לחיות בזמן חלום

האבוריג'ינים לא ידעו כמובן כי אבות אבותיהם היו מהגרים. אף על פי שאחדים מהמיתוסים של תושבי החוף הצפוני מזכירים בוראים קדומים שבאו מעבר לים, ואף שבסיפורי קבוצות אחרות יש התייחסות לתופעות של שינויי אקלים ושל תהפוכות גיאולוגיות ועליית פני הים, לא התלבטו האבוריג'ינים מעולם בשאלות הגדולות הללו. שכן ילידי אוסטרליה ידעו, וידיעה זו היתה ברורה ובלתי ניתנת לערעור, כי חיו בארצם מאז ומעולם, וכי אבות אבותיהם נוצרו מאדמת הארץ בידי רוחות בוראים, שאיכלסו אותה בזמן בראשית, הוא זמן החלום.

בזמן קדום זה ידעו הילידים היתה הארץ מישור גדול וריק שהשתרע עד האופק. כעבור זמן באו הרוחות הבוראים מתוך האדמה, מן הים ומהרקיע. לפעמים היתה דמותם דמות אדם, ולפעמים דמות חיה או צמח (ולעיתים אפילו בדמות דומם או תופעת טבע), והם נדו על פני הארץ ויצרו במהלך מסעותיהם את כל מה שהכירו האבוריג'ינים ואת כל מה שהיה תמונת עולמם: את מרכיבי הנוף (אגמים, נחלים, הרים, גבעות, מישורים), את הצמחים, את בעלי החיים, את בני האדם ואת הקשרים והיחסים שבין כל אלה.

לפעמים היתה היצירה מעשה כישוף, לפעמים יצרו הבוראים את הדברים במו ידיהם ותוך שהם משתמשים בחומרים כמו מים, אוויר ואדמה, ולעיתים קרובות שרו הבוראים את הדברים לכדי קיום, כשהם נעזרים במזמורים ובמחולות טקסיים. משנשלם מעשה הבריאה, חזרו הרוחות הבוראים אל מקומותיהם, והשאירו מאחוריהם חלום.

המונח "חלום" או "חלימה" (Dreaming) הוא המונח היסודי ביותר בתרבות האבוריג'ינית. למונח אין כמובן ולא כלום עם שינה, וגם לא עם התת׀מודע הפרוידיאני. זהו תרגום מאולץ ומוגבל לאנגלית (וממנה לעברית) של מונח המקובל בשפות השונות של הילידים, ומגדיר את תפיסת עולמם הפיוטית המיוחדת.

חלומו של היליד האוסטרלי מורכב מכל דבר שהכיר בימי חייו, ומן ההסברים שקיבל לתופעות שנתקל בהן, או שעתיד היה להיתקל בהן במהלך חייו: הוא כולל את סימני הבריאה המקודשים שעל פני הארץ ואת פרטי הטקסים הנדרשים כדי לקיים אותם לעד, את התכונות המיוחדות לכל אחד ואחד מיצירי הבריאה, ואת פרטי הידע הרב והמיומנויות שאיפשרו לילידים לשרוד בארץ מושבם. ומאחר שראשיתם של כל אלה היתה ב"זמן החלום", החלום הוא מעין חוט המקשר בין העבר לבין ההווה והעתיד, ו"לחלום" פירושו לחיות כחלק בלתי נפרד מקשר זה ולעשות לשימורו על׀פי כללים קפדניים, שאף הם חלק ממכלול החלום.

המשפטים האחרונים הם בגדר ניסיון להגדיר את החלום במסגרת התפיסה המערבית של זמן ליניארי. ראוי להדגיש כי חוקרים אחדים מסתייגים מניסיונות הגדרה מסוג זה, וזאת משום ההבדל בין תפיסת הזמן המערבית לבין תפיסת הזמן של האבוריג'ינים: בחלום האבוריג'יני אין הפרדה ברורה בין עבר, הווה ועתיד.

לתפיסתם של הילידים, מעשי הבריאה אכן התרחשו בזמן בראשית ותמו, אך בה במידה הם נוכחים ונמשכים בהווה. וזאת לא רק משום שתוצאותיהם קיימות בכל מקום, אלא בעיקר משום שבאמצעות טקסים יכולים הילידים להתקשר אל הבוראים, להשתתף ישירות במעשי הבריאה שלהם, ועל-ידי כך לקיים את המעשים הללו לעולמי עולמים.

