גדולים ביפן

ביום שבת האחרון ירד טייפון מעל טוקיו. זה היה הטייפון החזק ביותר שידעה יפן בעשור האחרון, אבל נגני "הרביעיה הירושלמית" לא התרגשו והגיעו לקונצרט שלהם ביוקוהמה כמתוכנן. גם היפנים גילו אחריות אופיינית והגיעו בהמוניהם, למעט ביטולים ספורים. הקהל היפני, כמנהגו כשהוא מתלהב, קיבל בחום רב את ההרכב הישראלי (אלכסנדר סאשה-פבלובסקי בן 27 כינור ראשון, סרגיי ברסלר בן 26 כינור שני, עמיחי גרוס בן 25 ויולה, קיריל זלוטניקוב בן 26 צ'לו) ונתן להם לרדת מהבמה רק אחרי שני הדרנים.

גם הקהילה המוזיקלית המקומית פירגנה לרביעיה, בטור הראשון שלה ביפן. האמרגנית יוקו אוצ'ידה דיווחה על הצלחה, למרות הקושי במילוי אולמות בזמנים הנוכחיים, והעידה כי התרשמה גם מההתמודדות של הרביעיה עם האוכל היפני: "הם מוכנים לנסות הכל".

אחרי הקונצרט נסעה הרביעיה לרובע שיבויה שבטוקיו לקונצרט בחנות התקליטורים "טאואר רקורדס". אחרי קונצרט חינם ומוצלח שערכו בחנות יאמאה קודם לכן, החליטו המארגנים להמשיך את המסורת גם בחנות התקליטורים, אבל בגלל מזג האוויר הנורא הגיעו רק חמישה מאזינים לחנות. ביפן כמו ביפן צריך למלא את המחויבויות - והקונצרט התקיים כסדרו.

הרביעיה נוסדה במרכז המוזיקה במשכנות שאננים בירושלים. הקונצרט הראשון שלה היה בשנת 1993 בירושלים. חברי הרביעייה, למרות גילם הצעיר, הספיקו כבר להופיע בשלל ערים, כולל פריז, ניו יורק, מינכן, אמסטרדם, לונדון, בריסל, מוסקבה, ונקובר, שיקגו ועוד. היא הקליטה תקליטור עבור ה-CBB, הכולל ביצועים לבטהובן, היידן ושוסטקוביץ', ותקליטור עבור חברת IME, הכולל רביעיות מאת שוסטקוביץ' וצ'ייקובסקי. כן זכתה הרביעיה בפרסים רבים, בין השאר בתחרות למוזיקה קאמרית באקדמיה למוזיקה בירושלים ובתחרות למוזיקה מאת שוברט ומוזיקה מן המאה ה-20 בגראץ, אוסטריה. היא השתתפה בקביעות בכיתות אמן עם מוזיקאים ידועי שם כגון אייזק שטרן, טביאה צימרמן, ג'ורג' קורטג, מייקל טרי, הנרי מייר וחברי רביעיית אמדאוס ולאחרונה הם גם הופיעו בקונצרט מיוחד עם המנצח והפסנתרן דניאל ברנבוים.

הרביעיה משווקת ברחבי העולם על ידי משרד אמרגנות לונדוני אגרסיבי במיוחד בשם "האריסון פארוט" והטור הנוכחי שלהם ארך שלושה שבועות: חציו באוסטריה וחציו ביפן. בראיון הם מתגלים כארבעה אנשים צעירים עם רגליים על הקרקע ולא נראה שההצלחה עלתה להם לראש.

איך סיבוב ההופעות עד עכשיו?

"הטור הזה מאופיין בלו"ז מאוד צפוף. אנחנו כל הזמן עייפים. מנגנים, מתאמנים, עושים פעילות קידום מכירות ונוסעים בכל רחבי יפן".

אתם מבקרים בפעם הראשונה ביפן. איך היא בעיניכם?

