שהקוראים ישפטו

1. עני עם טלפון סלולרי?

עד כמה עניים העניים בישראל? לפי הנתונים על ההכנסה ברוטו ונטו, העוני אצלנו עמוק. אבל לפי הממצאים האחרונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על בעלות על מוצרי אלקטרוניקה שונים, העוני בישראל נראה לפתע אחרת.

לכ-80% מהמשפחות העניות ביותר בישראל (העשירון התחתון) מכשיר טלוויזיה ולפחות טלפון סלולרי אחד בבית. ל-37% מהמשפחות העניות מכשיר וידיאו ומנוי על כבלים או על לוויין. לכ30% ממשקי הבית העניים מחשב ביתי ומזגן, ל-27% שני טלפונים סלולריים ול-20% מכונית פרטית.

המספרים הללו מעמידים בסימן שאלה חלק מהסטטיסטיקה הרשמית של העוני בישראל. האם ניתן להגדיר כענייה משפחה שבעלותה יותר מטלפון סלולרי אחד, מחשב ביתי, מנוי לטלוויזיה בכבלים ומכונית? גם אם הכנסתה המוצהרת נמוכה מקו העוני? ספק.

לפי מבחן הבעלות על מוצרי האלקטרוניקה שרק לפני 6-5 שנים נחשבו למותרות נוצצים, מצבו הכלכלי של העשירון התחתון בישראל פחות גרוע. לפחות שליש ממנו לא חי בעוני כהגדרתו המקובלת: מחסור כללי בכל.

הסתירה בין הנתונים על ההכנסות של המשפחות בישראל, שירדו בשנתיים ביותר מ-10%, לבין הנתונים על החדירה המסיבית של מוצרי אלקטרוניקה ותקשורת לביתנו דורשת הסבר משכנע. ייתכן שמשפחות בקהילות מסוימות לא מדווחות את כל האמת לפוקדי הלשכה המרכזית לסטטיסיקה כשהן נשאלות על ההכנסות החודשיות בשקלים, אבל אינן יכולות להסתיר את המוצרים המצויים בביתן. אם כן, מתבקשת בחינה-מחדש של מערך איסוף הנתונים וניתוחם.

העוני הוא אכן מושג יחסי, יחסי לרמת החיים הכללית באוכלוסיה. ובכל זאת יש גבול ליחסיות. האם מי שידיו משיגה לשלם תמורת מוצרים ושרותים כמו טלפון סלולרי, מחשב ביתי וטלוויזיה רב-ערוצית יכול להיחשב עני? ומצד שני: אולי המוצרים והשירותים הללו כה נפוצים וכה בסיסיים עכשיו שחיים בלעדיהם הם אכן חיי עוני? מה לסטטיסטיקאי שיתערב אצל המשפחה על מה להוציא את הכנסתה הדלה, על מזון או על כבלים?

שהקוראים ישפטו.

2. האם הזבל ישחררנו מאופק?

פרופ' פנחס מנדל, פיסיקאי במקצועו, חובש כיפה ובעל מבטא אנגלי, הציג לפני את המצאת ה"מגנאגז" שלו. זהו, לדבריו, גז מיוחד המופק מאשפה ומפסולת והמסוגל להחליף את הבנזין בהנעת מכוניות ואת הנפט והגז הטבעי בכל השימושים האחרים. יתרונותיו ברורים: הוא זול בהרבה מכל מקור אנרגיה אחר, ידידותי לסביבה ולא דורש השקעות ענק בהפקה. כור קטן ממחזר את ערימת האשפה לתחנת כוח, באמצעות תהליך שהמציא פרופ' מנדל ועליו רשם פטנטים.

החשבון הכלכלי של הפקת "מגנאגז" חיובי בהחלט, מתפעל מהמצאתו פרופ' מנדל. ייצורו צורך חשמל מועט בלבד. את חומר הגלם הנחוץ להפקתו, הפסולת, אפשר לקבל במחיר אפס; הרשויות המקומיות משלמות כיום מכיסן עבור פינוי האשפה. מפעלי תעשייה משקיעים כסף גדול בסילוק פסולת רעילה. הם יהיו מאושרים אם מישהו יעשה זאת במקומם. בשבילם זהו נטל. בשביל "מגנאגז" הוא נכס.

פרופ' מנדל מחזיק בתיקו מסמכים מרשימים של מעבדות שונות באמריקה המאשרים, על פניהם, את דבריו. קיים מוצר ששמו "מגנאגז", אפשר להפיקו מפסולת בעלות כספית ואנרגטית נמוכה. מכונית ניסוי המונעת בגז טבעי אף הצליחה לנסוע למרחקים גם כשהיא מונעת על-ידי "מגנאגז".

פרופ' מנדל מנהל אתר מיוחד ל"מגנאגז" באינטרנט ומתכתב באינטנסיביות ברשת. ישבתי איתו במבנה גדול של חברת הפקות על גבול תל-אביב-גבעתיים; הוא התלונן שאינו מצליח להבקיע את חומת החשדנות והאינטרסים של גורמי אנרגיה רשמיים בישראל. "במדינות אחרות", אמר, "העניין ב"מגנאגז" מתחזק ועוד מעט קט תחל באחת מהן הפקתו המסחרית". "חבל שישראל תפסיד את בכורה על הפטנט העולמי הזה. ייצורו ההמוני ישחרר את ישראל מתלות במקורות אנרגיה מיובאים, ישחרר את נופי ישראל מהרי הזבל המזהם והרעיל וישחרר את הנהג הישראלי מחרדת אופ"ק, ארגון מדיניות מייצאות הנפט", אומר פרופ' מנדל.

