המלך לא עירום

ברוק, בניגוד למשל לקולנוע, יש נטייה להיצמד לפורצי הדרך בעת גיבוש רשימות "הגדולים מכולם". כך למשל תמצאו ברשימות כגון אלה את אלביס, הביטלס, בוב דילן והסטונז - אבל תתקשו לאתר זמרים שהקריירה שלהם החלה לאחר 1970. בקולנוע, לעומת זאת, לא יעלה על הדעת שרשימה שכזו תסתפק בדמויות כמו אורסון וולס, ארנסט לוביטש ואלפרד היצ'קוק, מבלי לכלול גם במאים מאוחרים יותר, כגון קופולה או סקורסזה.

הסיבה היא פשוטה - הרוק, בניגוד לקולנוע, הפך - עד כמה שזה אבסורדי, לאמנות שלנוסטלגיה יש חלק גדול בה. הרוק משוייך לתרבות הנעורים, וככזה, כל מי שאינו נער מתבגר, נוטה להיצמד לאלילי תקופתו - שמזכירים לו את ימי האנרגיות והזעם האבודים. כיוון שהרוק בצורתו המוכרת לנו היום עלה ושגשג בשנות השישים, ומכיוון שבוגרי השנים הללו נמצאים היום בעמדות המפתח של העולם הכלכלי והתרבותי, כוכבי אותה תקופה נתקבעו בתודעה כגיבורים ההיסטורים והבלעדיים של הז'אנר.

לא שמישהו מהם אינו ראוי לכבוד שמוענק לו, אבל התהליך הזה שולל מיותר מדי אמנים משנים מאוחרות יותר חלק ניכר מהתהילה לה הם זכאים. כזהו המקרה למשל של ניק קייב. בעיני, קייב ניצב בשורה אחת עם דילן-לנון-ריד ושאר הגדולים. קייב הוא אמן ענק, פורץ דרך, בעל רזומה מדהים וקריירה ארוכה ומופלאה לא פחות מהנזכרים לעיל. 

הפופולריות של קייב בישראל היא עניין ידוע - ותוצאה של חיבה שרכשו לו כמה עורכים מוזיקלים ומגישים בגלי צה"ל, בימים שבהם לתחנה היתה יומרה לעצב את טעם הקהל ולא רק להיכנע לו. אבל בשנים האחרונות, יחד עם הדעיכה המסויימת בקריירה של קייב והיעדרותו מבמות ארצנו, דומה כי הוא נשכח מעט מהלב, וחבל שכך.

בימים אלה רואה אור אלבום חדש וכפול שלו, Abattoir Blues / Lyre of Orpheus, אלבום מצוין, גם אם לא מושלם. למרות שהאלבום אינו מצליח לשחזר את שיאיו המוקדמים, אפשר לקוות שיצליח להחזיר את קייב לתודעה, גם משום שיש בו מספיק שירים ראויים בהחלט שחבל להחמיץ, וגם משום שנדמה שיש דור שלם של חובבי מוזיקה צעירים, שלא זכה להיחשף להיקף היצירה המרהיב שלו. 

בניגוד למה שהיה ניתן לחשוב, קייב נמצא בשנים האחרונות בפרץ יצירתיות מדהים. קייב, שחגג החודש את יום הולדתו ה-47, לא מפסיק לעבוד - ומוציא אלבום כמעט כל שנה. למרבה הצער, חלקם הארי של אלבומם האחרונים היה בינוני למדי, למעט שיר פה ושם. "הנריז דרים" מ-92' היה האלבום הגדול האחרון שלו. "לט לאב אין" עוד היה לא רע בכלל, אבל מאז חלה הידרדרות - אם כי בכל אלבום כאמור היו תמיד שיר או שניים נפלאים.

האלבום החדש והכפול של קייב הוא הטוב ביותר שלו מאז "לט לאב אין". נכון, כמו שקייב בעצמו הודה בראיונות, אפשר היה לצמצם אותו לאלבום אחד, ולוותר על כמה מהשירים הבינוניים יותר (ואף על פי כן, קייב, שהתקשה להחליט על איזה שירים לוותר, החליט בסוף לשחרר את האלבום הכפול כשהוא מסביר שמדובר בעצם בשני אלבומים נפרדים שפשוט יוצאים ביחד), אבל גם כך, האלבום הזה מעניק כמה וכמה הזדמנויות להיזכר כמה גדול הוא קייב.

