באנגלית זה נשמע יותר טוב: משפטי המחץ בכדורגל האנגלי

שימו עצמכם בסיטואציה הבאה: זה עתה סיימתם לרוץ לאורך שעה וחצי, אנשים שאתם לא מכירים ניסו לפרק לכם את הרגליים, חבר מהקבוצה ירק עליך וצעק 'תזיז כבר ת'תחת יא עגלה'. על הקווים אתם קולטים בזוית העין את המאמן שלכם במבט של ט' באב.

השופט שורק לסיום, הקהל מתחיל לקלל את כל אילן היוחסין שלכם וכל מיני עבמ"ים מתחילים לעוף לכיוונכם מהיציע. בדיוק בשניה הזאת, רגע לפני שאתם מרימים טלפון לער"ן, איזה כתב מנייאק, שלפני שבוע חשף את רומן ה-SMS הסודי שלכם, שואל אתכם, "נו, דייויד, עוד משחק חלש. מה יש לך לומר לאוהדים של ריאל?".

משפטי המחץ כדורגל אנגלי עמיחי שלו משה גוזגל

הסיטואציות ההזויות הללו, שהן חלק בלתי נפרד מעולם הכדורגל, לוקטו והונצחו באהבה בספר חדש שמגיע יחד עם ניחוח החגים: "משפטי המחץ של הכדורגל האנגלי".

צמד העורכים, עמיחי שלו ומשה גוזגל, מעידים על עצמם כאנגלופילים וכפי שכתוב על הכריכה ביקשו "לעשות לכדורגל האנגלי את מה שאלון מזרחי עשה לכדורגל בארץ".

ביקשו וקיימו. אוסף הציטטות המשעע הזה חולק בצורה נוחה לקריאה לפרקים שונים, המוקדשים לאגדות ערס-פואטיות כמו בקהאם, קאנטונה וגאסקוין לצד נושאים כמו פילוסופיה, טקטיקה ומנג'רים. בכלל, מתברר כי בקהאם בהחלט נכנס לסטופקס של האווירון בכל הקשור לציטוטים מיתולוגיים. "זה שייך לעבר, עכשיו אנחנו בעתיד", הגיב קפטן נבחרת אנגליה כשנשאל על הרחקתו במונדיאל 98', רגע לפני שהפיזיקיאם מעדכנים את תורת היחסות של איינשטיין.

א-פרופו מדע מדוייק, גם פול גאסקוין יכול בקלות לפצוח בקריירה של מרצה בפעוטונים. "קיבלתי 14 כרטיסים צהובים העונה. 8 היו מוצדקים, 7 לא היו מוצדקים".

טוב, מצד שני מי מאיתנו יכול לספור עד עשר אחרי 2 ליטר בירה ב-10:00 בבוקר? את ג'ורג'י בסט, אגדה ומושתל כבד בזכות עצמו, זה לא מרשים: "פעם אמרתי שהאיי-קיו של גאזה נמוך יותר ממספר החולצה שלו. הוא שאל אותי מה זה אי.קיו". ועוד מהפרק על גאזה: "הרופא בלאציו אמר עלי לנסות לשתות יין כי זה יהיה טוב בשבילי. אחרי ששתיתי הוא הביט בי ואמר - אולי כדאי שתחזור לבירה".

אבל לצידם של פרופסור בקהאם ודוקטור גאזה, מביא הספר ציטטות שלא היו מביישות את החוג לספרות. טוב, מי שאחראי עליהם בעיקר הוא האגדה הצרפתית, אריק קאנטונה. "לעזוב קבוצה זה כמו לעזוב אישה, כשאין לך מה להגיד פשוט לך", ו-"אפלת המוות לא מפחידה אותי. מה שמפחיד אותי זו המחשבה לא לחיות עוד באור הבהיר של החיים".

פול גאסקוין (צילום:allsport)

אבל לפני שמקבלים רושם מאוד מוטעה של האקדמייה הבריטית, מחזיר אותנו קווין קיגן לגן ילדים ולשיעורי חשבון. "לצ'ילה יש שלוש אופציות: או לנצח או להפסיד". עוד מקיגן הפיזיולוג: "במובנים מסויימים התכווצות שרירים זה דבר גרוע יותר מרגל שבורה".

בכלל, מבט בפרק על המנג'ר גורם לחשוב שאולי בכלל מדבור במאסטר זן חובב פראדוקסים: "אם היה לי נייר ריק היו עליו חמישה שמות", הצהיר מי שאימן בעבר את איל ברקוביץ'. את הפנינים של הקשר הישראלי ניתן למצוא בפרק שעוסק בליגיונרים ובו מגלה גם רוני רוזנטל איך עבד על המנג'ר טרי פרנסיס: "ראיתי שאין לי צ'אנס לשחק כחלוץ, אז אמרתי לו ששיחקתי בנבחרת מגן שמאלי".

בפרק הטקטי אפשר ללמוד ממנג'ר ארסנל, ארסן ונגר, שמודה: "הפסדנו כי לא הצלחנו להבקיע שער נוסף". גם חלקם של האוהדים הבריטים לא נפקד מהספר. אוהדי קילמרנוק הקניט את שוער הריינג'רס, שאובחן כסכיזפרן ושרו לו: "שני אנדי גוראם, יש רק שני אנדי גוראם".

לסיכום, אסופת הציטוטים המשעשעת הזאת מעידה שלפחות בכל הקשור למנת משכל ופאדיחות לוגיות ישראל מעולם לא היתה קרובה יותר למולדת הכדורגל. אתם יודעים מה, הספר הזה אפילו מצליח להוכיח כי הדשא של השכן הרבה יותר ירוק בכל הקשור לקשקשנים, פילוסופים וסתם שיכורים נפלאים.

גילוי נאות: עורכי הספר, משה גוזגל ועמיחי שלו, נמנים על מערכת הספורט של ynet