שועלי פנק בחולות סיני

"כאשר סיים בורא עולם את עיצוב הזאבים, התנים, הזאבים הטלואים, זאבי הרעמה, זאבי הדול וכלבי החישה, הוא פנה כה וכה ונדמה היה לו כי משפחת הכלבים גמורה. הוא הפיח בהם רוח חיים, נתן בהם את הנביחה, היללה ונהמת החימה, אחז ברעמתם ושיכן אותם ברחבי העולם. את הזאבים פיזר באירופה, באסיה ובאמריקה. את זאבי הרעמה - בדרום אמריקה, את הזאבים הטלואים שיכן באפריקה, ולזאבי הדול קבע את הודו כמשכן עולם. בשובו, לאחר שחרץ את דין כלבי החישה לדור בדרום אמריקה, נשך תן זהוב בידו. בורא המים והכוכבים ניער את היצור ברעמתו ושמט אותו ואת בת זוגו באירופה ובאסיה. הם וצאצאיהם מצאו את דרכם גם לאפריקה ושם משכנם עד היום".

"אז שב בורא העולם אל סדנת הבריאה והציץ אל הקדרה הגדולה שעל דפנותיה רשם (עוד ביום השלישי לבריאה) - 'חומר לעיצוב כלביים למיניהם'. להפתעתו גילה בקרקעית הכלי חומר בריאה בלתי מעוצב. כמעט פנה האל אל יורת הדובים והדרקונים שנהמות קוצר רוח החלו להיתמר מתוכה. כמעט דילג אל המקווה הנהמני והשורט, בו נאבקו על תורם להיברא יגוארים, נמרים, טיגריסים, אריות וקרקלים. האל נח מעט ונמלך בדעתו. יום הבריאה החמישי כבר היה בצהריו, ועשרות מכלי חומר בריאה עוד ניצבו, תוססים ומעלי אד, ובהם המתינו לרגע בריאתם לווייתנים, חדפים, גמלים, דולפינים, דורבנים, צבאים וג'ירפות. על אף הנהם העמום, הריטון והצווחה, שפרצו משאר המְכלים, קם לפתע הבורא ממנוחת היוצרים, וניגש, נחוש החלטה, אל שארית חומר הכלביים".

"עתה אחבר את השועלים מפיסות החומר שנותרו בקרקעית הכלי, אמר הבורא. הוא צירף גושי חומר אחדים ועיצב את השועל המצוי, שמח במעשה ידיו ובתנופת יוצר עיצב את שועלי בנגל, שועלי החולות ושועלים אָזְנָנִים. הבורא חילק בדמיונו את השועלים לחלקי העולם בהם ישכנו. אחרי שהועיד לכל שועל את מדורו, סקר את עולמו ונוכח, כי ערבות הכפור הארקטיות ראויות לשועל משלהן וגם מדבריות החול כמהות לשועל כלשהו. הוא אסף עוד מעט חומר וברא את שועל הקוטב ובחפזונו נתן לו גוף גדול ואוזניים זעירות. בקרקעית הכלי נותר עוד מעט חומר".

"ניתן היה לברוא ממנו גוף שועל זעיר, אך החומר שנותר לעיצוב האוזניים היה רב משיעור אוזני שועל אחד. האל היסס קמעה, ולבסוף העלה את שארית החומר ולש ממנו את שועל הפֶנֶק. האל סקר בחיבה את בן זקוניו היפהפה שצורף זה עתה אל משפחת הכלביים. גופו היה אמנם זעיר, אך היו לו עיניים ואוזניים גדולות מכל שברא עד אז. השועל החמוד כשכש בזנבו השעיר אל מול בורא העולם. האל הועיד לו את החולות הצחיחים שבצפון יבשת אפריקה. משם עברו שועלי הפֶנֶק נהר בחרבה, ואיוו להם לנחלה גם את חולות סיני".

כתבתי למדעני המוזיאון הבריטי, לשואלם למקור המידע. תשובתם בוששה להגיע, ובינתיים החלו מתחשרים ענני מלחמה בשמי המזרח התיכון. מדינות ערב איימו וצחצחו חרבות, ואף חסמו את מיצרי טיראן. חיילי המילואים של צה"ל גויסו, ואני בהם. הוצבתי עם חברי שמואליק בנקודת תצפית מעל בקעת הירח, שמצפון מערב לאילת. השאלה אם הפֶנֶק מצוי בסיני או לא, לא הציקה לי באותם ימי המתנה. כמו לכל התצפיתנים גם לנו היו מביאים מדי יום מזון, מים ומכתבים מהבית. בבוקר החמישה ביוני הביא לי רכב המזון והדואר מכתב ועליו בול אנגלי. פתחתי את המעטפה בחיפזון: "אנחנו מצטערים, אבל עד כמה שידוע לנו אין שועלי פֶנֶק בסיני", נאמר שם. על החתום: ד"ר ת. קוּרְבֶט, מנהל חדר היונקים במוזיאון הבריטי.

