עמי איילון: פתאום הכרתי ישראל אחרת
"שנה לפני הרצח סירבתי לרבין כשביקש ממני להיות ראש השב"כ. חשבתי שמיציתי את עצמי כעובד ציבור, וגם בתחום הביטחוני עסקתי כבר יותר משלושים שנה. רציתי משהו אחר. אבל אחרי הארבעה בנובמבר, הכל השתנה"
"אם אני צריך לבחור אירוע אחד ששינה יותר מכל את חיי, אני חושב שזה רצח רבין, שהביא אותי להיות ראש השב"כ. שנה לפני הרצח סירבתי לרבין כשביקש ממני להיות ראש השב"כ - וזה לא דבר פשוט, לסרב לראש הממשלה ולהגיד לו "שמע, אני מתכנן קריירה מזהירה בעולם העסקים".
"לא רציתי להישאר במינהל הציבורי. חשבתי שמיציתי את עצמי כעובד ציבור, וגם בתחום הביטחוני עסקתי כבר יותר משלושים שנה. רציתי משהו אחר. אבל כששמעון פרס קרא לי באמצע הלילה בשבוע הראשון של ינואר 96', ואמר לי שהוא רוצה שאהיה ראש השב"כ - קיבלתי את זה רק כי לא יכולתי לסרב. פתאום מצאתי את עצמי לא יכול להפריד בין שלום האומה לבין חובתי הפרטית"
עמי איילון לשעבר ראש ה שבכ (צילום: חן מיקא)
ולפני כן לא היית כזה?
"ממש לא. אני אספר לך אנקדוטה: אבא שלי כבר בן 86. אני בן יחיד והוא נשאר לבד, אז כל יום אני מרים אליו טלפון ושואל אותו 'מה שלומך'. בין הבית שלו לבין הכנרת אין שום דבר, יש רק דשא, ואני רואה אותו בעיני רוחי מסתכל על מפלס הכנרת ועונה לי "לא כל-כך טוב".
"ואני אומר לו 'אבא, אני לא שואל אותך מה שלום האומה ולא מה מפלס הכנרת, כולו מה שלומך'. אבל זה דור שיש בו שילוב של חזון וארוגנטיות: הם לא יכולים להפריד בין שלומם האישי, שלום האומה ומפלס הכנרת. אני לא שייך לדור הזה.
"תמיד זלזלתי בעניין הזה של השליחות הציבורית. תמיד התייחסתי לדין התנועה באיזושהי קריצה. היום, כשאני חושב על זה, רצח רבין החזיר אותי מהרבה בחינות שנות דור אחורה. פתאום גם אני לא יכולתי יותר להפריד בין מצב המדינה למצב האישי שלי.
"כל תפיסת העולם של "מה קודם למה" השתנתה. אני באמת חשבתי שאני כבר לא בדור הזה, אבל זה פשוט זרק אותי אחורה. הוציא ממני את הציניות. היום, אם אני ציני, אני עושה את זה בעצב".
אז לפני הרצח לא הוטרדת ממצב האומה?
"בעולם שלפני הרצח חשבתי שקודם כל אנחנו צריכים להחליט מה אנחנו רוצים, וקודם נעסוק בענייני חברה וכלכלה ונשיג ביטחון - ורק אחר כך נעסוק במה שסביבנו. אחרי הרצח הבנתי שאי אפשר יותר להפריד בין הדברים. ראש ממשלה נרצח על רקע הדיון הזה של לאן אנחנו הולכים, של מה זה מדינה יהודית דמוקרטית, של מה גבול הסמכות של ממשלה נבחרת לקבל החלטות. אי אפשר יותר להפריד בין הדברים האלה.
"יש אצלנו כאוס אידיאולוגי ובלבול ציבורי מוחלט. אנחנו אחת המדינות היחידות שבהן כשאתה שואל את האזרח איך המדינה הזאת תיראה בעוד 40 שנה, הוא לא יודע. אין לו מושג. גם הפסקנו לחשוב שהמדינאים שלנו יכולים לתת לנו את התשובה, ומה שמוזר הוא שאנחנו חיים טוב עם הערפל שהם יוצרים".