החלום לא היה (וגם איננו, במקומות שהוא נשמר בהם) עניין ערטילאי, שכן שלושת מרכיביו העיקריים והמקודשים מאין כמוהם היו מוחשיים ביותר. שלושה מרכיבים אלה הם סימני הבריאה, מכלול הטקסים ומפת החלום.

המרכיב המוחשי הראשון של החלום היה סימני הבריאה, שהם העדות לבריאה וכוללים את כל מרכיבי הנוף (הרים, עמקים, מישורים, ערוצי נחלים, בורות מים, קבוצות עצים ועוד). הם הופיעו לאורכו של נתיב החלום (נקרא לעיתים גם נתיב השיר), שהיה תוואי של עשרות ואף מאות קילומטרים שלאורכו נע ויצר הבורא הקדמון.

היליד הכיר וזכר בפרוטרוט את הסימנים הגיאוגרפיים-טופוגרפיים של נתיב החלום שלאורכו נדד וצד וליקט מזון, ואף הכיר מקומות בנתיב זה שלא הזדמן אליהם כלל במרוצת חייו. הילידים חיו בהרגשה שהם מוקפים בישות הקדושה שבראה את עולמם, ויכלו לחוש בה במששם את מעשי ידיה (אבנים, צמחים, בעלי חיים וכדומה).

הילידים זכרו את נתיב החלום ואת המרכיבים הפיזיים של החלום באמצעות מכלול הטקסים: בעונות ובזמנים מסוימים קיימו האבוריג'ינים טקסים שונים באתרים שונים לאורך נתיב החלום. הם האמינו כי הטקסים הללו, שכללו מחולות ומזמורים מיוחדים לכל אתר ואתר, הם ששימשו את הבוראים במעשה הבריאה. כמו כן הם האמינו כי הבוראים הורישו לבני האדם את הטקסים, כדי שיעבירו אותם מדור לדור, ויבטיחו באמצעות קיומם המדוקדק את המשך קיומה של הבריאה.

בספרו "נתיבי שיר" מגדיר ברוס צ'טווין את המרכיב הטקסי בחלום האבוריג'יני כמחויבות לזכור ולבצע לעיתים מזומנות פרטיטורה מוזיקלית מורכבת מאין כמוה, בלי להשמיט ממנה ולו תו קטן אחד. זוהי הגדרה קולעת, שכן מדובר ב"פרטיטורה קיומית", שהבטיחה את המשך קיומו של העולם המוּכר, הבטיחה את הישרדותם של הילידים מיום ליום ומעונה לעונה, וכן סייעה לילידים להדגיש את הקשר ואת הזכות של פרט או של קבוצה למקומות מסוימים.

המרכיב המוחשי השלישי של החלום היה מפת החלום (צ'וּרינגָה באחדות מהשפות האבוריג'יניות), שהיא הביטוי הגרפי של החלום. מפת חלום מורכבת מרצפים של סימנים גרפיים, חלקם מופשטים לגמרי, המציינים את האתרים המצויים לאורך נתיב החלום ומאזכרים את מהותם הפיזית של האתרים הללו ואת הטקסים הקשורים אליהם ואמורים להתקיים בהם.

סימנים גרפיים אלה הם הבסיס של האמנות האבוריג'ינית הצבעונית והמיוחדת, שזוכה כיום להתעניינות רבה של חובבי אמנות ואספנים ברחבי העולם. באזורי אוסטרליה השונים צוירו הצ'ורינגות בטכניקות שונות, בדרך כלל על אבנים שטוחות או על לוחות וקליפות של עץ. לעיתים שורטטה המפה (או חלקים ממנה) בחול, לעיתים נחרטה או צוירה על קירות סלע או על גזעי עצים, ולעיתים נצבעה על גופם של המשתתפים בטקסים המקודשים.

AYERS ROCK (צילום: אמיר פלג)

צ'ורינגה אישית ניתנה לכל צעיר אבוריג'יני שהגיע לבגרות, כלומר צבר ידע מספיק של חלום ועמד במבחנים הדרושים. היא היתה עבורו לא רק מפה, אלא גם "תעודת זהות" מקודשת. רק הוא הכיר את כל פרטיה, והיה עליו לשמור עליה מכל משמר ולהסתיר אותה מפני כל מי שאינו ראוי לחזות בה למשל, בן קבוצתו שלא סיים את תהליך החניכה, בן קבוצה או טוטם אחר, או סתם אירופי נבער מדעת.

