שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לנד רובר דיסקברי 3 - מלך חדש?
    הדיסקברי החדש מבטיח להיות הרבה יותר מקודמו, בכל זווית שתרצו. האם תנטוש לנד רובר את השטח לטובת הכביש, או שמא תשמור על אופייה. נהיגה ראשונה ותשובות מלאות

    ראשית, וידוי קטן. יצירות לנד רובר, מי יותר ומי פחות, נמצאו אצלי תמיד באגף הפנטזיות של  "אם-פעם-יהיו-לי-מספר-כלי-רכב-בחניה". תמיד זה היה בגלל היכולת, אך גם, יש להודות, בזכות המראה והסטאטוס. ואם כבר לנד רובר, דיסקברי תמיד נראה לי הטוב בכל העולמות. הדיפנדר ספרטני, הריינג' מוחצן, הפרילנדר קטן. הדיסקברי בדיוק מתאים. מסיבה זו אני תמיד מביט בהם ברחוב, מנסה לנחש איך מתנהג אליו הבעלים המאושר. סטייה שכזו. מודה.

     

    וזו גם סיבה מספיק טובה להגיע להשקת הדגם החדש, לנד רובר דיסקברי 3 בשמו המלא והרשמי, עם לא מעט חששות. בעיקר מכיוון שהתמונות שהגיעו אלינו לפני זמן רב, ויותר מכך נטישת המבנה הייעודי עפ שלדת הסולם לטובת מרכב אחוד ומתלים נפרדים, העלו סברה כי הבריטים כיוונו הפעם לאזור בו מתקבצים מרבית עכברי הכאילו-שטח המגודלים. זאת אומרת - לכביש הסלול והמדרכה הלא-גבוהה מדי. כמה משמח היה לגלות שבפועל, זה ממש לא כך.

     

    יותר, מהכל, כמעט

     

    בשלושה ממדים במבט מקרוב, ולמרות שמעצבי לנד רובר נשבעים כי הוא "מייצג נאמנה את רוח החברה", לא מצליח מראה הדיסקברי החדש לשכנע אותי. מלפנים הוא מציג את הפנים העדכניות של לנד רובר אמנם, עם קרבה מכוונת לריינג' היוקרתי. הצללית המדורגת הייחודית נשמרת גם כאן, אך החלק האחורי ממנו הוסר הצמיג החליפי נראה עירום לפתע. גרוע מכך, לטעמי הוא מזכיר את אחוריה של מסחרית בינונית. פורד קונקט, אם תרצו קשר משפחתי.

     

    אלא שהאכזבה הקלה מהמראה, נעלמת במהירות עם הכניסה לדיסקו החדש. "מוצרי אודי של הדור החדש נתנו לנו השראה" אומרים בלנד רובר, ואפשר להאמין להם. השיפור באיכות ובתחושה מהמתגים והמנופים, בולט מייד. אין כאן עדיין את העידון והגימור המושלם של היוקרה הגרמנית, אבל יש ללא ספק צעד גדול בכיוון הנכון.

     

    לוח המחוונים גדול, ברור וקריא כמעט בכל מצב של המושב הגבוה והמתכוונן חשמלית, וההגה הנע גם למרחק. תנוחת הישיבה עצמה טובה, אם כי תמיכה צדית נוספת הייתה מסייעת ממש כמו ריפוד עור מעט פחות חלקלק. הקונסולה המרכזית גדולה ומכילה את המערכות הרגילות - שמע (מצוינת) ואקלים (עם מתג מצוין להפשרת אדים כוללת ומהירה). בורר הילוכים גדל-ממדים מוצב בין המושבים, ואחריו "חוגת" מערכת ה-Terrain Response ("תגובת שטח", הסבר בכתבה המצורפת), מנוף קטן לקביעת גובה מרכב (שלושה מצבים ותוספת גובה מיוחדת לחירום), אחד לבחירה בין הילוך גבוה לנמוך, מתג גדול השולט על בקרת ירידה במדרון ובלם חנייה אלקטרוני (קטן ולא נוח). נשמע מורכב? אכן.