אמרתי לשמואליק שכנראה שאין שועלי פֶנֶק בסיני, והוא הצמיד את הטרנזיסטור לאוזנו בחזקה ואמר: "אבל יש מלחמה בסיני!"

יוצאים לחפש שועלי פֶנֶק

המלחמה הסתיימה. הכול מיהרו לטייל בהרי דרום סיני ובמנזר סנטה קטרינה, ואני מצאתי עצמי מסייר בטרמפים בין היחידות החונות בחולות הנרחבים שממזרח לתעלת סואץ בואכה מעבר הגידי. כי על אף הודעת קורבט האנגלי, החלטתי שיש לחפש את שועל המחמדים בסיני. שאלתי נהגים, חיילים ושומרים אם ראו משהו כדוגמת השועל שבתמונה. ברוב המקרים היתה התשובה שלילית.

היו נהגים שטענו שראו שועלים קטנים עם אוזניים גדולות, אך כשהשיבו כי אימרת הזנב היתה לבנה, ידעתי שראו שועל חולות ולא פֶנֶק, שהרי לפֶנֶק אימרת זנב שחורה. חזרתי הביתה מאוכזב. כעבור חודשים אחדים יצאתי שוב לחולות עם חברי צבי. הפעם לקחנו אתנו אפרוחים, כדי שציוצם ימשוך את השועלים הסקרנים והרעבים. (אפשר שרבים מקוראיי יסלדו מן הרעיון לשים אפרוח חי כפתיון במלכודת, אך אפרוחים אלה היו פסולת מדגרות, שממילא היו עובדי המדגרות ממיתים).

במשך שבועיים הצבנו מלכודות. ארבעה שועלי חולות וחתול בר אחד היו לנו לשלל, אך שועלי פֶנֶק לא מצאנו. אולי בכל זאת?

חלפו שלוש שנים ועניין השועלים כמעט ונשכח. באחד הימים נתקלתי בספר של קצין בריטי בשם פלואר, שניהל אחרי שירותו הצבאי את גן החיות בגיזה, ליד קהיר. הוא כתב על שועלי פֶנֶק רבים שהובאו אליו על-ידי בדואים מהמדבר המערבי, אך גם על זוג אחד שנלכד ממזרח לתעלת סואץ, בסיני. הכותב עצמו ציין שלא תמיד אומרים הבדואים את האמת על מקום הלכידה, אך המידע הפיח בי תקווה חדשה. התחלתי בהכנות קדחתניות למשלחת חדשה לחולות סיני. השגתי שלושים מלכודות מתקפלות. לקחנו הרבה אפרוחים בני יומם (שוב אני מתנצל) וגידלנו אותם לקראת היציאה. החלטנו לצאת לשבועיים, כדי שהמלכודות יהיו בחולות זמן ממושך ככל האפשר.

ב-21.2.72 יצאנו בשתי מכוניות והתמקמנו במחנה הצבאי בטָסָה. למחרת בבוקר התחלנו להציב מלכודות. מהספרות ידענו ששועלי פֶנֶק נמצאים באזורי חולות בלבד. לראשונה הקמנו "תחנות ציוץ" - פיזרנו אפרוחים בלי מלכודות, וקיווינו שבאותם מקומות בהם יגשו שועלים אל האפרוחים, הם ישאירו את עקבותיהם כעדות, ושם נציב מאוחר יותר את המלכודות. ואכן, למחרת בבוקר ראינו כי חמישה אפרוחים נעלמו, ואל כמה אחרים התקרבו שועלים אך לא נגעו בהם. הצבנו מלכודות ונסענו לחפש מקומות הצבה נוספים. בסיורינו נכנסנו לערוץ ואדי אל חאג', ערוץ חולי קטן, שנקרא כך כי דרכו עברו עולי הרגל בדרכם לפקוד את מכה.

בוואדי אל חאג' ציפתה לנו הפתעה משמחת ביותר. במרכז הערוץ התנשא גוש עפר קשה בגובה מטר ובקוטר שלושה מטר. גוש העפר נצבר סביב שורשיו של צמח שנקרא פְּרַקְרָק פרסי. בדפנות הגוש נחפרו שש מחילות צרות ועמוקות, אשר במעבה האדמה התחברו ויצרו מבוך מפותל. לפי סימני הציפורניים על דפנות המערה לא היה ספק: שועלי פֶנֶק חפרו את המחילות! קוטרן היה 12 ס"מ, והן לא התאימו לאף חיה אחרת.