השינוי שחל בך הוא גם תוצאה של אבל אישי על רבין? הוא הגיע ממקום רגשי?
"פגשתי את רבין הרבה, אבל ההיכרות בינינו לא הייתה אישית. אף פעם לא נקלעתי עם רבין למשהו אישי. פגשתי אותו בדרך כלל בנסיבות מקצועיות.
"ביום הרצח הייתי ברוד-איילנד, באירוע שמתכנסים בו רוב מפקדי הציים בעולם. ביום שבת ההוא נסעתי לטייל בהרווארד, וכשחזרתי אחר הצהרים קיבלתי את הידיעה על הרצח וישר עזבתי הכל, נסעתי לניו-יורק, תפסתי את המטוס הראשון והספקתי להגיע להלוויה.
"רגשית הרגשתי כמו רוב עם ישראל. לא היה בי עצב מעבר להלם שאני חושב שרוב בני דורי חוו, אבל בדיעבד אני יודע שהאירוע הזה גרם לי להבין דברים שלא הבנתי. הפעם הראשונה שנתתי לעצמי באמת דין וחשבון הייתה כשפרס פנה אלי להיות ראש שב"כ.
"מהרגע שנכנסתי לשב"כ אני מכיר ישראל אחרת, כי זווית הראייה היא אחרת. בחיל הים הצבעים הם שחור ולבן: ברור מי הטובים ומי הרעים. בשירות ביטחון כללי במדינה כמו שלנו, רוב הצבעים הם אפורים.
"פתאום אתה מתחיל לעסוק בדילמות של מוסר ואתה מבין עד כמה המוסר הוא יחסי. עד כמה על מנת לשמור על חירות הפרט, צנעת הפרט וכבוד האדם אתה נאלץ לסכן חיי אדם. אתה מבין שכדי להגן על אנשים אתה צריך לפגוע בערכים שבחברה דמוקרטית הם ערכים מקודשים.
"לכן כל דיון שמתיימר להיות מוחלט, במושגים של ערכים, הוא הזוי לחלוטין. הוא דיון שיש בו המון צביעות, לפחות כשאתה מסתכל על זה בפריזמה ישראלית כמו שאני מסתכל היום. זווית הראייה שלי על הכל עברה שינוי.
אבל לא לקחת את השליחות הציבורית הזאת עד הסוף. לפוליטיקה לא נכנסת.
"בעבר אמרתי שאף פעם לא אכנס לפוליטיקה, אבל היום אני כבר לא פוסל את זה לחלוטין. עם זאת, מאחר שאני מכיר את עצמי יותר מכל אחד אחר, אני יודע למה אני לא מתאים. ההחלטה היא לא החלטה פשוטה. אני צריך להחליט לעשות משהו שמהרבה בחינות אני יודע שאני לא מתאים לו. יש הבדל בין לרצות להשפיע לבין סתם להתאבד, מבחינת החוויה האישית שלי.
"לכן, על מנת להיכנס לתוך מערכת פוליטית - עוד לפני שאני שוקל את המחירים האישיים - צריכים להתקיים שני תנאים: שאני ארגיש שאני כבר לא משפיע במה שאני עושה היום, ושאני אחשוב שלמרות מגבלותי האישיות אני כן אוכל להשפיע במערכת הפוליטית.
"אני מאוד לא מסכים עם הכיוונים אליהם הולכת ישראל. אני חושב שאנשים לא מבינים את המשמעות של יכולת ההישרדות שלנו כחברה, את היכולת שלנו להסכים על סמלים, על ערכים, בזמן שהמציאות הכלכלית-חברתית יוצרת פערים כאלה. אדם מסיים אוניברסיטה, קם בבוקר ואין לו איפה לעבוד. זה מפורר את החברה שלנו.