לא חקרתי את אמינותו של פרופ' מנדל ולא פניתי לאמת את כל פרטי סיפורו; בחג הסוכות נתתי לעצמי דרור להפליג על כנפי הדמיון.

שהקוראים ישפטו.

3. מה יעשו עכשיו המומחים לבעלות צולבת?

בעלות צולבת פירושו מצב שבו עיתון יומי מושקע גם בערוץ של טלוויזיה מסחרית ומחזיק בין חמישית לשליש מהונו. המבקרים התקיפים של הבעלות הצולבת טענו שהיא מעניקה כוח דורסני לעיתונים ולבעליהם ושהיא משחיתה את מידותיה של התקשורת ומסכנת את חירותה. הטענות מעולם לא הוכחו כנכונות והופרכו על-ידי המציאות הישראלית התחרותית. אף על פי כן, הבעלות הצולבת שימשה נושא חם ומעיין מבטיח לגל בלתי פוסק של מאמרים, חוות דעת, ספרים והרצאות של פרופסורים ודוקטורים לתקשורת, פרשנים ואנליסטים לתקשורת ורגולטורים לתקשורת. תחת דגל הקרב בבעלות הצולבת נאספה שורה של לוחמות ולוחמים.

מה יעשו וממה יתפרנסו כל אלה עכשיו, אחרי שהבעלות הצולבת חדלה להתקיים (לשני העיתונים נותרו עכשיו רק אחזקות מסוימות בחברת הכבלים המאוחדת)? האם יכו על חטא ויאמרו: ראינו צל הרים כהרים? הקימונו זעקות שווא? הפרזנו במאות אחוזים בהערכת השווי הכלכלי של זכייניות הטלוויזיה המסחרית?

ספק אם יעשו כך. הם יניחו לסיפור להישכח ובחלוף הזמן המתאים ימצאו נושא תקשורתי-כלכלי אחר להעמיק בו חקר. הם הרי מומחים לנצח, לא כן?

שהקוראים ישפטו.

ודירה בישראל כבר קנית?

הכינוס השנתי של קרן המטבע הבינלאומית (2,700 עובדים, 311 מיליארד דולר הון עצמי) נפתח בחג הסוכות בוושינגטון, בהשתתפות שרי אוצר ונגידים של הבנקים המרכזיים מ-184 מדינות. לקראת הכינוס פורסמה ברבים התחזית הכלכלית השנתית של מחלקת המחקר של הקרן. זו המחלקה שניהל פרופ' יעקב פרנקל עד מינויו לנגיד בנק ישראל ב-1991.

ביחס לישראל, התחזיות של קרן המטבע הבינלאומית לא הצטיינו בעבר בקליעה למטרה. האוצר בירושלים עושה את זה יותר טוב. בנוסף לתחזית השנתית, מפרסמת הקרן שלושה מחקרים כלכליים העוסקים בנושאים בוערים. את סקרנותי משך מחקר על מחירי הדיור. החל מ-1997, נאמר במחקר, קפצו בעשרות אחוזים מחירי הדיור הריאליים ׁכלומר מחירי הדירות פחות קצב האינפציה הכלליׂ במדינות התעשייתיות. הגאות האחרונה בדיור, כותבים מחברי המחקר, יוצאת דופן בעוצמתה ובהיקפה ואינה פוסחת על אף מדינה מערבית.

כלכלני הקרן רומזים שמדובר בבועת נדל"ן המתגלגלת מארץ לארץ וממשיכה להתנפח עד ימים אלה ממש. מסייעת בכך הריבית הנמוכה על המשכנאות, אך בעיקר יש כאן תופעה של נבואות המגשימות את עצמן: גלגל התנופה של עליות המחירים הבלתי-פוסקות בנדל"ן מתקשה להיעצר מעצמו. בדיוק כפי שהתקשה להיעצר בשנים 1999 עד 2000 גלגל התנופה של שערי המניות בנאסד"ק.

עכשיו חוששים בקרן המטבע הבינלאומית מקריסה במחירי הדיור. העושר שבעלי הדירות צברו על הנייר יתמוסס והנזק לכלכלה העולמית יהיה כבד.בין יולי 1997 ליולי 2004 עלו מחירי הדירות הריאליים באירלנד בכ-110%, בבריטניה ב-105%, בספרד ואוסטרליה ב-77%, בהולנד ושוודיה ב-65%, בארה"ב ב-30% ובקנדה ב-25%. מחיר הדירה הממוצעת במדינות התעשייתיות קפץ בממהלך שבע השנים האחרונות בכ-40%. נתונים אלו לקוחים מהמחקר של קרן המטבע ומעודכנים לפי מדד מחירי הדיור של השבועון אקונומיסט.

ומה בישראל? ישראל לא השתתפה בחגיגה העולמית של מחירי הנדל"ן. להפך, אצלנו היתה נפילה. מחירי הדירות הריאליים (יחסית למדד המחירים לצרכן) ירדו באותו פרק זמן בכ-7%. במונחים דולריים, הוזלו הדירות בישראל בין יולי 1997 ליולי 2004 ב-20%.בהשוואה ללונדון ולניו-יורק, הדירה בתל-אביב זולה עכשיו בחצי.

האין כאן סימן ברור לכדאיות השקעה בדירה בישראל? הריבית על משכנאות בארץ נוחה יחסית, הבנייה החדשה מעטה, אפיקי החיסכון האלטרנטיביים מאכזבים והמתיישבים היהודים שיאלצו להתפנות מרצועת עזה יחפשו דירות במרכז הארץ. שוק הדיור בישראל הולך בניגוד לזרם העולמי: האין זה הזמן האופטימלי למכור דירה בטורונטו ולקנות במקומה 3 דירות בחדרה? לקפוץ על המציאה הישראלית לפני שיהיה מאוחר מדי?

שהקוראים יישפטו.