17 השירים בשני האלבומים מציגים את הגיוון האדיר ביצירה של קייב, שנוגעת בז'אנרים שונים ורבים (יש פה אפילו את שיר הפופ הראשון בקריירה שלו - הסינגל הראשון והמוצלח "נייצ'ר בוי"). תמצאו כאן בלדות קורעות ומרגשות, שירים סוחפים ואנרגטים, קטעי בלוז עגמומיים וקטעי רוק עוצמתיים. מי שמכיר היטב את יצירתו של קייב יבחין כאן בכמה שינויים מהעבר. ראשית, בליקסה ברגלד, חבר נאמן ב"בד סידס", נעדר הפעם מההקלטות, מה שמרכך קצת את עוצמת האנרגיות. שנית, קייב פנה הפעם במסע המוזיקלי שלו שביקר כבר בתחנות רבות למדי, בצורה מודגשת יותר לעבר הגוספל - ושילב מקהלה ברבים משיריו, מה שמעניק להם אופי מעט שונה מבעבר.

סביר שמעריצי התקופה הראשונית והפרועה בקריירה של קייב, שהחלה בימי הפאנק הסוערים ב"בויז נקסט דור" ו"הברפדיי פארטי", ונמשכה לאורך האייטיז, יתקשו להתחבר גם לאלבום הזה, שמזכיר ברוחו את התקופה המרוככת יותר של תחילת הניינטיז. אבל מי שהתבגר יחד עם קייב, וקיבל באהבה את השינויים שחלו במהלך 25 שנות הקריירה שלו, עשוי למצוא באלבום הכפול הזה תזכורת לאהבה שנשתכחה במקצת מהלב, כזו שלא קשה לעורר מחדש. ומכיוון שלי לפחות זה קרה, התיישבתי לערוך רשימה קצרה ובלתי מחייבת (סביר שביום אחר הייתי יכול להנפיק רשימה אחרת לגמרי), של 25 השירים של קייב שאני הכי אוהב. אתם מוזמנים כמובן לשגר את תגובות ה-"איך שכחת את..." ולהציע רשימות אחרות משלכם באמצעות מנגנון התגובות. 

1. The Mercy Seat

מהדיבור המרוחק בפתיחה ועד האקורד האחרון, שיר שתופס אותך חזק בגרון - חונק - ולא מרפה. הלחן מהפנט. המילים הגאוניות מציגות את קייב כמשורר אירוני, אמיץ ומלא הומור שחור, כשהשירה יוצאת היישר מהקרביים שלו - ונכנסת לשלנו. זהו ניק קייב בשיאו - בהגשה פראית וחסרת מעצורים. בעיני, אחד השירים הגדולים שנכתבו בכלל ושיאו של האלבום המופתי "טנדר פרי" מ-88'.

2. Into My Arms

ה"בד סידס" ירדו הבימה. עכשיו זה רק ניק קייב והפסנתר. גופו הרזה עוטה גלימה שחורה. הביצוע לשיר הזה בסבב ההופעות האחרון של קייב כאן אצלנו - בסינרמה, היה אחד הרגעים המוזיקלים המרגשים שידעתי. זהו קייב הרומנטיקן בלי מסיכות: פגיע, קרוע, אוהב ועוזב. שיר שמצליח לחשוף את כוחה המפתה וההרסני של האהבה, ותוך כדי גורם לך להתאהב בה. האלבום "דה בואטמאנס קול" מ-97' הוא מהחלשים יותר של קייב, אבל השיר הזה מתוכו הוא שלמות מוזיקלית צרופה של אמן בוגר וצנוע.      

3. The Ship Song

מי היה מאמין שניק קייב יכתוב את אחד משירי החתונה הפופולרים ביותר (בארץ כמובן). אצל קייב, האהבה אמנם לעולם אינה פשוטה - אבל המשימה לכתוב עליה שירים כן. השיר הזה, מתוך "דה גוד סאן" מ-90', כולל את השורות היפות ביותר שכתב קייב אי פעם:

We talk about it all night long

We define our moral ground

But when I crawl into your arms

Everything comes tumbling down

4. The Carny

יש לא מעט אנשים שסבורים ש"מלאכים בשמי ברלין" של וים ונדרס הוא הסרט הטוב ביותר של שנות השמונים. לשיר המופלא הזה, שמככב בפסקול שלו, יש תרומה משמעותית לכך (במקור מתוך "יור פיונרל מיי טריאל" מ-86'). שיר שהוא סרט קצר בפני עצמו, מסע ערפילי וקסום שסוחף אותך לעולם אחר, קרקסי, מסתורי, מלא הפתעות.

5. Papa Won't Leave You, Henry

הצד הרוקי של קייב מבשיל לכדי שלמות. רוק'נרול בגרסת קייב הוא בעצם ערבוב בלתי אפשרי של בלוז ו-Pאנק, ז'אנר שאפשר לייחס לו את המצאתו (לא שמישהו ממש ניסה לעשות את זה חוץ ממנו). הגיטרות דוהרות קדימה, המילים מוטחות בתרועה, כל המנועים קדימה.