     

    וכמעט שכחתי את צג המידע הגדול, המאפשר לבחור בין מסכי ניווט, קביעת העדפות ובעיקר תיאור גרפי של עבודת המתלים, ההגה והדיפרנציאלים. אתם לא מבינים למה חשבו בלנד רובר שהנהג יציץ לכיוון המסך בעת תיקול מעלה תובעני, רק כדי לזהות שהגלגלים הקדמיים מוסטים ב-12 מעלות ימינה, הדיפרנציאל האמצעי נעול והאחורי רק חלקית, המרכב מוגבה וגלגל אחד יאבד אחיזה בעוד 10 שניות? גם אני לא. בכל מקרה, זה שעשוע נחמד עבור הנוסעים...

     

    מעבר לכך יש בדיסקו מקום מפתיע גם לבוגרים בשני המושבים האחוריים, אם כי מומלץ להצטייד בכדורי אנטי-קלסטרופוביה. שלושת הנוסעים בספסל האמצעי נהנים כרגיל מנוף פתוח והרבה אוויר ממעל (שלושה גגות נפתחים אופציונליים), וגם לשניים מלפנים לא חסר דבר. יש אפשרויות רבות לקיפול נוח ומהיר יחסית של המושבים, ויצירת משטח הטענה גדול. מעולם לא הבנתי מי משתמש בזה, אבל ניחא.

     

    בכביש

     

    תתפלאו, אבל יצא לי גם לנהוג בדיסקו החדש. אם לדייק, יצא לי לנהוג בו הרבה מעבר לנהוג בהשקות מסוג זה. נראה כי אנשי לנד רובר באמת ובתמים מאמינים ביכולת של הג'מוס. אחרת לבטח לא היו בוחרים בכבישי סקוטלנד הצרים והמאתגרים. וזה עוד לפני שהזכרתי את שעשועי השטח שזומנו לנו. כרגיל, מוכנים היטב למעבר מרשים של טרסות ענקיות "על המילימטר", אבל בכל זאת, ללא יותר מדי הנחות-של-השקה.


     

    כצפוי, הדיסקברי 3 מרגיש מצוין על הכביש. בסיס גלגלים של 288 ס"מ ומשקל של יותר משני טון וחצי, מביאים אותו מיידית לטריטוריה של הריינג' רובר, ומעבר. מנוע הדיזל החדש שפותח יחד עם פיז'ו (2.7 ליטר 190 כ"ס) מתגלה כשקט מאד ומייצר מספיק כוח, אך האצות הביניים אינן משכנעות. תיבת שישה ההילוכים האוטומטית חלקה כמשי, ומציבה את המנוע בתחומי כוח מספקים בדרך כלל. חבל רק שתפעול נוקשה מעט של בורר ההילוכים הכבד, אינו מעודד שימוש בתפעול ידני.

     

    בגרסת הבנזין החזקה משמעותית (4.4 ליטר עם 300 כ"ס) שמקורה ביגואר, הופך הדיסקו לברייה נמרצת בהרבה, אם כי המשקל הגבוה אינו מעודד התנהלות מהירה מדי. הרכב לא נועד לכך. זה בולט בעיקר כאשר מערכת הבלימה המרשימה נקראת לדגל. כוח העצירה קיים, אך התחושה בתחילת הפעולה אינה מעוררת ביטחון, ונדרשת דריכה "עם כל הלב" כדי לבלום את המאסה המכובדת.

     

    מה עוד? לא ברור אם זה בגלל המשקל הגבוה, בסיס הגלגלים הארוך או הבחירה בצמיגי 255/55 רחבים ונמוכים יחד עם חישוקי "19, אבל מערכת ההיגוי התגלתה כלא משכנעת. על הכביש ההגה אינו מדויק מספיק, חסר תקשורת וחושף יותר מדי "שטחים לא ברורים". זמן רב עבר מאז נהגתי בדיסקברי הקודם, אך נראה כי הדגם היוצא היה טוב יותר בתחום זה.

     

    וחוץ מזה, למרות מערכת המתלים המתוחכמת, מורגש חסרון מערכת ה-Ace המצוינת, שהפכה את הנהיגה בדגם הקודם לחוויה יוצאת דופן. השליטה על זוויות הגלגול, או יותר נכון ביטולן הכמעט מוחלט, היה סנסציוני בעבר. כאן הוחלט שלא לעשות (בינתיים?) שימוש במערכת, ונותר רק להסתמך על חצי רמיזה חיובית שהעניקו אנשי לנד רובר במהלך ההשקה. כאן הוא מרגיש לעיתים רך מדי, עם זוויות גלגול מודגשות והעברות משקל בולטות (מדי).

