DVD: על תקנים ומונחים

בכתבה הקודמת: מדריך: זמן ה-DVD

צורב DVD ממוצע תומך היום בכ-20 תקנים שונים של טכנולוגיות אופטיות, כולל כל (או לפחות רוב) הטכנולוגיות בהן תומכים הצורבים הרגילים. גם אם מוציאים מההשוואה את טכנולוגיות ה-CD הישנות עדיין נשאר בלאגן לא קטן. בואו נעשה בו סדר.

נתחיל בשלוש קבוצות התקנים הבסיסיות: DVD-RW, DVD+RW, DVD-RAM. שתי הראשונות דומות, ומזכירות מאד את צורבי ה-CD-RW. גם בתקני הפלוס וגם בתקני המינוס, ישנה צריבה

חד פעמית (R) או רב פעמית (RW), כשהצריבה הרב פעמית דורשת שימוש במדיה מיוחדת, יקרה יותר. גם ציון המהירויות דומה לשיטה המוכרת (למשל, 8x4x2 אומר: קריאה 2x, שכתוב 4x, כתיבה 8x). אבל שתי השיטות עדיין לא תואמות.

רשמית, גם -R/W וגם +R/W תואמים לטכנולוגיית DVD הבסיסית, ולכן תקליטור שנצרב בהם ניתן לקריאה בכל כונן DVD. מעשית, רוב התקליטורים שנצרבים חד פעמית באחת משתי הטכנולוגיות, קריאים ברוב הכוננים ומכשירי ה-DVD. בצריבה רב פעמית האחוזים קטנים, ובין מכשירי ה-DVD הישנים יש כאלה שלא מסוגלים לקרוא DVD צרוב.

התקן השלישי, DVD-RAM, הוא חיה אחרת לגמרי. הוא מרחיב את האפשרות לכתיבה רב פעמית, עם תמיכה בעד 100 אלף צריבות (בהשוואה לכ-1,000 בתקנים האחרים). האפשרות הזו, בתוספת טכניקות מיוחדות לזיהוי שגיאות ובקרת מידע, ודרייבר מיוחד, מאפשרת להשתמש בו כאילו היה כונן דיסקטים או דיסק קשיח. החסרונות: מהירויות נמוכות משמעותית, עלות גבוהה יותר של הכונן והמדיה, ועוד.

חלק מכונני ה-DVD+RW מציעים אלטרנטיבה פשוטה: גירסה ייעודית לטכנולוגיית Mount Rainier המוכרת מצורבי ה-CD-RW (המכונה DVD-MRW). כמו DVD-RAM, גם כאן יש תמיכה מוגבלת יחסית בכוננים המשווקים היום.

תקן חדש נוסף, שצובר תאוצה בימים אלה, הוא DVD+R9 DL המכונה גם Double Layer או Dual Layer. כוננים בטכנולוגיה הזו יודעים לצרוב שתי שכבות נתונים על צד אחד של התקליטור, ומגיעים לנפח אחסון מקסימלי של 8.5 גיגהבייט, נפח חיוני למי שרוצה לצרוב סרטים, כי רבים אינם נכנסים לתקליטורי 4.7 גיגהבייט.

רוב צורבי ה-DVD המשווקים היום תומכים בכל תקני ה-R ו-RW, לעיתים תחת שמות תקניים או מסחריים שונים כמו Multi Read/Wright או Super Multi Format, ולעיתים בלי ציון מיוחד. הדגמים החדשים והמעט יקרים יותר (כ-150 שקלים יותר) מוסיפים תמיכה ב-Dual Layer. חלקם מבטיחים תמיכה כזו, ושיפורים נוספים, באמצעות עדכונים.

את, אני והמלחמה הבאה

עד מלחמת התקנים הבאה, אפשר להירגע וללכת לקנות אחד מהדגמים החדשים של צורבי ה-DVD בשקט גמור. כל היצרנים מיישרים קו סביב רפרטואר תכונות די אחיד. עכשיו נוכל לחזור ולהתרגל למה שאנחנו מכירים הרבה יותר טוב: מלחמות מותגים.

את הסיפור אפשר להתחיל בהרבה נקודות על ציר הזמן. נסו את הנקודה הזו: ב-1986 הקימה Warner Home Video, תחת הוראה ישירה של נשיא החברה וורן לייברפארב, צוות מיוחד לפיתוח טכנולוגיית אחסון אופטית חדשה. המטרות היו ברורות: להתבסס על טכנולוגיית ה-CD, ולהציע מדיה שתכיל סרטי קולנוע באיכות גבוהה, בשלמותם. לייברפארב האמין שטכנולוגיה כזו תשנה את עולם הווידאו הביתי לגמרי. והוא צדק.

המלחמה הבאה: הלייזר הכחול

לסיפור יש המשך, וגם בו אפשר לצפות למלחמת תקנים גדולה: הלייזר האדום מצורבי ה-DVD של היום, יוחלף בלייזר כחול (אותו רעיון, אבל אורך גל של 505 ננומטר במקום 630).