6. From Her To Eternity

לאמנים גדולים באמת יש סגנון ייחודי, שנולד משילוב של כל ההשפעות עליהם, יחד עם האישיות והגאונות הפרטית. תחשבו כמה שתרצו, לא תמצאו עוד מישהו חוץ מקייב שהיה מסוגל להקים לתחייה שיר כזה. תופת של גיטרות וצעקות שקורעת את הלב. ה"בד סידס", שותפיו הנאמנים של קייב לדרך והרבה יותר מסתם להקת ליווי, מעולם לא נשמעו טוב יותר מבקטע המופלא והקקפוני הזה. מתוך אלבום הבכורה שלו כסולן, הנושא את שמו מ-84'.

7. Lament

רק קייב מסוגל לחבר ביחד דימויים כל כך חריגים ומילים כל כך פשוטות - ולצרף לחן מענג ומלטף, שמסווה את הכאב העצום שטמון בשיר. לבלוז יש תימה אחת בסיסית: הבייבי שלי עזבה אותי ועכשיו יש לי את הבלוז. קייב לקח את הרעיון הבסיסי ופיתח אותו לכל אורך הקריירה שלו - ובפנינה הזו מתוך "דה גוד סאן" הוא מסכם את הסיטואציה בצורה המושלמת.

8. ?Do You Love Me

קייב אף פעם לא פחד מקיטש (היי, האיש מעריץ את קרן קרפנטר!). שורת המחץ של השיר הזה "האם את אוהבת אותי כמו שאני אוהב אותך?" - מוכיחה שהוא יודע איך לתעל אותו לצרכיו מבלי ליפול למלכודות. השיר הטוב ביותר ב"לט לאב אין" מ-1996 מדגים היטב את הגאונות המוזיקלית של קייב בכל הקשור לבנייה דרמטית של שיר וליצירת פראזה אחת מוזיקלית שנחרטת לתמיד, מהרגע הראשון בו שמעת אותה.

ניק קייב (עטיפת האלבום)

9. The Weeping Song

המנון מושלם ויחד עם ה"שיפ סונג", השיר שהפך את קייב ליקיר תל אביב לכמה רגעים בתחילת הניינטינז. בליקסה ברגלד, איש הגיטרות של ה"בד סידס" (והאיש שמאחורי איינשטרוצה ניובואטן) הגדול נותן את קולו בשיר שבו קייב מנסה לסגור מעגל ביחסיו הבלתי פתורים עם אביו - ויוצר את אחד משיריו הכובשים והסוחפים ביותר.  

10. Until The End Of The World

ניק קייב חוזר לשתף פעולה עם וים ונדרס. הסרט היה פחות מוצלח - אבל הפסקול הוא אולי הטוב ביותר שנוצר אי פעם. הפנינה של קייב, ששוב משתמש בפורמט הבלדה-הסיפורית, מציירת בעצמה סרט קטן (ובמקרה הזה, טוב בהרבה מהסרט עצמו).

11. Something's Gotten Hold Of My Heart

בעיני רבים (לא אני), "קיקינג אגנסט דה פריקס", אלבום הקאברים של קייב מ-86', הוא הטוב ביותר שלו. קייב הרבה לבצע בקריירה שלו גרסאות לשירים של אחרים, כשהוא משתמש בשירי המקור כחומר גלם לאמירה האישית שלו. את השיר הזה של ג'ין פיטני הוא הפך מערימת קיטש חביבה למשהו שונה לגמרי, ונפלא הרבה יותר. 

12. Foi Na Cruz

כמה ענוג הוא. עוד קטע נפלא מ"דה גוד סאן", והפעם צלילי הפורטוגזית שלמד קייב בעת המגורים בסאן פאולו שבברזיל, אחת משורת ערים בהן קבע את ביתו במשך השנים (ובתוכן, לצד מלבורן שבפרבריה גדל, גם ברלין ולונדון), נמזגים לעוד בלדה עדינה וקסומה.

13. Sorrow's Child

ושוב בלדה מרטיטה מבית היוצר של "דה גוד סאן", האלבום הראשון שקייב הקליט לאחר שנגמל מהתמכרותו רבת השנים להירואין. התוצאה היתה לא רק ריכוך מסויים של הזעם שכה איפיין אותו, אלא גם ובעיקר התפוגגותה של הציניות - שאפשרה לו להביט באופן נקי ומפוכך בחייו, ולהנביט מתוכם אמירות מזוקקות של רגש טהור. 

