שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    העשור המקוון הראשון
    היום לפני 10 שנים החלו הישראלים להתחבר לאינטרנט מבתיהם וסימנו רשמית את תחילתו של עידן שמעטים הבינו את חשיבותו באותם ימים. בסדרת הכתבות שיתפרסמו כאן בשבועות הקרובים נצלול לעבר, לשנים שקדמו לעשור הדיגיטלי הראשון בישראל, נעלה זכרונות נוסטלגיים מאתרים שנעלמו והפתעות נוספות

    אומרים שהזמן עובר מהר יותר באינטרנט, ויש בכך כדי לספק הסבר חלקי לשאלה כיצד חלף העשור המקוון הראשון בתולדות ישראל כל כך מהר. בסדרת הכתבות שיתפרסמו כאן בשבועות הקרובים נצלול בזמן לשנים הראשונות והתמימות ההן ואף לימי טרום הרשת בארץ.

     

    נדבר עם חלק מחלוצי הרשת וניזכר באתרי הרפאים, שאינם איתנו עוד. נחזור גם לימי האינטרנט האיטי, אז עיקר פעילות הגלישה הוקדשה לבהייה בדפים היורדים (הדפדפן יוצר קשר עם השרת, הורדו כבר 2K!), נציג מזכרות וצילומים שיזכירו נשכחות לחלק מהגולשים וננסה לבדוק איך האינטרנט השפיע על הישראלים ולהפך.

     

    למה דווקא עשור?

     

    אפשר להצביע על נקודות ציון שונות בתולדות האינטרנט בישראל. למשל, היום לפני 20 שנים חוברו האוניברסיטאות בארץ ל-Arpanet, הרשת הבינלאומית שקדמה לאינטרנט. ב-1985 אין עדיין אתרי אינטרנט ישראלים, אך כבר הוקצתה il., הסיומת הלאומית השנייה מחוץ לארה"ב, לאחר .uk.

     

    בשנת 1986 החל בישראל עידן ה-BBSים (Bulletin Board System, 'לוח מודעות אלקטרוני' באנגלית), רשתות סגורות, שאמנם לא התחברו לרשת אך תרמו רבות להיות מאות ישראלים למובילים חברתיים של העידן הדיגיטלי. תקופת ה-BBS נמשכה זמן ממושך למדי, עד אמצע שנות ה-90, כאשר חלק מהרשתות המובילות, בהן אולטינט, קיקס, אקסלנט, שיאנט ופידונט, הציעו לראשונה הורדת קבצים ודיונים מקוונים. שם גם החל העיסוק הכה חביב על ישראלים, הורדת קבצים פיראטים. המשתמשים הקדמונים גילו עניין (אקדמי, כמובן) בשפע של הפורנו המקוון, שהיה זמין לפתע.

     

    ב-1988, שנה חשובה נוספת, רכשו האוניברסיטאות נתבים של חברת סטארט אפ קטנה מקליפורניה בשם סיסקו, עברו לפרוטוקול TCP/IP והתחברו ישירות לאינטרנט בקו משותף של 9600 ביטים לשנייה. היו עוד כמה תאריכים היסטוריים. ב-1992 נפתח דף ה-Web הראשון, של האוניברסיטה העברית. בתחילת 1993 החל לפעול ספק האינטרנט הראשון בישראל, קו מנחה, ואחריו קמו דאטהסרב ואקטקום.

     

    ספקים אלה התחברו לאינטרנט בקו משותף של 9600 ביטים לשנייה, וחיברו לאינטרנט בתי עסק. המשתמשים הביתיים עדיין נותרו בחוץ. בשלב זה היו מחוברים כבר אלפי ישראלים לרשתות ה-BBS, וכשהם הגיעו בבוקר לעבודה עם עיניים טרוטות לאחר לילות של צ'יטוטים מרגשים, הסתכלו עליהם האחרים כעל תמהונים.

     

    צעירים לא יבינו

     

    מי שנולד במהלך שנות ה-80 ומאוחר יותר לא יבין זאת, אך באותם ימים לא מקוונים, עצם המחשבה על כך שאפשר לשוטט שעות ארוכות במרחבים הדיגיטליים הכמעט שוממים נראתה אז מוזרה לאנשים רבים, כפי שעולם ללא אינטרנט ייתפש כיום על ידי מיליונים כשבור וחסר. ספקות גדולים באשר לעצם עתידו של האינטרנט וחשיבות הופעתו בעולם הועלו גם שנים רבות לאחר מכן, כאשר התשוקה לרשת פעמה כבר בלבם של מיליונים שהתחברו.

