פורד פוקוס חדשה - נהיגה ראשונה
הפוקוס המצליחה של פורד פינתה מקום למכונית חדשה לחלוטין. האם הדגם החדש מסוגל להיכנס לנעליים הגדולות שהותיר המקור? אלי שאולי בדק
מיקומה המיוחד של פורד פוקוס בארץ מטעה במקצת. אצלנו היא אמנם נתפסת כמתחרה פופולארית - גם אם אפרורית משהו - על ציי הרכב הגדולים. כמובן בגרסת סדאן עם תא מטען נפרד וארבע דלתות. באירופה, אם לא ידעתם, גרסה זו כמעט ואינה מוכרת.
שם, באירופה, מייצגת פוקוס סיפור אחר לגמרי. שם הצליחה לשנות באחת - עם השקתה לפני שש שנים בפאריז - את תמונת הקטגוריה הקומפקטית, החשובה מכולן. שם "מחקה" בסערה את מרבית המתחרות, עם עיצוב מודרני וייחודי שהפך חלק גדול מהמתמודדות מיושנות לפתע.
הפוקוס המקורית הייתה המכונית שסימנה את תהליך הצמיחה לגובה בקומפקטיות, עם רעיונות מקוריים כמעט בכל זווית. אבל בעיקר הפכה לשם דבר בכל הנוגע להתנהגות כביש. וכדי להבין טוב יותר את המהפכה, צריך רק להיזכר במכונית אותה החליפה הפוקוס - האסקורט האומללה והגוססת באיטיות.
באותם ימים יכולתם לארגן לעצמכם ביקור כפוי במחלקה פסיכיאטרית, אם הייתם טוענים שפורד קומפקטית תתנהג אי פעם טוב מפיז'ו 306 נניח. והפוקוס לא רק הצליחה אלא גם משכה על גבה את פורד אירופה ממעמקי הדימוי המזדקן. בארץ הייתה המכונית הזו הסיבה העיקרית להעברת המותג פורד לידי דלק מוטורס. אחרת, כך גם הם מודים, לא היה טעם...
לא קל
ואחרי הקדמה והיסטוריה שכזו, אני ניגש למחליפה הממתינה לי ולא מתקשה לדמיין את הלילות ללא שינה, חששות והיסוסים, קמטים ושערות לבנות שנוספו לאנשי הפיתוח בדרך לרגע הזה. בעיקר כאשר אני מזהה שאותה דאגה וחשש מאובדן קסם ולקוחות, החזירו את פורד לאחור במובנים מסוימים, לאווירה שמרנית-מגוננת, הרבה פחות מעיזה.
ולי אישית קצת קשה להתרגל למראה הגדול והחסון לעומת הדגם היוצא. גם אם מכסה המנוע ושילובו בכנפיים, יחד עם תפיחות בתי-גלגלים בולטות, משדרים דינאמיקה חיובית. אבל החרטום, בעיקר החרטום, מוכיח כי פורד בחרו בקו מכובד-אנונימי של המונדיאו, שבעצמו לא משכנע במיוחד.
אם מלפנים מדובר בשמרנות, לטעמי האחוריים פשוט לא מחמיאים. חלק אחורי משופע בסגנון קופה אינו נאה, למרות שהוא חלק מתפיסה מקורית, החורגת מקו ה"קופסה הגבוהה" המקובל באירופה כיום. כך שאם משלבים פנים ואחור עם צללית חדשה, מקבלים תערובת שבעיקר נראית פחות צעירה וקלילה מהדגם היוצא. חבל.
פוקוס על האיכות
גם אם הדגם הקודם רשאי לכנות עצמו "פורץ דרך", בתחום אחד גרם הרבה עוגמת נפש לבעליו וליצרן עצמו. מדובר בתא נוסעים עם איכות בינונית, שגרם אז לעיכוב בהשקה, לאחר שאנשי פורד ביקרו בפולקסווגן גולף החדשה דאז (דור 4).
ובפורד ידעו מה יש לעשות. הם היו חייבים לשפר את איכות תא הנוסעים, להעשיר אותו, לגרום לו להזמין את הנהג והנוסעים לסביבה נאה ומושכת. היפוך גמור של הבלגן הייחודי שניתן למצוא במכונית היוצאת.
