתם של הבנקים בשוק ההון, השניאו את הבנקים על הציבור. המחוקק ומוסדות הפיקוח על הבנקים קלטו את רחשי הלב של הציבור והחלו לטפל, סוף סוף, בצמצום כוחם ורווחיותם של הבנקים. ה"סיפתח" היה כיפוף ידם של הבנקים לקבוע סל עמלות קבוע ומוזל ללקוחותיהם. אבל המנה העיקרית עוד נמצאת לפניהם - דו"ח ועדת בכר אמור לגזול מן הבנקים נתח לא קטן מרווחיהם, אם תמומש ההמלצה להפריד את קופות הגמל וקרנות הנאמנות מן הבנקים. הבנקים יוצאים כעת למאבק איתנים בהמלצות, מה שבוודאי לא יוסיף להם נקודות זכות בקרב הציבור. מי שעשוי להציל אותם הוא דווקא ראש הממשלה שרון, שעלול לעכב את מימוש הרפורמה בבנקים ובשוק ההון, כ"תמורה" על נסיונו של נתניהו לעכב את תוכנית ההתנתקות של שרון בעזרת מישאל עם.

גידי לנדסברגר. חלום הבלהות של רמדיה

חלום הבלהות של כל יצרן מזון התממש השנה בחצרו של גידי לנדסברגר, מנכ"ל רמדיה, בצורתו הקשה ביותר. 2 תינוקות נפטרו ושבעה אושפזו עם הפרעות התפתחותיות ומוטוריות קשות, בגלל שתזונתם התבססה על הפורמולה הצמחית של רמדיה. חקירה מהירה העלתה כי בתחליף החלב של רמדיה היה חסר ויטמין

B1 החיוני להתפתחות התינוק. בשלב הבא הסתבר כי היצרן הגרמני של תחליף החלב, חברת הומנה, היא זו שהוציאה את הויטמין הנדרש מן הפורמולה, אך המשיכה לציין את קיומו על האריזה. בעלי המפעל, משה ונעמי מילר, והמנכ"ל, גידי לנדסברגר, טענו כי לא ידעו על היעדר הויטמין בפורמולה הצמחית, אך חקירת המשטרה שנפתחה מייד לאחר האירוע ונמשכת עד עצם היום הזה, מצביעה כנראה גם על מנהלי רמדיה כשותפים באחריות לפרשה. למרות ניסיונותיה של רמדיה לחזור לשוק, לאחר המכה שחטפה, לא עלתה רמת המכירות של תחליפי החלב מאז המשבר. בחודש אוגוסט האחרון הגיע חלקה של רמדיה בשוק תחליפי החלב ל-3.2% בלבד, בהשוואה לנתח שוק של 33% בו החזיקה ערב המשבר. רמדיה הפך מלה נרדפת לכישלון כואב.

יוסי מימן. פגיעה קשה בתדמית

יוסי מימן ניצב ברשימת המפסידים שלנו לאו דווקא בגלל מצב עסקיו, אלא בגלל ההידרדרות במוניטין שצבר בשנים האחרונות. האיש שהשקיע מאות מילינים בהשקת ערוץ 10, ואחר כך בהשקתו המחודשת, נאלץ השנה להכניס שותפים (רון לאודר ושלמה בן צבי) לערוץ כדי להקל במקצת על הפסדיו המצטברים שם. אחר

כך נדמה היה שמימן פיצה את עצמו על אי הנעימות הטלוויזיונית כאשר זכה במכרז אספקת הגז הטבעי לחברת החשמל בהיקף של 2.5 מיליארד דולר. אבל גם הזכייה הזו לא עברה בשקט. כשהתפוצצה פרשת פריצקי התברר כי יוסי מימן הוא האיש שהזמין את החוקר הפרטי, מאיר פלבסקי, להתחקות על מהלכיו של פריצקי, שר האנרגיה דאז. מימן הוזמן לחקירת משטרה שביקשה לדעת מה ביקש למצוא אצל פריצקי בעזרת החוקר הפרטי. החקירה טרם הושלמה, אך ככל הידוע לא נמצאו חשדות לפלילים במעורבותו של מימן בפרשה. ובכל זאת, נקי הוא לא יצא מן הפרשה הזו. 

רם בלינקוב. HOT מתקררת

מסע הפרסום הצליח, המוצר נכשל - בלימודי השיווק בבתי הספר למינהל עסקים יש קורס מיוחד לנושא הזה ולמרצים בקורס הזה נוסף השנה "קייס-סטאדי" חדש - מסע המיתוג וההחדרה מחדש של ערוצי הכבלים - HOT. בדיוק לפני שנה, בספטמבר 2003, הושג המותג  החדש שאיחד את שלושת חברות הכבלים בארץ.

מאז כיכבה HOT, כל חודש, בצמרת המפרסמים בטלוויזיה, כאשר בסך הכל השקיעה HOT בשנתה הראשונה 12 מיליון דולר בהחדרת המותג, סכום עצום במונחים מקומיים. הבעיה היא שבעוד שמסע ההחדרה הצליח, וכולנו יודעים היום מה זה HOT ומכירים את הלוגו האדום, הרי שבשטח, במוצר עצמו נרשמה דווקא נפילה לא קטנה. למרות ההבטחות והפרסום הרעשני נטשו בשנה האחרונה קרוב ל-30 אלף מינויים את חברות הכבלים ועברו למתחרה הלווינית, חברת yes, אשר המשיכה להגדיל את חלקה בשוק מדי חודש. המינויים של הכבלים היו מעדיפים שאת סכומי העתק שהושקעו במסע הפרסום יפנו לשיפור השירות ללקוח, הציוד והתוכניות. אבל זה לא קרה. רם בלינקוב, מנכ"ל החברה המאוחדת, ויתר, כך נדמה, על השגת רווחיות בתחום הטלוויזיה בכבלים והלך לחפש אותה בענפים אחרים - קודם אינטרנט ובעתיד הקרוב גם שירותי טלפון מבוססי כבלים המתחרים בבזק. HOT - איזה כישלון מפואר.