     

    אך בתחילת 1993 דובר על כמה מאות אלפי מחשבים בלבד, והאינטרנט עדיין לא נראתה כרשת מנצחת. במדינת ישראל הושקעו לא מעט כספים בהקמת רשתות חלופיות, כמו פרויקט "כרמיאל" השאפתני, שעיקרו חיבור אזרחי המדינה לרשת BBS גדולה או "טיוויטל", מערכת מידע ושירותים אליה התחברו באמצעות מחשב, מודם ותוכנה ייעודית. מדינת ישראל ובזק לא פסלו אז את האפשרות כי רשת המידע של בזק תשמש כ"אינטרנט" המקומי של ישראל וייתכן שהרעיון הזה עדיין לא ירד מהפרק (אי אפשר להתבדח בנושאים כאלה).

     

    ובינתיים, יותר ויותר משתמשים גילו את נפלאות האינטרנט. על אף שכבר ב-1991 הציג טים ברנרס לי את ה-World Wide Web, רשת של מסמכי HTML השמורים בשרתים שונים ברחבי האינטרנט ומקושרים ביניהם באמצעות פרוטוקול HTTP, את הדחיפה הגדולה קדימה העניק לאינטרנט "מוזאיק", אבי דפדפני האינטרנט של ימינו, שהופץ באפריל, 1993."מוזאיק" הכניס צבע ותמונות לרשת, ובזכותו קפצה תנועת הגולשים ברשת ב-1,000 אחוז תוך חודש.

     

    הרשת זחלה בישראל

     

    ובישראל – העניינים המשיכו לזחול, אף יותר לאט מהמודמים האיטיים של אותם ימים. החיבור לרשת התבצע באותם ימים באמצעות מחב"א, מרכז החישובים הבינאוניברסיטאי הכללי. המשתמשים הביתיים עדיין לא הורשו להתחבר אך החלו "להתגנב" לרשת דרך האישור שסיפק משרד התקשורת להתחבר לאינטרנט לצורך מחקר ופיתוח.

     

    מדובר בעיקר בחברות היי טק ובגופים מחקריים, שנאלצו להגיש בקשה מנומקת בטופס בן חמישה דפים ל"וועדת האינטרנט", אשר התכנסה אחת לחודש בהשתתפות נציג של משרד החינוך ומשרד התקשורת, כדי לדון אם זכאי המבקש להתחבר ואם לאו. ברקע הביורוקרטיה עלה החשש של משרד התקשורת מפני האפשרות שהאינטרנט "יהרוס את בזק", חשש שאפיין את מדיניות הרגולטור גם בשנים שלאחר מכן.

     

    במקרה אחד סופר הגיש בקשה להתחבר לאינטרנט לצורך "מחקר ספרותי". "באותם ימים החיבור לאינטרנט ברוסיה היה חופשי וצחקנו על כך שברוסיה מותר לגלוש באינטרנט אך בישראל יש צורך באישור של הממשלה", נזכר גורם בשוק.

     

    אך עד מהרה איגוד איל"א, האיגוד הישראלי לטכנולוגיית מידע, קיבל אישור לחבר גם את חבריו. כל אדם ששילם דמי חברות שנתיים לארגון בסך 130 שקלים והציג תעודת חבר הורשה להתחבר לאינטרנט, וכך רשם האיגוד גידול מרשים במספר חבריו.

     

    מה קרה היום לפני 10 שנים?

     

    שנת 1994 הייתה שנת מפתח בהתפתחות האינטרנט המסחרי בישראל. איגוד האינטרנט הישראלי יוצא לדרך ובחודש אוגוסט מורשים סוף סוף המשתמשים הביתיים להתחבר לאינטרנט, בעקבות הצו שנחתם על ידי שר התקשורת, רפאל פנחסי מש"ס. מאוחר יותר נאלץ פנחסי לפרוש מתפקידיו בממשלה בעקבות כתב אישום שגובש נגדו, וב-1997 הורשע בגין חלקו בהעברות כספים, שלא כדין, לאברכים הנמנים עם תנועת ש"ס. כשישראל עשתה את צעדיה הראשונים המשמעותיים ברשת, היו מחוברים לאינטרנט 25 מיליון משתמשים בכל העולם.

     

    חברת נטוויז'ן, שצמחה מתוך חברת נטמנג' בבעלות אלרון, הייתה הראשונה לחבר משתמשים ביתיים לאינטרנט באוגוסט, 1994, ובעקבותיה הלכו כל האחרות. קו אינטרנט לחו"ל של K64 עלה באותם ימים 6,000 דולרים לחודש וקו סיפרנט בנפח שני מגה בייט עלה 13,000 שקל בחודש. אלרונט, חברה נוספת בבעלות אלרון, מפתיעה את המתחרות כשהיא מציעה פס לחו"ל בנפח K128 – אינטרנט מהיר במונחים של אותם ימים. אלרונט הופכת למתחרה קשה של נטוויז'ן אך השתיים לבסוף מתאחדות והופכות לספקית האינטרנט הגדולה בישראל.

