סוף הדרך
אלבומם האחרון של ה"סקורפיונס" מציג היטב את כשרונה של הלהקה הוותיקה לחיבור שירים קליטים מתוקים, ואפוף תחושה של פרידה
הסקורפיונס נחשבת ללהקת הרוק-מטאל הגרמנית הוותיקה והמפורסמת בעולם. היא הוציאה מקרבה שני גיטריסטים מצוינים, שתי בלדות שלה נחקקו בסלע של עולם הרוק הכבד ובכלל - ועכשיו יש לה אלבום חדש, וחביב למדי.
הסקורפיונס נוסדה ב-1969 ע"י רודולף שנקר. ב-1971 הצטרפו ללהקה קלאוס מאיין כסולן ראשי ומייקל שנקר, אחיו של רודולף, כגיטריסט מוביל. כעבור שנתיים הוא עבר ללהקת UFO ובמקומו הגיע הגיטריסט אולי ג'ון רות', שהזניק את הלהקה לתודעת חובבי המטאל באירופה וביפן. לקראת סוף שנות ה-70, ואחרי ארבעה אלבומים מצליחים, פרש רות' ובמקומו חזר שנקר, שבדיוק נזרק מ-UFO עקב בעיית אלכוהול כרונית - אבל הוא נזרק בשנית גם מהסקורפיונס אחרי שבעיית האלכוהול והסמים שלו החמירה.
ב-1984 יצא האלבום הכי מצליח של הלהקה Love at First Sting ומתוכו הבלדה המתוקה, שאין זוג בארץ שלא מביט אחד בשני במבט עורג, כשברקע נשמע מאיין צועק I’m still loving you - ואחריו מגיע סולו הגיטרה שגורם ללא מעט אנשים להחסיר פעימת לב. בתחילת שנות ה-90 התפוצצו הסקורפיונס שוב עם בלדה, Wind of Change, כשגם היום, ברגע שנשמעות השריקות בפתיחת השיר, מצב הרוח הופך מיד לנוסטלגי.
האלבום החדש Unbreakable הוא אחד הטובים והמלודיים שהלהקה הוציאה לאורך השנים. זה אלבום קליט ומתוק, (קצת יותר מדי) וכיף להאזין ולהתמסר לו, אבל אחרי מספר האזנות הוא קצת נמאס, ולכן הוא מומלץ לקחת אותו רק פעם בשבועיים, אבל שיהיה בפול ווליום. חגיגת הקיטש והדבק הקבועה טמונה הפעם בבלדה maybe I maybe you, אבל היא לא מצליחה להגיע לרמה של שתי הגדולות.
למרות שמו, ההרגשה שהאלבום משאיר היא כאילו הם מתחילים להישבר ולחשוב על לפנות את הבמה לדור הצעיר ושירי האלבום מהווים מעין סיכום לדרכה של הלהקה. זה מתחיל כבר בשיר הפתיחה הסוחף new generation בו מכתיר קלאוס מאיין את ה"דור החדש" כדבר הבא, כשבסוף השיר מקהלת ילדים שרה את הפזמון בגוף ראשון. בשיר השני love’em or leave’em מתלבט מאיין אם לפרוש או להמשיך ולהקדיש עצמו למעריצים. ב-deep and dark, אחד השירים היפים
באלבום, הוא מצהיר במפורש שהוא עייף וקשה שלו. ב-borderline מספר מאיין על האומץ של חברי הלהקה, בתחילת דרכם, כשהחליטו לצאת למסע. Blood too hot הוא שיר הערכה למעריצים שליוו את הלהקה לאורך כל הדרך. שיר הסיום באלבום נקרא remember the good times וזה אולי אומר הכל.
קשה להאמין שזה באמת אלבומם האחרון של העקרבים, אבל אני לא אתפלא אם הם סוללים את הדרך לכך שבתום סיבוב ההופעות הנוכחי תבוא הודעה דרמטית. בכל זאת 20 אלבומים ב-30 שנה זה, מגיע להם גם לנוח.