"אני כמעט מופתע עד כמה הציבור מקבל את זה כמובן מאליו, לא יוצא לרחובות, לא מתנהג באלימות, ממשיך לשלם מסים וללכת למילואים. אותי זה מדהים. אגב, אני מלא הערכה לזה, אבל אני יודע שבמידה רבה מאוד זה בגלל תחושת הבלבול.
"אני חושש מאוד מאובדן התקווה, מהציניות, מהסקפטיות. חברה דמוקרטית לא יכולה להיות צינית. חברה דמוקרטית מחייבת אותך להיות פעיל, להתארגן, לחשוב שאתה יכול לשנות. הבן שלי סיים תיכון בארה"ב והם למדו שם דמוקרטיה, אבל לא את טוקוויל ואת הפרדת הרשויות - הם למדו איך אזרח יכול להשפיע, מהם הכלים העומדים לרשותו. יש לו את הקונגרס-מן שלו, יש לו את הסנטור, יש לו את היכולת לייצר ועד שכונתי, כדי שהשכונה שלו תהיה נקייה יותר.
"כל העניין בנוי על התארגנות ברמה האזורית, המוניציפלית. הדמוקרטיה מתחילה בקלפי, היא לא נגמרת שם. דמוקרטיה זה לא לבחור ולשלם מסים וללכת למילואים. דמוקרטיה זה לרצות להשפיע, זה לייצר לובי, זה להתארגן. זה חברה שלא יכולה להיות צינית ולאבד את התקווה. החברה שלנו מידרדרת לעולם שלישי בתפיסה שלה את עצמה".
אתה מתגעגע לימים בהם תפיסת המציאות שלך הייתה פחות מורכבת?
"אני לא מתגעגע כי אני יודע עד כמה זה היה נאיבי. הרי הדברים לא התחילו אז, אני פשוט הייתי עיוור לגביהם. אני לא מתגעגע לדברים שהם וירטואליים לחלוטין. זו מציאות שהייתה קיימת רק בעיני רוחי. לפעמים אני מסתכל קצת בעצב על אנשים שעדיין חיים בישראל של אז, שאני - שלא בזכותי, זה לא שאני יותר אינטליגנטי מהם - כבר לא שם. אבל אין בי געגוע".
אז אתה מבין את אבא שלך יותר טוב היום?
"כן, בהחלט. יותר טוב מלפני הרצח. זה כבר לא נראה לי מגוחך, זה לא נראה לי בריחה ממציאות אפורה אחרת. פתאום הבנתי שסדר הדברים הוא שונה לחלוטין. אני באמת חשבתי קודם שחינוך חשוב יותר, שכלכלה חשובה יותר, שהטיפול באבטלה חשוב יותר, חשבתי שהכל קודם לדיונים האלה שאנחנו מנהלים בנושא הפלשתיני, כי זה הרי קורע אותנו מבפנים. פתאום הבנתי שנגזר עלינו לעשות את הדברים האלה במקביל.
"אגב, עוד אנקדוטה: רבין נרצח ב-4 בנובמבר, והחלטת ממשלת ישראל שעוסקת במערך אבטחת האישים היא החלטה 411. היא התקבלה שנים לפני הרצח. סתם אנקדוטה למי שמחפש אקראיות. או חוסר אקראיות, אני כבר לא יודע".
עמי איילון, בן 59, נשוי פלוס 3. בעל תואר ראשון בכלכלה ומדע המדינה מאוניברסיטת בר-אילן ותואר שני במינהל ציבורי מאוניברסיטת הרווארד. משנת 1963 ועד 1996 הוא שירת בצבא, ובשנים 96-'93' היה מפקד חיל הים. ב-1996 מונה לראש השב"כ, תפקיד שמילא עד שנת 2000. מ-2001 ועד לשבוע שעבר היה יו"ר נטפים, חברה המפתחת מערכות השקיה מתוחכמות. איילון הוא בעל עיטור הגבורה של צה"ל.
אחרי הרצח הכל השתנה. צילום: ערוץ 2
צילום: ערוץ 2
מומלצים
