תביעה: מצוקת העובר לא אובחנה - והוא מת בלידה
בכתב תביעה שהוגש נגד בית החולים בנהריה טוענת תושבת הצפון כי למרות שהתלוננה על כך שתנועות העובר נעלמו, לא התייחס הצוות לתלונותיה ברצינות. פרופ' מומחה מטעם התובעת קבע: "לא נעשו פעולות ובדיקות לאבחון מצבו האמיתי של העובר". בית החולים בתגובה: "מדובר במקרה טראגי אמנם - אך קרוב לוודאי בלתי נמנע"
האשה הרתה תאומים בנובמבר 2001. בשבוע ה-23 להריונה מת אחד התאומים ברחמה, וההריון הוגדר "הריון בסיכון גבוה". בחודש השמיני להריונה היא הגיעה לחדר הלידה של בית החולים, ושם הוחתמה על טופס הסכמה להזרקת חומר המזרז לידה.
בתביעה, שהוגשה בידי עו"ד יצחק חושן, נטען כי לאחר קבלת חומר הזירוז היא החלה לדמם והפנתה את תשומת ליבן של המיילדות לדימום - אולם הן אמרו לה כי מדובר בירידת מים מוקדמת. "בשלב זה דיווחה התובעת כי אינה מרגישה תנועות עובר אותם נהגה להרגיש טרם אשפוזה", נטען בכתב התביעה.
"בשעה 23:50 החל דימום רב המלווה בקרישי דם וכאבים עזים בשיפולי הבטן", מגולל כתב התביעה את הסיפור. "התובעת ניסתה להזעיק את צוות חדר הלידה - אך לא נענתה. היא הזעיקה את בעלה באמצעות הטלפון הנייד שברשותה. דקות ארוכות חלפו עד שמיילדת הגיעה והזעיקה את הרופאים, שהחליטו על סיום הלידה בניתוח קיסרי דחוף, באבחנה של היפרדות שלייה מוקדמת וסבל עוברי".
ב-02:00 לפנות בוקר חולץ מרחמה עובר זכר במשקל 2.135 ק"ג - ללא רוח חיים. גם נסיונות ההחייאה שבוצעו בו בחדר הניתוח לא צלחו. לאחר חילוץ העובר אובחנה היפרדות שלייה מוקדמת של 50% עם דימום רב.
"נורות האזהרה לא נדלקו"
מנהל היחידה למיילדות וגניקולוגיה ב"הדסה" הר הצופים, פרופ' דני וינשטיין, מומחה מטעמה של התובעת, קבע בחוות דעתו כי "דימום ממקור רחמי יכול לנבוע מהיפרדות מוקדמת של השלייה, ויש לאבחן את מקורו על מנת להעניק ליולדת את הטיפול המתאים הנכון".
המומחה קובע כי בדיקת אולטרה-סאונד היא "הטובה ביותר לאבחון סיבת הדימום. אולם בענייננו לא בוצעה בדיקת על-קול במשך אשפוזה הממושך של התובעת בחדר הלידה. נורות האזהרה לא נדלקו גם כאשר הסבה התובעת את תשומת לב המיילדות לעניין הדימום, אך אלה פטרו אותה בלא כלום".
"ככל שמרווח הזמן בין התחלת הדימום והלידה ארוך יותר", מסביר פרופ' וינשטיין, "כך עולה שכיחות מוות העוברים במקרה של היפרדות מוקדמת של השלייה, כפי שהיה במקרה שלפנינו. למרות תלונותיה של התובעת, לא נעשו פעולות ובדיקות לאבחון מצבו האמיתי של העובר".
האשה טוענת עוד כי במהלך הבדיקות שנערכו לה בחדר הלידה ציינה הרופאה הבודקת כי "הניטור חשוד" וכך גם כתבה ברשומות הרפואיות - אולם בפועל לא נקטה בצעדים הנדרשים. "סימנים אלו היו חייבים להדליק נורת אזהרה ולחייב את הצוות בנקיטת צעדים אבחוניים".
"צוות בית החולים לא שעה לאזהרות התובעת בדבר היעלמות תנועות העובר", נטען בתביעה, "לא ביצע את הבדיקות הנדרשות לאבחון סיבת הדימום, עזב את התובעת לבדה פרקי זמן ממושכים ולא ביצע בדיקות ביו-פיזיקליות ומבחן דופלר שמלמד על זרימת דם ברחם ובשלייה כפי שנדרש במקרה של ניטור עוברי חשוד, שיכול להעיד על התרחשותם של תהליכים פתולוגיים היכולים להביא אף למותו של העובר, כפי שאירע".
בית החולים: "זה היה בלתי נמנע"
טרם הוגש כתב הגנה. מבית החולים בנהריה נמסר בתגובה כי "התביעה הגיעה לידינו ואנחנו לומדים אותה. אנחנו מודעים לחומרה ולטראגיות של המקרה. כאשר המקרה קרה הזמנו בדיקה על ידי רופא מומחה מחוץ לבית החולים, משום שהיה חשוב לנו לדעת אם אמנם יש לנו אשמה. הבודק החיצוני קבע בשעתו: 'לאחר שמיעת העדויות ועיון בתיק היולדת ובניטור הלידה נראה שמדובר במקרה טראגי אמנם - אך קרוב לוודאי בלתי נמנע. לא היו סימנים מקדימים וגורמי סיכון שיכלו לנבא היפרדות שלייה חריפה ומות עובר. לא מצאתי בשום שלב טעות בשיקול, עיכוב בטיפול או הזנחה כלשהי בניהול הלידה ובסיבוך הנזכר'".