"יפן מדהימה. הכי מוזר שבעולם. עולם אחר. המנהגים, ההתנהגות של האנשים, הכבוד. לפני העליה לבמה אנחנו עומדים מאחורי הקלעים ונדהמים מהשקט. אנחנו מקשיבים למתרחש בקהל ולא מאמינים: פשוט דממה. איזה איפוק. לא נתקלנו בכזו תופעה בשום מקום באולם כולל באירופה. בסוף ההופעה הם מתגלים כקהל חם. יש לציין שהקהל כאן יותר צעיר. מתברר שביפן בעלי הממון קונים כרטיסים לצעירים. ונותנים לביה"ס שיעניק לתלמידים. אחר כך התלמידים כותבים מכתב תודה והתרשמות לספונסר".

זה אולי פתרון להזדקנות הקהל של המוזיקה הקלאסית בעולם?

"אנחנו באמת קצת מודאגים מהזדקנות הקהל, אבל מאמינים שקהל תמיד יהיה. היינו רוצים לראות יותר אוכלוסיה צעירה. דווקא בארץ לעומת ארצות אחרות יש יותר צעירים באולמות הקונצרטים".

ספרו קצת על הפעילות שלכם.

"הבסיס שלנו בירושלים - במרכז למוזיקה במשכנות שאננים. גדלנו שם, כשהמרכז משמש לנו בית מוזיקלי ותמיכה. גם היום אנחנו מתאמנים שם. לאחרונה גם הופקה סדרה בחסותו של המרכז למוזיקה: הסדרה של משכנות שאננים - ארבעה קונצרטים בעונה. באולם ימק"א. במסגרת הסדרה הזו אנחנו מזמינים אורחים ידועי שם מחו"ל. עוד פרוייקט מיוחד שלנו הוא נגינה בגני ילדים ובבתי ספר יסודיים. כ-50 קונצרטים בשנה, במימון של קרן ירושלים ואנחנו עושים אותו בהנאה שנה שלישית ברציפות".

איזו תוכנית הכנתם ליפנים?

"ביקשו מאיתנו לשכלל את התוכנית שאנחנו מנגנים לישראלים. בגדול מוזיקה קאמרית יותר קשה לשווק מתזמורת כי היא פחות פופולרית. ידוע שהיפנים אוהבים מוצרט ובטהובן. בטור הזה אנחנו מנגנים שלוש תקופות. קלאסית רומנטית ומודרנית והיפנים מאוד נהנו משוסטקוביץ".

מה עם מוזיקה ישראלית מקורית?

"אנחנו מנגנים הרבה מוזיקה ישראלית ומקפידים לכלול בכל סדרה ביצוע בכורה".

האם אתם חושבים לנקוט בפעולות בעלות אופי פוליטי כמו שברנבוים עושה?

עמיחי: "באופן אישי יש לי רתיעה מלשלב פוליטיקה עם מוזיקה, יחד עם זה אני מאוד מעריך את מה שברנבוים עושה בשטחים. זה מאוד מרשים".

קיריל: "מעבר למהומות בארץ יש חיים אחרים. יש אמנות ואנחנו שמחים לייצג את ישראל".

הנגינה ברביעיה נחשבת למסובכת במיוחד לא רק מהבחינה המוזיקלית, אלא גם מבחינה פסיכולוגית. "יחסים בהרכב קאמרי", אמר לי נגן בהרכב כזה, "לא דומים לשום קבוצה אחרת. בשום קבוצה אין השקעה רגשית כזו של החברים אחד בשני. זה הכי דומה למסע הישרדות על אי בודד".

פרופ' דן בר און מהמחלקה למדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן-גוריון, פסיכולוג חברתי וצ'לן בעצמו, מסכים עם הקביעה הזו: "הקשר מורכב ומסובך. יש תלות הדדית עצומה בין חברי ההרכב. בדרך כלל לקבוצה שכזו באופן טבעי נוצר מנהיג שקובע איך עובדים הדברים. הם צריכים כל הזמן להסתכל אחד על השני וחייב להיות להם מנהיג. בדרך כלל קל מאוד לזהות מי המנהיג ברביעיה פשוט על ידי התבוננות עליהם. מי עושה את הסימנים למשל. בדרך כלל זה הכנר הראשון. על הרקע הזה רביעיות קמות ומתפרקות.