הנפחים יטפסו ל-27GB בצריבה רגילה או 50GB לצריבה דו שכבתית. הקצבים יוכפלו פי 6-3: במושגים של היום, אפשר לומר שהם יתחילו באזור ה-24x (העברת מידע ב-36MB/s).

לטכנולוגיה הזו קוראים Blu-Ray, וסוני כבר הודיעה שתשלב אותה ב-PlayStation 3. עד לאחרונה שררה בין המומחים הסכמה כי זה התקן היחיד שבא בחשבון לעידן ה-HDTV (טלוויזיה באבחנה גבוהה) ונראה היה שהוא זוכה לתמיכה חוצת-מחנות: פנסוניק, LG, פיוניר, פיליפס, סמסונג, Sharp, היטאצ'י, סוני ותומפסון.

כולן תומכות או לפחות תמכו בו. בין החברות שכבר הכריזו על דגמים ראשונים (כולם יקרים מאד כמובן, ובעצם כדאי להתייחס אליהם כאל תצוגת תכלית של הטכנולוגיה): פנסוניק, סוני, פיליפס ו-LG.

התחזיות דיברו, עד לאחרונה, על סוף 2005 או תחילת 2006 כמועד סביר שבו הכוננים בטכנולוגיית Blu-Ray יתחילו לצבור תאוצה ולחדור לשוק בהיקף מורגש. זה, כמובן, בהנחה שהתקן יהיה מוסכם ונתמך, והשוק הקיים של צורבי ה-DVD יגיע למיצוי עד אז.

אבל ב-DVD Forum לא אוהבים כנראה את התקן הזה, ומעדיפים את המתחרה: AOD (Advanced Optical Disc), שתומך רק ב-15GB (למרות שהוא משתמש בקידוד וידאו יעיל יותר). ביוני 2003 נערכה במועצת הפורום הצבעה, בה AOD הפסיד ל-Blu Ray. בנובמבר נערכה הצבעה נוספת, והפעם הוא ניצח. בקיצור: תנו לזה עוד כמה שנים.

אז איזה צורב לקנות?

המחירים של צורבי ה-DVD - ואנחנו מדברים בדרך כלל על צורבים שברובם המכריע תומכים בכל תקני הפלוס והמינוס הנפוצים - מתחילים היום מתחת לקו ה-400 שקלים. תמורת כ-500 שקלים כבר מקבלים דגם Dual Layer שצורב 8.5GB

למחירים האלו אפשר להוסיף עוד 150-100 שקלים אם מתעצלים וקונים את הצורב בחנות או רשת שיווק קרובה לבית, ובמקרים מסוימים אפילו קצת יותר, בשביל המותג הזה והתכונה ההיא. באזור ה-900 שקלים כבר תוכלו למצוא צורבי DVD ניידים.

מהירויות הצריבה כבר לא משפיעות יותר מדי על המחיר. חלק מדגמי ה-12x כבר משווקים במחירים זולים יחסית, וממילא אין לכם יותר מדי מה לעשות עם צורב מהיר מ-8x. במהירויות גדולות יותר זמן הצריבה כבר לא מתקצר בהרבה, וממילא מדיות שתומכות במהירות גבוהה יותר מ-4x הן נדירות ויקרות יחסית.

בעיה דומה קיימת גם עם DVD-RAM ועם Dual Layer, אבל בניגוד לראשונה - השנייה היא טכנולוגיה שהפופולריות שלה בעלייה ולכן ההשקעה בה תשתלם. אגב, חלק מהכוננים החדשים אינם תומכים בצריבת DVD-RAM או Dual Layer, אבל יודעים לקרוא תקליטורים שנצרבו בשיטות הללו.

תכונות נוספות שאפשר לחפש בצורבים החדשים הן תמיכה בתקן HD Burn (מאפשר לצרוב עד 1.4GB על CD רגיל); או עדיף - תמיכה בתקן DVD-MRW.

הכי חשוב: אם אתם רוצים לצרוב סרטים ולהעביר למכשיר DVD ביתי, חפשו באתר של היצרן רשימת תאימות שתלמד אתכם באיזה תקנים וצורבים הוא תומך. תיאורטית, כל מכשיר אמור לתמוך בכל תקליטור DVD, מעשית - עד שלא תנסו לא תדעו. נסו לחפש חברים שקנו דגמים חדשים של צורבים, כדי לבצע את הצריבות אצלם ולנסות אצלכם, לפני שתקנו.

ומה בנוגע למחירים? ובכן, את מחירי המינימום תמצאו, בדרך כלל, בחנויות אינטרנט ובמבצעים מיוחדים, כשלעיתים תקבלו את המוצר בגירסת OEM או באריזת Bulk, ללא ספרות ותוכנות. לעיתים קרובות גם תיאלצו להמתין שבועיים או שלושה עד שתקבלו אותו, אבל אם אתם רוצים לחסוך עד 30 אחוז במחיר - זו הדרך. בכל מקרה, המחיר שתשלמו צריך להיות בין מחיר מומלץ למחיר המינימום.