המחילות היו נטושות, ולא ראינו לידן עקבות טריים. אבל כשחיטטנו בתוכן בעזרת ענפי פְּרַקְרָק יבשים, מצאנו כמה גללים ובהם חלקי כִיטִין קשים של חיפושיות ממשפחת השחרוריות. בספרות נזכר לא אחת שחיפושיות אלו הן מזונו העיקרי של הפֶנֶק במדבר סהרה. ברור שמציאת מערכת מחילות נטושה אין דינה כדין שועל מפרפר במלכודת, אבל בכל זאת חזרנו לטָסָה מרוצים ביותר. כולנו הרגשנו שהתקרבנו במשהו לשועלינו החמקנים והנדירים.

מאבק ארבעת הימים

בשתיים מתוך שלושים המלכודות ביקרו שועלי חולות, אך הם היו זהירים וחשדנים. הם הצליחו לחפור בחול ולהוציא את האפרוח מבלי להפעיל את מנגנון דלת המלכודת. התחכמנו להם וריפדנו את קרקע המלכודת בענפים, אבל למחרת הפגינו השועלים את חכמתם. הם תחבו את רגליהם מבעד לסורג בצד המלכודת וזכו באפרוחים. כך החל מאבק מוחות בינינו לבינם, כשהם ממציאים רעיונות איך לזכות באפרוח מבלי להילכד, ואנחנו מתארגנים בהתאם.

לבסוף הציע יצחקי להכריז שהם ניצחו, לחלק להם את יתרת האפרוחים בחולות ולנסוע הביתה. כל אותו זמן נאבקנו בכלל בשועלי חולות, ולא בשועלי פֶנֶק. פעם ראינו עקבות קטנים, שהיו יכולים להיות עקבות של פֶנֶק או שועלי חולות צעירים מאוד. לבד מעורבים חומי עורף לכדנו גם בז מצוי, ירבועים, פְּסַמּוֺנִים, שני פרטים של כּוֺחַ לחשנים ונשכנים, חנקן גדול אחד ואפילו עָכָן גדול מצא את דרכו אל אפרוחינו. בשבת 26.2.72 מצאנו במלכודת ה-12 שועלת חולות נחמדה ביותר. על פי פטמותיה ידענו שבמקום כלשהו בסביבה מצפים לה גורים רעבים. צילמנו אותה, מדדנו אותה מכל הכיוונים - ושילחנוה לחופשי.

יום סופה ושועל פֶנֶק

למחרת יצאתי לבד. יתר חברי המשלחת שבו צפונה, ומשתתפי השבוע השני עדיין לא הגיעו. מזג האוויר היה סוער. מאופק עד אופק התאבכו תמרות חול ונישאו ברוח. חששתי שהחול הנודד יכסה את המלכודות על תוכנן האפשרי. במלכודת התשיעית המתין לי שועל חולות זכר. הוא נלכד ליד המקום בו נלכדה הנקבה אתמול, לכן מדדתי אותו בחפזה ושילחתי אותו לחופשי, כי גם שועלי חולות צריכים אבא.

סופת החול גברה ומיליון גרגירי חול היכו בדפנות הטנדר הישן בו נסעתי. במלכודת ה-24 נשף מולי בחמת זעם כוח גדול. גם אותו שחררתי מייד. לא שמתי אפרוחים במלכודות כי ידעתי שהסופה תמיתם עוד בטרם חשֵכה. במלכודת האחרונה התלבט לו בין הסורגים שועל פֶנֶק חי ויפהפה. לא היו בפי מילים מוכנות לרגע הזה, ואם היו - לא היה מי שישמען. אפשר היה לכתוב כי שפשפתי את עיניי וצבטתי את בשרי כדי להיות בטוח שאני לא חולם. אבל סופת החול לא המתינה למחוות כאלה מצדי והמשיכה לאיים על חייו של השבוי הנכסף. לקחתי אותו למכונית וסקרתי אותו מכל צדדיו - אמרת זנבו אכן היתה שחורה, אוזניו גדולות מעבר לכל פרופורציה ואישוניו עגולים אליפטיים. ליתר השועלים אישונים אנכיים. הפֶנֶק לא היה מבוהל והוא הסתדר על קרקע המלכודת כאילו כך היה מאז ומעולם. מיהרתי לשוב למחנה.

מתוך "מעלה נמר - זיכרונות זואולוג ישראלי", מאת גיורא אילני, ספריית פועלים, 190 עמודים.