שתף קטע נבחר

שפוי, בטוח ובהסכמה

קהילת הבי.די.אס.אם הישראלית מונה אלפים. רק בפורומים של "הכלוב", אחד האתרים הפופולריים ביותר בקרב חובבי הקשירה, השליטה והכניעה, הסאדו-מאזוכיסטים הישראלים, רשומים כמעט 8,000 חברים פעילים.

רק חלקם הקטן נמצאים מחוץ לארון: רבים מסתתרים עדיין מאחורי כינויים בלתי מחייבים. אפילו בדאנג'ן, בחיק המשפחה המורחבת, הם מרגישים חשופים מדי. בימי שלישי, האינטימיים יותר, אפשר למצוא גם את הביישנים שבהם על הבר. בימי חמישי, כשהמקום מתמלא בלא מעט "ונילים", הם שומרים מרחק.

 

פעם, לפני עידן הדאנג'ן, הם היו נפגשים רק במסיבות פרטיות, סודיות, למוזמנים בלבד. מפגשים בין מלכות לעבדים ובין שפחות לאדונים היו עניין לוגיסטי מורכב. אפילו מלכות שמלקות בתשלום היה קשה למצוא. זה לא היה קל, אומרים ותיקי הקהילה. בנאדם מחפש מישהו שיקשור אותו, ישפיל אותו, יכה אותו. מישהו שהוא יכול להתמסר לו לחלוטין. איך אפשר להתמסר למישהו שבכלל לא מכירים? גם היום, הם אומרים, יש עדיין אנשים שפשוט מפחדים. יש להם המון פנטזיות, והם לא מממשים.

 

שפוי, בטוח ובהסכמה. מילות הקסם האלה חזרו על עצמן בכל פעם שהמרואיינים לכתבה הזאת התבקשו להגדיר איפה בדיוק עובר הגבול. כל אחד מהצדדים הנוטלים חלק בפעילות צריך להיות מודע לצרכים, לתשוקות, לפחדים ולקווים האדומים של השני. "מעבר לזה – השמיים הם הגבול". לפני שמתחילים סשן קובעים מילת ביטחון, שמאפשרת לצד הנשלט לעצור את הפעילות לחלוטין בכל רגע נתון. יש גם אזורים בגוף שבהם לעולם לא מצליפים. יש קשירות שלא מבצעים. את המכשירים השונים תמיד מחטאים.

 

"תגיד לי", אני שואל את מנהל הדאנג'ן, עמוס לוי, שעבר דברים לא קלים במדים, "מה נראה לך יותר נורא, סדרת שבי בסיירת מטכ"ל או מה שהולך אצלך בחדרים הקטנים?"

 

לוי נראה משועשע. "אתה צוחק?" הוא אומר. "סדרת שבי זה הרבה יותר נורא. שם, אם מביאים לך סטירה, זה עם כל הנשמה. אחר כך אף אחד לא מלטף אותך. מה שקורה פה זה כלום, זה בקטנה".

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
ד"ר רק שאלה
מחשבוני בריאות
פורומים רפואיים
מומלצים