     

    "אינטרנט. למי זה טוב?". כתבה בידיעות אחרונות, יולי, 1995

     

    ב-1994 עלה לרשת
    אתר האינטרנט "חולית" בנושא איכות סביבה וכלל יותר מ-200 דפים – מספר שיא באותם ימים. "חולית" הוליד מתוכו את אתר החינוך סנונית, שהוקם על ידי דודו רשתי ופרופ' נאוה בן צבי. אתרים אחרים צצו בהמשך, בהם ה-Jerusalem Mosaic. סטודנט חיפני בשם נדב הראל מתחיל לתעד את האתרים הישראלים במסגרת האינדקס העברי הראשון, www.iguide.co.il.

     

    ב-1995 נפרדו ספקי האינטרנט ממחב"א והתחברו ישירות לאינטרנט. IBM ישראל שוברת שוק עם 30 שעות לחודש תמורת 30 דולר (בהשוואה לכ-50 דולר עד אז), וספקיות אינטרנט נוספות מורידות מחירים. ארז פילוסוף, שותף בחברת טלטל, מקים אינדקס אתרים צנוע בשם "וואלה".

     

    ב-1996 המהדורה המקוונת של עיתון "הארץ" כבר מתפרסמת,  אך זמינה לגולשים משלמים בלבד. IOL (ישראל און ליין) של קבוצת הארץ, שהייתה אז BBS בתשלום, עושה צעדים לכיוון

    אתר אינטרנט חינמי. זה יקרה בסוף השנה, יחד עם דפי רשת, תפוז ואתרים נוספים. החל עידן האתרים הגדולים, שכונו מאוחר יותר "פורטלים". כל האתרים האלה הוצגו בעברית ויזואלית, סוג של "הבה נתחכמה" ציונית לטכנולוגיות האנגליות, שהתבססה על כתיבת הטקסט העברי בקוד משמאל לימין. יחלפו עוד שנים לא מעטות עד שהעברית התקנית תתפוס אחיזה באתרים הישראליים ותסייע להם להמריא.

     

    שנות הקפאון

     

    השנים 96-98 היו שנות הקפאון הגדול בתשתיות. ספקיות האינטרנט חששו מההוצאה הכרוכה בכך ובממשלה לא נרתמו לעזור. ולמרות זאת, הביקוש גדל והלך, ובעיתונים הופיעו יותר ויותר כתבות על "רשת האינטר-נט הבין-לאומית הווירטואלית". הבועה בנאסד"ק החלה להתנפח ונוצר הרושם שבכל זאת יצא משהו מהאינטרנט הזה. 

     

    אירועים מכוננים כמו החשיפה ברשת של פרטי ראש השב"כ דאז, כרמי גילון, ביולי, 1995, הופעת אתר האינטרנט של נועם רוטר, ב-1997 ותופעת הרוטריזם בכלל, מעצרו של אהוד טננבאום, הנודע בכינוי "האנלייזר", בחודש מרץ, 1998, בחשד לפריצה למחשבי הפנטגון וזרועות נוספות של הממשל האמריקני, קיבעו את יחס הזרם המרכזי בתקשורת ובציבור כלפי האינטרנט: הערצה ופליאה המהולה בפחד מהשד שיצא מהבקבוק.

     

    הערה חשובה: מטבע הדברים, קשה להציג את ההיסטוריה המלאה בכתבה אחת. הפרטים העיקריים הובאו כאן בקצרה כאשר חלק מהאירועים הושמטו, ומי שחש שחלקו קופח - עימו הסליחה. נרחיב על חלק מהנושאים שהוצגו כאן בקצרה ונתייחס גם לנושאים שלא הוזכרו בכתבות הבאות. מי שמחזיק ברשותו מזכרות נוסטלגיות נדירות מהשנים הראשונות של האינטרנט הישראלי (צילומי מסך, טפטים או כל תיעוד היסטורי אחר) מוזמן לשלוח את הקבצים לערוץ המחשבים באמצעות הטופס הבא. ניתן לשלוח הערות ותגובות שאינן מיועדות לפרסום לכתובת computers@y-i.co.il.

     

    איך נראו ynet, וואלה ונענע בתחילת דרכם וכיצד השתנו עם השנים? לחצו כאן כדי לגלות. 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    סקיצה מאוד מוקדמת של ynet
    צילום: גלית קוסובסקי
    ynet. מצגת למשרדי פרסום
    צילום: גלית קוסובסקי
    מומלצים