והם עשו זאת. תא הנוסעים עבר שדרוג משמעותי בטיב ומראה החומרים, ומציע כיום איכות שלא הכרנו בפורד. מתחרה ומנצח את הגולף? למרות קווים שמרניים-רציניים במקום המקוריים וסגנון גרמני-מוערך, זה עדיין לא יכניס את אנשי וולפסבורג ללחץ. אבל הפער בהחלט מצטמצם.
בכל מקרה, ברור לחלוטין כי פורד הצליחו בניסיונם להעניק למכונית הזו מרחב משופר ואווירה "מכובדת", הניכרת במחוונים, בקונסולה המרכזית עם בקרת אקלים מפוצלת ומערכת שמע נאה. ההתמצאות כאן לנהג חדש היא מיידית, פועל יוצא של הנדסת אנוש טובה.
וזה מאפשר גם למצוא מאחורי ההגה תנוחה נכונה והולמת, תוך זמן קצר. מושב, הגה ואפילו דוושות ניתנים לכיוון, ומייד אפשר לצאת לדרך. זאת אחרי שמחשב הדרך המסורבל יפסיק לעצבן ויתרצה לקבל הנחיות. נראה כי מישהו התקנא כאן במערכות הסבוכות תוצרת יוקרת גרמניה, והחליט בעיקר לסבך את העניינים.
ולסבך זה אומר שאתה מוצא עצמך מתעסק עם צג מחשב קטן (מדי), הכולל לא רק נתונים מקובלים, אלא גם אפשרות לכיוון מאפייני הגה כוח אלקטרו-הידראולי ("ספורט", "רגיל" או "נוח"). הוסיפו לכך גם בחירת אופי פעולת תיבה אוטומטית רציפה ("ספורט", "משתנה", "חסכון"), וכולם כמובן רק בעמידה, ותקבלו התעסקות מיותרת ומעכבת.
תנועה בפוקוס
בזמן ההשקה הציגו פורד שלוש יחידות כוח: 2.0 ליטר בנזין עם 145 כ"ס, ושני דיזלים מוגדשים-חדשים (מסילה משותפת) שפותחו עם פיז'ו ומציעים 109 כ"ס בגרסת 1.6 ליטר, או 136 כ"ס עם מנוע ה-2.0 ליטר.
את הבנזין אנחנו כבר מכירים במאזדה 3, וגם כאן הוא הופך את הקומפקטית לרכב זריז "על הנייר", עם נתונים של 9.2 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש ומהירות מרבית של 206 קמ"ש. הוא מנוע נמרץ, שמח לחגוג בסל"ד גבוה ואפילו נשמע טוב, ועומד בהבטחות פורד לשפר את הסאונד. יחסי העברה טובים בתנאים אירופים משלימים את החבילה המוצלחת.
הדיזל הקטן מהשניים, המשודך כאן לתיבה רציפה חדשה, פחות מהיר ויותר רועש. לאחר שיהוק קל ביציאה איטית-מעט מהמקום (עד כניסתו של המגדש) הוא "סוחב" את הפוקוס ליכולת נאה, עם 11.5 שניות ל-100 קמ"ש ומהירות מרבית של 183 קמ"ש. הוא מתעורר בסביבות ה-1,700 סל"ד, מייצר שם את שיא המומנט ואינו מתקשה להמשיך מעלה. זאת אם תבחר לעבור לצד ה"ידני" של התיבה הרציפה שמציעה שבעה הילוכים.
גם את יחידת ה-2.0 ליטר דיזל פגשנו בעבר, בפיז'ו 307. זו שקטה בהרבה מאחותה הקטנה, חזקה ממנה ומרשימה מאד. וגם אם נתוניה איטיים במעט מאלה של הבנזין זהה הנפח (9.3 שניות ל-100 קמ"ש, 203 קמ"ש מרביים), נתון מומנט אדיר של 32.7 קג"מ הופך אותה למהירה יותר בחיי היומיום. זה עוד לפני ענייני חסכון, ובוודאי לפני אפשרות הגדשת-יתר המשחררת 2 קג"מ נוספים. רוצים פרופורציה? למנוע ה-3.5 ליטר-בנזין של ב.מ.וו יש פחות...