     

    אלא שלמרות כל אלה, העידון יוצא הדופן שמציג הדיסקברי 3 בכביש, מחפה על החסרונות המוזכרים. כל המערכות פועלות בהרמוניה השמורה לכלים שעברו פיתוח ארוך וקפדני, ולאחר כמה מאות קילומטרים מרגיש הנהג את התחושה לה מייחל כל מתכנן - תחושת ההיכרות והביטחון בכל צעד. במילים אחרות, הוא מרגיש בבית.

     

    בשטח

     

    זה לא ממש הוגן לקבוע נחרצות כיצד יתנהג הדיסקברי החדש במעלות המדבר הישראלי,  או אפילו על הדיונות של קיסריה. וזה קשה, מכיוון שמתכנני האירוע דואגים להביא אותך להיכן שהם רוצים. זה אומר שאם המעלה שלפניך נראה בלתי עביר בעליל, ניתן להיות סמוך ובטוח שאין ממש בעיה לתקל אותו. ואם שביל הסלעים המאיים נראה כעשוי לבקע את המתכת התחתונה, אפשר להירגע ולהניח כי אילו כך היה, לא היית נמצא כאן.


     

    ובכל זאת, כאשר מנווט אותי אחד מאנשי לנד רובר לכיוון הכללי של לב הים הצפוני, בעוד אני מזהה כי יחידות התאורה הקדמיות שקועות במים קפואים, אי אפשר שלא להתרשם מיכולת הצליחה. 700 מ"מ הוא הנתון הרשמי. לי זה נראה כמו מטר וחצי. כך גם כאשר אנחנו מטפסים על דיונות חול אדירות, חולפים בעדינות על-פני "סכינים" וגולשים במדרון סופר-תלול.

     

    מנוע הדיזל, שלבטח יהיה הנציג העיקרי בישראל, מסתדר כאן מצוין ומנצל כל גרם-מטר מהמומנט המרשים. אבל הוא מהווה רק פרט אחד ממערכת כיוונים והתאמות יוצאת דופן, שהופכת את נהיגת השטח בדיסקברי למלאכה פשוטה. כל שנדרש הוא לדעת מה רוצים, להכיר במגבלות הפיזיקה, ולתת לטכנולוגיה לטפל בשאר.

     

    אז מה?

     

    נתחיל במחמאות. אין ספק שלנד רובר יצרו כאן רכב כביש-שטח מצוין. הדיסקברי 3 אולי אינו חד כמו קודמו על הכביש, אך הוא בפירוש מעודן ומתקדם ממנו, מרגיש בטוח ונעים יותר במרבית תנאי האספלט. אותם דברים אמורים לגבי יכולת השטח. למרות רושם שביר מעט, פועל יוצא של חזות פחות קרבית, מטפל הדיסקו בתנאי שטח מגוונים בקלות מדהימה, הופך את מלאכת העבירות קלה מאי פעם. כן, קל אפילו מהדיסקברי הקודם, שקבע אמות מידה בתחום.

     

    אבל יש גם חסרונות. ראשית, הדיסקברי החדש מרגיש כבד יותר, ולא תמיד מדובר ביתרון. הוא משדר זאת דרך ההגה, הבלמים, המתלים המצוינים ואפילו במראה. ואם כבר, חסרונו של צמיג חלופי על הדלת מאחור - קראו לי שמרן חסר תקנה - גורע משמעותית מהמראה. אחרי הכל, לא נראה לי שלנד רובר רצו להתהדר במראה של מכונית מסחרית מאחור. ונותר גם עניין אחד נוסף, הכסף.

     

    וזה עניין כלל לא זניח, סיפור של 350,000 שקל ויותר, תלוי ברמת הגימור ובאבזור. זה אומר תוספת של עשרות אלפי שקלים לעומת טויוטה לנד קרוזר, מלך הקטגוריה הבלתי מעורער, כמו-גם לעומת הדיסקברי הקודם. מצד שני, אם אתם חובבי המותג, רכישת דיסקו 3 תקרב אתכם יותר מאי פעם לפינוקים של הריינג' היוקרתי בהרבה. כך שכמו תמיד, תלוי על איזה חלק של הכוס אתם מביטים.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    בשביל מהיר...
    בבוץ
    מנועי בנזין ודיזל
    תא נוסעים מהודר
    ואפילו יש מרווח ליושבים מאחור
    ynet רכב בפייסבוק
    לוח winwin
    מומלצים