שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    מי הם הקוזאקים של הקאריביים

    הם נראים לבנים ותמימים, אבל אל תתנו להם להטעות אתכם: אגוזי קוקוס הם אחד האויבים הגדולים של האנושות. קפטן ג'ייק בתיאור מצמרר של אגוזים בעלי תכונות רצחניות, נרות לשימוש עצמי ומחשבות נוגות על המוות

    אנשים רבים עוצרים אותי ברחוב ושואלים אותי: "קפטן ג'ייק, האין עבודתך כרב חובל של ספינת פיראטים מסוכנת?"

    ובכן, אינני יכול אף להתחיל למנות על 6 אצבעות ידיי (5 ביד ימין + קרס ביד שמאל) את הסכנות הרבות האורבות לצוות הספינה הנאמן שלי ולי במסעותינו אל הלא נודע: אוניות אוייב חמקמקות, סערות אדירות, שבטי קניבלים צמאי דם, מחלות מין, האחיות פיק, מערבולות רעבתניות והגרוע מכולם גם יחד - אגוזי הקוקוס.

     

     

     

    רוצחים בשירות הקיסר

     

    קראתם נכון. אגוזי עץ הקוקוס, הרוצחים השעירים שמזנקים כקאמיקאזים בשירות הקיסר הירוהיטו בלא כל התראה מוקדמת ובזדון על קודקודיהם של עוברי אורח תמימים, הם הקוזאקים האכזריים של הקאריביים. סטטיסטית, מספר ממוצע של כ-150 איש מתים בשנה כתוצאה מ"תאונות" הקשורות לאגוזי קוקוס (עובדה).

     

    סטטיסטיקאים מכנית את התופעה "תאונות" אני קורא לתופעה "רצח". אל תתנו לצורתם העגלגלה והסימפאטית לשטות בכם קוראים יקרים, האגוזים הללו יתנקשו בכם מבלי להניד עפעף אם רק תתנו להם את ההזדמנות.

     

    לפוש את גופי הדואב

     

    אספר לכם על אחת הפעמים בה הותקפתי אני על-ידי אחד מאותם בני עוולה: אירע המקרה באחת הפעמים בהם עגנה ספינתי באיים הקאריביים. עבדכם הנאמן תלה לתומו את ערסלו בין שני עצי קוקוס על אחד מהחופים הבתוליים, הלבנים ורחבי הידיים כדי לפוש את גופו הדואב לאחר חודשי המסע הארוכים. הו, מה מעט ידעתי על המצפה לי!

     

    שכבתי על גבי והבטתי על צמרתו של עץ הקוקוס החסון בו תליתי את מבטחי, הרוח החמימה נענעה את הערסל אנה ואנה ולא אשקר לכם, קוראים יקרים, אם אומר שנהייתי מעט מנומנם. עצמתי את עיניי אך לרגע קט ולכשפקחתי אותן בשנית ראיתי את אחד האגוזים התלויים במרומי העץ מתנדנד אף הוא.

     

    לראות לקוקוס את הלבן של העיניים

     

    אך מצמצתי בעיניי וראיתי את האגוז קרב אלי, עצמתי שוב את עיניי. "כמה מרגש" עלתה בי מחשבה, נוטש אגוז הקוקוס הקטן קן המשפחה החם, ממש כפי שעשיתי אני לפני שנים מספר כשהצטרפתי לראשונה לצוות אנייה כנער סיפון.

     

    בפעם הבאה שניסיתי לפתוח את עיניי נתקשיתי מעט לעשות כך, היות ואגוז קוקוס עסיסי במשקל 7 קילוגרמים היה תקוע עמוק בתוך ארובת עיני הימנית. כעבור דקות ספורות הייתי במרפאת האנייה. רופא האנייה העיף מבט נוקב באגוז הקוקוס התקוע בראשי, האזין לאגוז באמצעות סטטוסקופ, מדד לו לחץ דם ולבסוף קבע חד משמעית:

     

    התרופה - נר רקטאלי

     

    "קפיטן ג'ייק, המפקד, לפי הדיאגנוזה שלי - יש לך אגוז קוקוס תקוע בפרצוף". "מה אפשר לעשות בנושא?" שאלתי והוא גרד בפדחתו, כחכח בגרונו ואז אמר: "אני רושם לך נר רקטאלי להורדת חום". השבתי: "אין לי חום דוקטור". "אני יודע", אמר הרופא הטוב, חייך וקרץ.