14. Deanna

השיר הראשון שקייב כתב שנשמע כמו רוק'נרול מסורתי, אגרסיבי וזועם. קייב מביא לידי שיא בשיר הזה מ"טנדר פריי" את יכולת השירה המשונה שלו, שבה המילים לא תמיד יושבות על הלחן, והוא מטיח ומעוות אותם לעבר אוזני המאזין כאילו הוא נמצא שם במקרה, חודר לביתו האישי של קייב, ששר כאילו לעצמו.

15. Helpless

עוד פגיעה בול של קייב, שלוקח את השיר המוכר בביצועו של ניל יאנג, לתהומות של ייאוש. כשקייב מתאונן על חוסר האונים שלו, הדכאון נשמע בעל עוצמות שקשה לתאר אותן, והוא עומד מולו חשוף ואמיתי, בלי להסתיר דבר.  

16. Lucy

בחזרה ל"גוד סאן". הפעם לאחד השירים בעלי העוצמה הרבה ביותר שכתב קייב. ביחס לבלדות האחרות שלו, הלחן פחות כובש ומהפנט, אבל התמליל פשוט וגאוני, והשירה נדירה באיכותה. הקול של קייב מעולם לא נשמע צלול, עמוק ומזוכך יותר מאשר בזעקת: " O Lucy, can you hear me?".

17. There She Goes My Beautifill World

השיר הטוב ביותר באלבום החדש של קייב. קליט, קצבי וסוחף. אולי לא השיר הכי מתוחכם שקייב כתב, אבל כזה שבדרכו הפשוטה והלא מתיימרת, מצליח להלהיב ולכבוש את האוזניים והלב.

18. Slowly Goes The Night

מתוך "טנדר פריי". מהורהר, אפל, קודר. היכולת של קייב ליצור תאום מושלם בין המילים לסאונד - מופגנת פה בשיאה. שיר שמאוד לא מומלץ לשמוע באישון לילה בודד, ללא כוס ויסקי צמודה.

19. Christina The Astonishing

מתוך "הנריז דרים". שיר מוזר, ארוך וקסום. היכולת של קייב להשתמש במדיום המוגבל יחסית של שיר רוק, כדי ליצור עולם ייחודי משלו, עם עלילה ואווירה - מוגשת כאן במלוא הדרה.

20. Ain't Gonna Rain Anymore

שיר חורף מושלם, ששורט אותך מבפנים. לפעמים אני חושב שקייב בכה כשהוא הקליט את השיר הזה מתוך "לט לאב אין". מהתופים המקוטעים שפותחים אותו, דרך הקינה על הגשם והבחורה שאבדו ועד לסיום המתפייד באחת - שיר שאין כמוהו ללוות את מסע ההשתכרות בערב שלאחר פרידה קורעת לב. 

21. Watching Alice

ה"לוליטה" של קייב. שיר, מוכרחים להודות, סוטה למדי, בו עוקב קייב דרך חלונו אחר ילדה מתפשטת. ועדיין, לקייב יש את היכולת לגרום לך להזדהות עם הסטייה, ולהביט באליס דרך העיניים שלו. השיר הקטן הזה מתוך "טנדר פריי" יפהפה להחריד, ומעורר למחשבה. 

22. Stranger Than Kindness

קייב באחד השירים המוזרים ביותר שלו מתוך "יור פיונרל מיי טרייל". שיר שיש לו קסם משונה, שמצליח לחדור אליך ולהדהד בתוכך זמן רב אחרי שסיימת לשמוע אותו.

23. Wanted Man

באלבום הסולו השני שלו, "דה פירסט בורן איז דד", צלל קייב עמוק לתוך המיסיסיפי, ופיתח את האובססיה שלו לתולדות הבלוז. בשיר הטוב ביותר באלבום הזה מצליח קייב ליצוק תוכן חדש במקורות העתיקים - כשהפעם הוא הופך על פניו את השיר הנפלא של ג'וני קאש, שייגמול לו שנים אחר כך בביצוע מרהיב ל"מרסי סיט".

24. Easy Money

שיר מקסים ויפהפה מתוך האלבום החדש והכפול - שאם רק יקבל את הצ'אנס, יכול גם להפוך ללהיט של ממש. שיר אמיתי ומרגש, על הצלחה ותוצאותיה - שמשכנע בכנות שלו.

25. Fifteen Feet Of Pure White Snow

השיר המוצלח ביותר ב"נו מור של ווי פארט", שמוכיח שלקייב, גם ברגעיו החלשים, יש יכולת להתעלות וליצור לפחות שיר אחד שלם ומושלם.