הפוקוס האמיתי
ואיך היא על הכביש? מסלול ההשקה מעניק רמז, לפחות לביטחון של פורד ביכולת. קצת מעל 300 ק"מ של אפס כבישים מהירים ומעט מאד קווים ישרים. מארגני ההשקה פשוט צדו את מיטב נחשי האספלט הצרים והמתפתלים בטוסקנה, ושלחו אותנו אליהם עם מיכל מלא. כבישים שדורשים יכולת גבוהה וכאלה שאינם מותירים מקום לטעות נהג.
הראשון לעמוד במבחן כאן היה ההגה, עם פתרון אלקטרו-הידראולי מקובל היום. אז נכון, הוא מתקשר פחות מבעבר, אך עדיין מצליח להציע תקשורת טובה יחסית ופעולה מדויקת וזורמת. דברים שמאפיינים משהו מההתנהגות הכללית של המכונית, המשרה אווירה בטוחה יותר, בוגרת יחסית, גדולה במקצת.
זה אומר שכמו בפוקוס הקודמת, גם כאן ניתן לכוון את המכונית "על המילימטר" ולא לטעות, "לשחק" קלות עם המרכב הכבד מבעבר ולהותיר תמיד מרווחי בטחון גדולים ונאים. היא כה מעוררת ביטחון, עד שאני מנתק לחלוטין את בקרת היציבות (אלגנטית וחלקה בעצמה) ולא נכנס לצרות.
מערך המתלים עובד יפה, שקט ומעודן, ולפחות כאן באיטליה מתגלה כנוח למדי. כדי להשלים את החבילה ראויים גם הבלמים לציון, עם פעולה חזקה ויכולת האטה מרשימה מאד.
התמקדות בפוקוס
ומה נשאר לנו? ראשית להודות לאנשי פורד על שהם עדיין חושבים על הנהג, ומבינים כי אחרי הפוקוס הקודמת, הקהל לא מוכן היה לקבל גישה אחרת. כי למרות אובדן הקסם "ההוא", למרות מראה לא-משכנע, הפוקוס נראית כשומרת על מעמדה כבחירה המועדפת על חובב ההגה, שכיום כבר אינו נדרש לוותר על עידון ואבזור ברמה גבוהה.
אלא שאסור לשכוח כי הגרסאות שפגשנו לא רלוונטיות עבורנו. הסדאן, שתימכר כאן הרבה יותר, עוד לא הושקה. התיבה האוטומטית שתגיע, עם ארבעה הילוכים, עדיין לא מיוצרת. ה-1.6 בנזין שלא הופיע להשקה אך יגיע לישראל, ויהיה מצויד בהגה כוח רגיל. וזה עוד לפני התייחסות לרמות גימור שונות, ובוודאי מחיר.
_wa.jpg)
למרות שנחיתת הפוקוס מתוכננת לעוד חצי שנה, תג המחיר אינו סוד. הוא לא יכול להיות זה. היבואן חייב יהיה למקם את הגרסאות השונות בסמוך למאזדה 3 ולרף קבוצה 2 לחישוב שווי שימוש, כלומר בין 120,000 ל-130,000 שקלים. מחיר גבוה יותר, והפוקוס תצא מהמשחק. מה עושים? התחום האפור של "הנחות לצי רכב" יאלץ כנראה לספוג את ההפרש.
אם אכן תתייצב הפוקוס לצד מאזדה 3 (אפילו במחיר גבוה במקצת), אפשר יהיה להכין את הזירה לקרב ענקים. כי הפוקוס, עם היכולת שהציגה בהשקה, עשויה להפוך לאיום גדול ורציני מאי פעם על המכונית הפופולרית ביותר בישראל כרגע. ובדלק מוטורס לא יכולים כנראה לדמיין תסריט טוב מכך.
_a.jpg)
_a.jpg)
_a.jpg)
מומלצים