     

    "דוקטור", ניסיתי בשנית, "אין דבר מה אותו נוכל לעשות בנוגע לאגוז הקוקוס התקוע בפרצופי?", שאלתי. "תן לי לבדוק בשנית קפטן". הרופא שלף ממגירתו שמן עיסוי, השכיב אותי על בטני, קרע מעלי את חולצתי והחל מעסה את גבי התחתון בתנועות מעגליות נמרצות תוך כדי נשיפות עדינות על עורפי.

     

     

     

    לשתות את האויב

     

    "זה עוזר לך להרגיש יותר טוב עם אגוז הקוקוס הקבוע בפניך?" הוא שאל. "לא, אולי יש משהו אחר שניתן לעשות בדבר אגוז הקוקוס?" 

     

    ממגירתו שלף הרופא סרט מדידה והחל לבדוק את מימדיו של אגוז הקוקוס, לאחר שערך כמה חישובים במחברתו אמר: "אם נקדח באגוז חור, נשפוך פנימה רום, נכניס פנימה גם קשית שתייה ונקשט עם מטרייה צבעונית קטנה נוכל להכריז עליך כעל הפייבוריט לתחרות 'מחזיק המשקאות האקזוטי של הקיץ' שנערכת על סיפון הסגל הלילה מיד אחרי הבינגו".

     

    "כבר זכיתי בתחרות זו בשנה שעברה כשהתיישבתי בטעות על כוס שמפנייה הפוכה, האין דרך לשלוף את האגוז מעיני?" אחסוך מנפשכם העדינה, קוראים יקרים, את התיאור המפורט של מה שנתרחש לאחר מכן, רק אומר שנסיונות חילוץ אגוז הקוקוס כללו שלוש פרדות רתומות לפומפה.

     

    מחשבות על המוות

     

    דבר אחד טוב יצא מכל עסק הביש ואותו הייתי רוצה לחלוק עמכם: בתחילה, כשהייתי בטוח שאני עומד למות, חשתי צער רב על הגדעם של חיי באיבם. "השם יקום דמי", חשבתי, "מי יתן ולא ישאר עץ קוקוס אחד עומד על פני הפלנטה". אולי כתוצאה ממשככי הכאבים שהשקו אותי (ובעיקר רום) עלתה בי התחושה שאולי גורלי לא כל כך נורא כפי שחשבתי בתחילה.

     

    ואז הבזיק במוחי הרעיון: הלא אם תינתן לי הבחירה באם להתפגר בעודי זקן מעופש באחת מאותן מכלאות זקנים ("בתי אבות") שלהן שילמו יקירי ודורשי שלומי כדי להיפטר ממני, או מאידך למות בשיאי, באחר צהריים נוח על חוף של אי בקאריביים – כנראה שעבדכם הנאמן, קפטן ג'ייק קשישא, היה בוחר בשניה שמבין האפשרויות.

     

     

     

    אז החלטתי להקים חברת נסיעות המתמחה באירגון חופשות באתרי נופש אקזוטיים ברחבי העולם, שיחודה הוא התחייבות לכך שכשבשיאו של הנופש נהרוג את הלקוח, מובטח לו שהוא ימות בפסגה של חייו ויקח עמו זכרון מתוק לעולם הבא.

     

    ואם אתם כיליתם את זמנכם עד עתה בלקרוא את הטור הזה עד תומו - אתם יותר דפוקים משניצל.

    להתראות בשלוותא! (ולא הפאב...)

     

    שלכם, קפטן ג'ייק

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים