איך מייצרים מכונית זולה?

איך לעזאזל הצליחו רנו ודצ'יה לעמוד באתגר שהציבו לעצמם. מכונית חדשה ומודרנית, עם מפרט בטיחות ונוחות סביר לפחות, ב"מחיר לצרכן" של 5,000 אירו בלבד. מספר די מדהים בהתחשב במחיר כפול ויותר אותו דורשות יצרניות רכב לא מתקדמות דווקא, עבור מכוניות קטנות המתגלות כלא משכנעות במיוחד.

אנחנו לא היחידים שסקרנים לדעת כיצד, וכנראה לא מהבודדים ששאלו. אבל אנחנו כן שייכים לקבוצה מצומצמת של עיתונאים שזכו ל"זמן איכות" עם מנהל פרויקט הלוגאן, פטריק וויל. האיש שמאחורי התהליך השאפתני (יש אומרים ראוותני) של רנו, בסיומו אמורה היצרנית להציע "רכב לכל" במדינות עולם שלישי מתפתחות. שוק הרכב שצומח בשנים האחרונות באחוזים שמדהימים אפילו את האופטימיים באנליסטים. וויל, אם עוד לא הבנתם, אמור היה לגלות לנו את הסוד.

"עיצוב חסכוני"?

"קודם כל צריך להתחשב בעקרונות הבסיסיים שהנחו אותנו" מסביר וייל. "שמירה על עלויות כמובן, אך גם על מבנה פשוט, קל לייצור ולא פחות חשוב, לתיקון". למה מבנה פשוט? "כי הלוגאן תיוצר בשווקים מתפתחים, בהם היכולת הטכנית בסופו של דבר בכל זאת מוגבלת. כך שחשוב היה להתאימה לא רק לתשתית מבחינת תיקונים, אלא גם לזו של ספקי המשנה.

אחר כך מגיע שלב "העיצוב החסכוני". "בחרנו במודע במראה פשוט. לא ניתן היה ליצור קימורים או זוויות מיוחדות כמו במגאן, כי התאמה כזו דורשת שימוש במתכת יקרה יותר, שדורשת בתורה שימוש במערכות ייצור (מכבשים למשל) יקרות ומתוחכמות יותר, כאלה שלא נמצאות במדינות עולם שלישי. אל תשכח כי הנחת הבסיס הייתה להגדיל במדינות אלה כמה שאפשר את הייצור המקומי, כדי שהרכב לא יחשב כמוצר ייבוא".

וייל ממשיך כאילו הוא נהנה לדבר על החסכון. "הבט בשמשות. שמת לב שהן פחות קמורות ממה שמקובל? אין קימורים בולטים על ציר האורך או הרוחב. מבחינתנו אלה היו מותרות תקציב, שחלק מספקי המשנה המתוכננים בכל מקרה לא ידעו לייצר. למשל, על שמשה אחורית עם 'חדירה' לתוך הגג כמו בקליאו, אנחנו יכולים רק לחלום".

"רוצה עוד דוגמה? בשל גודלן, יחידות התאורה האחוריות מהוות את הקצה האחורי של הרכב, ללא פח מעליהם או מתחתן. החלק האחורי של הכנף אינו מסתיים כך באופן גלוי, ולכן לא דרוש "קיפול". מלאכת ההרכבה והייצור זולה כך יותר". למה יש קורה אחורית כה רחבה, עם מראה מיושן ומגושם? "אם היינו מגדילים את שמשת הצד האחורית, צריך היה לפצל אותה לשתי יחידות. זה יקר מדי".

וייל ממשיך ומרצה, ומסביר לי כי בעצם, החיסכון מתחיל עוד מוקדם יותר, כבר בשלב ההגדרות המוקדמות. יותר זול לפתח סדאן קלאסית, מאשר לפתח מכונית "חמש-דלתות" או סדאן מבוססת-חמש דלתות, הוא אומר לי. בין היתר בגלל חיזוקים שונים שנדרשים לעומת סדאן קלאסית.

"מעבר לכך, המעצבים רצו תא מטען ארוך יותר לטובת פרופורציות תואמות לבסיס הגלגלים. הגענו בסופו של דבר לקו האמצע. כי בסופו של דבר יותר אורך זה יותר משקל, ויותר משקל זה מנועים יותר חזקים". וזה, ניחשתם נכון, מייקר.

גם העובדה שהלוגאן מבוססת על שילוב בין פלטפורמת הקליאו הנוכחית לעתידית, הייתה חלק ממערך שיקולים. לקחנו את המתלה הקדמי מהקליאו הנוכחית, וכך גם את פסי החיזוק האורכיים. בעיקר כי אנחנו מתכננים לאפשר ייצור גרסת סטיישן מוארכת לשבעה וטנדר, המותאמים לעומסים כבדים יותר.

ולסיום, מטעמי חיסכון עדיף להשתמש בכמה שיותר מרכיבים מהארסנל של רנו. זה אומר מתגי חלונות מרנו 19 ומגאן, לחצן אחר מהלגונה, ידית בורר מהאספאס, מושבים מקליאו קלאסיק. "כמעט כל חלקי הפנים מגיעים מדגם מסוים, אבל להערכתי הצלחנו להסוות את זה לא רע. רק קצת פחות הצלחנו עם תאורת הפנים...".