בן 13 כמעט מת בשל רגישות לחומרי הרדמה
חומו של הנער זינק וליבו החל להלום בפראות בתום ניתוח שגרתי להסרת תוספתן. רופאי "קפלן", שכבר 30 שנה לא נתקלו במקרה כזה, איבחנו במהירות שמדובר ברגישות נדירה לחומרי ההרדמה, והחלו לשפוך עליו כמויות עצומות של מי קרח ולהזריק לו תרופות במשך שעות. כעבור יממה דרמטית של טיפול קדחתני, שב הנער להכרתו והסכנה לחייו חלפה
רופאי בית החולים "קפלן" ברחובות הצליחו להציל את חייו של נער בן 13, שכמעט מת במהלך ניתוח שגרתי להסרת תוספתן, בגלל רגישות נדירה לחומרי הרדמה.
מנהל מחלקת ההרדמה וההתאוששות ב"קפלן", ד"ר דני גבע, אמר: "הדבר הזה תמיד בא בהפתעה: בניתוח קטן ושגרתי, באמצע הלילה, אצל ילד בריא, בזמן שאתה הכי פחות מוכן לכך, בלי התרעה מוקדמת. מאז 1973 לא נתקלנו במקרה כזה – והנה פתאום זה הופיע".
"לפני כמה ימים הגיע אלינו הילד לניתוח הסרת תוספתן שגרתי", סיפר. "זה היה ניתוח רגיל שנמשך כשעה, ובדקות האחרונות, אחרי שהניתוח עצמו כבר הסתיים, התחלנו להעיר אותו. לפתע שם לב המרדים, ד"ר מיכאל ליס, שחומו של הילד זינק ל-42 מעלות, רמת דו תחמוצת הפחמן בדמו עומדת על 80% – פי שניים מהנורמה, וליבו החל להלום בפראות. האבחנה שלו הייתה חד משמעית: 'יתר חום ממאיר'".
"יתר חום ממאיר היא מחלה גנטית נדירה מאוד, שהשכיחות שלה באוכלוסייה היא 1 ל-50 אלף. אנשים שלוקים בה רגישים לחומרי ההרדמה השכיחים שאנחנו משתמשים בהם, והיא מביאה להרס מיידי של תאי השריר בגוף, ולמוות בתוך דקות ספורות - אם לא מאבחנים אותה ומטפלים בה. מי שנושא את הפגם הזה בשריר עלול לא לדעת לעולם שיש לו בעיה, משום שאם הוא לא יעבור הרדמה כללית עם חומרים מסויימים - זה לעולם לא יפריע לו", הסביר ד"ר גבע.
הרופאים שפכו על הנער מי קרח
"כתוצאה מחומרי ההרדמה השריר מתחיל לשרוף את האנרגיות שלו", מפרט ד"ר גבע. "והתוצאה הסופית היא שהוא גומר את האנרגיות שלו, ותא השריר מת. כתוצאה מהרס התאים המסיבי הזה, נגרם מוות של החולה. זה יכול להיות תוך דקות ספורות, שעה אחת או כמה שעות לכל היותר. יש חולים שנפטרו מהרגישות הזו תוך מספר דקות בלי שאף אחד בכלל יידע מה הסיבה לכך בזמן אמת. האלמנט של הזמן פה הוא מאוד קריטי.
"למזלו של הילד, בזכות עירנותו הקלינית של המרדים הצוות שם לב לכך. שלוש דקות לאחר מכן, אם אף אחד לא היה שם לב, הילד כבר לא היה מנוטר - ומותו היה רק עניין של זמן. מייד כששמנו לב לכך התחלנו לטפל בו. השעתיים הראשונות היו די קשות, כי הייתה לנו ממש מלחמה מול החום".
ד"ר גבע תיאר את הדרמה שעברה בבית החולים, וסיפר כי רק לאחר שלוש שעות דרמטיות הצליחו להשתלט על התהליך. לדבריו, "שוכב בחדר הניתוחים ילד ערום עם טמפרטורה שעולה ל-42 מעלות. אנחנו שופכים עליו מי קרח, שמים מולו מאוורר שיקרר אותו ומניחים מתחתיו מזרון קירור. עם כל הדברים האלו – החום שלו לא יורד מתחת ל-39 מעלות במשך שעות. זה ייצור חום מאוד דרמטי, ודבר שפשוט קשה להאמין. אם אתה מעביר אדם רגיל את אותו התהליך – בתוך כמה דקות החום שלו יירד ל-30 מעלות.
"כעבור שמונה שעות נפסק ייצור החום ואחרי 12 שעות נוספות של טיפול – הצלחנו להוציא את הילד מכלל סכנה. בסך הכל עברו עליו 24 שעות של תהליך מאוד סוער. מאחר ולמזלו הטיפול היה מאוד מהיר – הוא יצא עם פגיעה מינימלית בתאי השריר, וכמעט ללא נזק. למחרת הוא התלונן על כאבי שרירים, אבל זה בהחלט לא מפתיע לאור מה שעבר עליהם".
בינתיים הילד שוחרר, בריא ושלם, מבית החולים. בני משפחתו קיבלו המלצה לערוך בדיקות גנטיות, שיוודאו אם גם הם נשאים של הרגישות הנדירה.
לפנייה לכתב/ת 