לנגן ברביעיה זה הדבר הכי מסובך שיש. יש איזון שצריך להתנהל בין כל ארבעת הנגנים. מתחייבת התאמה בין אופי סגנונות נגינה שונים,  מספיק שלאחד מהנגנים אין שמיעה אבסולוטית או חוש קצב מושלם והוא משגע את האחרים. יש המון ויכוחים על פרשנות מוזיקלית. הנגנים יכולים להיכנס לקריזה סביב קטע מסויים. ונוצרות עמדות קבועות ודי קשיחות. הנגנים מכירים מעבר למוזיקה גם ברמת החיים האישיים והכל מתערבב".

למרות הדברים הללו, הרביעיה הירושלמית מתעקשת שאצלה הכל בסדר. "אין לנו מנהיג. זה מתחלף כל הזמן. אנחנו בעד קבלת החלטות דמוקרטיות. עושים חלוקת תפקידים. מבחינה מוזיקלית אנחנו סופר דמוקרטיים", הם אומרים.

יש מריבות ברביעיה שלכם?

סרגי: "יש מריבות כמו בכל משפחה טובה. אנחנו גדלנו ביחד ומנגנים ביחד מגיל צעיר. כל אחד מאיתנו מאוד שונה ולמרות זה, על הבמה אנחנו כלי אחד עם 16 מיתרים. לפעמים החיכוכים מובילים לדברים טובים ולשיפור היכולות שלנו".

מה הדברים שאתם מתקשים להתמדד איתם?

"יש המון הקרבה. אנחנו טסים המון. זה לא ביזנס כספי מכניס כמו ניצוח או סולנות. מאוד קשה לעשות אנסמבל בצורה טובה. אבל יש תמורה. אנחנו נפגשים עם מוזיקאים גדולי שם. כמו למשל עם ברנבוים שניגנו איתו. אנחנו משלמים גם בזוגיות ובחיים הפרטיים. אנחנו הרבה לא בבית: חצי שנה מבלים בנסיעות לחו"ל וצריך לגשר על הרבה דברים קשים".

אתם לא מצטערים על כך שלא הפכתם לסולנים?

"אנחנו מופיעים גם כסולנים עם תזמורות וככה נהנים מכל העולמות"

איך הצלחתם להשיג טור ביפן?

"הסוכן שלנו בלונדון עושה עבודה מאוד טובה. מעבר לזה הכנרת מיצוקו אוצ'ידה שניגנו איתה באמסטרדם עזרה לנו להגיע ליפן כי היה לה מאוד חשוב שנחשף לקהל היפני. האולמות פה מאוד גדולים ואנחנו מצליחים למלא כ-70 אחוז שזה יפה לפעם ראשונה. בפעם הבאה אחרי שהקהל המקומי יכיר אותנו זה יהיה יותר קל, אבל זה נכון שהשוק לא קל והקהל באופן כללי מעדיף תזמורות על הרכבים קאמריים. יש תחרות קשה כי יש הרבה מבחר של הרכבים הקהל היפני מאוד ביקורתי ובעל סטנדרטים גבוהים".

אתם מרגישים שמפרגנים לכם בארץ?

"מפרגנים לנו בסך הכל. אבל בהשוואה למה שהרכבים קאמריים בסדר גודל שלנו מקבלים בחו"ל התמיכה שאנחנו מקבלים מהמדינה היא מזערית. אומנים כמונו במערב אירופה נהנים מתנאים מפליגים. חבל שלא מקצים במדינה שלנו יותר משאבים למוזיקה הקלאסית".

איזה טיפים אתם יכולים לתת למוזיקאים צעירים בתחילת דרכם.

"מורה טוב בגיל צעיר זה מאוד חשוב, המורה הראשון הוא הכי משמעותי. חשוב גם הקשר עם ההורים: בלי הורה שדוחף זה לא הולך. חשוב לא לנסות לחקות אחרים, צריך שתהיה לך אהבה ותשוקה חזקה למוזיקה ודחף להצליח". 

מסר לאומה לסיכום?

קיריל: "באומה שלנו אין אחדות. כל אחד לעצמו. הלוואי שאנשים בארץ היו מפסיקים עם האלימות והיו מדברים אחד עם השני בהרמוניה כמו רביעית מיתרים".