החלה עונת הציד

כמו בנימין נתניהו בשנת שלטונו האחרונה, הדבר היחיד שנשאר לאהוד ברק לעשות בחודשים האחרונים היה לשחק על זמן.
אנשים יהירים כמו נתניהו וברק, שרואים את עצמם במונחים היסטוריים ואת סביבתם כמאוכלסת גמדים, לא מצטיינים במשחק הזה במיוחד.
התוצאה הסופית של ברק מדהימה עוד יותר מזו של ביבי: הוא לא מצליח לאחוז בשלטון אפילו שנתיים, וזאת לאחר שנבחר ברוב המכריע ביותר שהיה לראש ממשלה בישראל אי פעם.
פעם נוספת מוכח בפוליטיקה הישראלית החדשה, אין זכות קיום לראש ממשלה שאיבד את האג'נדה שלו.
ברק הוביל למשבר הזה ביהירות ובעיניים פקוחות, משוכנע מכורח אופיו שכולם – התומכים והיריבים, העמיתים למו"מ והיושבים ליד שולחן הממשלה – ייכנעו בסוף להגיון הברזל שרק הוא רואה. בקמפ דיויד התברר לו שהוא איננו חזק יותר מההיסטוריה; עכשיו מסתבר שהוא אפילו לא יותר חזק מאחרון יושבי הספסלים המרוחקים במליאת הכנסת.
הרבה אנשים בצמרת העבודה אמרו בשבועות האחרונים, שעת ההכרעה תגיע משיוכרז על בחירות. הלילה החלה עונת הציד על ראשו החשוף של ברק, איש בלי תומכים ובלי אוהדים.
חיים רמון יצטרך לבחון עם עצמו אם הוא בנוי מהחומר שממנו קורצו מועמדים לראשות הממשלה, אם בוערת בו האש שבלעדיה לא מגיעים.
יוסי שריד משוכנע שבסופו של דבר כי השמאל יגיע אליו ואל מרצ, אם לא בבחירות הבאות אזי אחריהן.
אברום בורג שם את הרגל במים כבר חודשים. בשבועות הקרובים נראה מי מהם יקפוץ.
בליכוד צפויה מבולקה גדולה לא פחות. נתניהו עוד לא הכריז סופית שהוא חוזר, והרבה מאוד אנשים תופסים פוזיציה מאחורי אריק שרון, שהפך אמש לראש ממשלת המעבר של הימין: גם מעמדו כראש הליכוד הוא בערבון מוגבל, עד שיחליטו עם מי הולכים לבחירות.
יש לי ספק גדול אם נתניהו למד באמת משהו מכשלונו כראש ממשלה: בשבועות הבאים נראה מה למד כמועמד פוליטי, שהפעם לא מגיע מאחור אלא נחשב למי שהניצחון כבר בכיס שלו.
ההכרזה על בחירות סותמת את הגולל על הנסיון לשנות את שיטת הבחירות עוד לפניהן. שוב נלך לקלפי להצביע בפתק מפוצל, שוב צפוי אותו מצב פרלמנטרי בלתי נסבל, שיהפוך גם את חייו של ראש הממשלה הבא לקשים. עוד נראה גם מה למד עם ישראל משני ראשי הממשלה הכושלים ביותר אי פעם, שנחתו עליו בזה אחר זה. בינתיים, לא נותר אלא לנוד בראש לאהוד ברק, שהגשים כראש ממשלה בעיקר את כל הציפיות של מי שסירבו לקנות מלכתחילה את האגדה המוברקת שנבנתה על דמותו.