לכל יליד (גבר או אישה) היה חלום אישי משלו, שחלקים ממנו היו משותפים לו ולבני קבוצות התייחסות שונות שלו (המשפחה המורחבת, השבט, בעל החיים או הצמח שהיו הטוטם שלו). הידיעה של האבוריג'יני כי החלום שלו נוצר בידי הבוראים בזמן החלום קידשה כל מעשה, הרגשה ומחשבה שלו.

זאת ועוד: מאחר שחוקי הבריאה והדגם של חיי האדם ושל חיי היצורים סביבו נקבעו כבר בזמן בראשית, היה היליד האוסטרלי משוחרר מספקות וידע מראש את דרכו בחיים: הוא ידע את גלגולי הגיל, את המעברים בהייררכיה השבטית, את זכויותיו המצטברות ואת חובותיו. הוא ידע את מי יוכל לשאת לאישה, מהן החיות שיוכל לצוד, מהם המזונות שיוכל לאכול, ומהם הטקסים שעליו לקיים והיכן עליו לקיים אותם.

אין להסיק מכך כי התרבות האבוריג'ינית לא ידעה שינויים. התאמות ושינויים הם בלתי נמנעים בכל חברה ובכל תרבות, ונדרשו בוודאי גם לאבוריג'ינים נוכח השינויים שחלו במרוצת הדורות בתנאי הסביבה. מנגנון השינוי, הסמכות לביצוע השינוי (הזקנים) וההסברים לשינוי, היו אף הם חלק בלתי נפרד מן החלום. אין ספק ששינוי וחידוש התחוללו במשך הזמן בתרבות האבוריג'ינית, אמנם באיטיות ובהדרגה, ומצאו ביטוי גם בהתאמה נחוצה של סיפורי החלום לשינויים ולחידושים הללו.

ובכל זאת, שימור היה המאפיין המרכזי של התרבות הילידית. שלושת המרכיבים היסודיים של החלום האבוריג'יני חייבים היו להישמר ללא פגע וכמקשה אחת, שכן פגיעה באחד המרכיבים ערערה את המרכיבים האחרים. שימורם הקפדני של האמונות והמנהגים הללו, והעברתם מדור לדור יחד עם מכלול הפרטים האחרים של החלום, הבטיחו לא רק את קיומו המתמשך של החלום, אלא גם את קיומם הפיזי והרוחני של הפרט ושל קבוצות ההתייחסות שלו.

הילידים ידעו, כי כל זמן שהחלום יתקיים, יהיו החיים אחדוּת שהם עצמם חלק ממנה. ומפני שידעו זאת, יכלו האבוריג'ינים לחיות בתחושה של ביטחון מוחלט, למרות מצוקות הקיום שידעו בארץ הקשה (ואשר גם להן נמצא הסבר במסורת החלום). זאת ראוי לזכור בעת הדיון במהותו ובעוצמתו של האסון שחוו ילידי אוסטרליה מאז תחילתה של ההתיישבות האירופית ביבשת.

האבוריג'ינים דיברו מאות שפות וניבים (כצפוי, גם המספר המדויק של השפות האבוריג'יניות הוא נושא למחלוקת), שרק כמה עשרות מהם השתמרו לאחר בואם של האירופים ליבשת. עם זאת, לא היה להם כתב, ועל כן הועברו פרטי החלום מדור לדור בעל פה.

בלילות, ליד מדורות המחנה, היו מספרי סיפורים מגלים לבני קבוצתם הצעירים את החלום שחלמו מאז ימי בראשית, ומבארים למבוגרים את פרטי החלום תוך שהם נעזרים בשרטוט או בציור סימני המפות. שליטתם של מספרי הסיפורים בדרך כלל מהקשישים והמנוסים בכל קבוצה בכל פרטי החלום, הפכה אותם לאנשים החשובים ביותר בחברה האבוריג'ינית.

לא רק מספרי הסיפורים צברו כמות עצומה של מידע. כל יליד אוסטרלי היה צריך לשמוע, ללמוד ולזכור בימי חייו כמות עצומה של מידע. במידע זה, של כל פרטי חלומו ולו הקטנים ביותר, היתה תלויה יכולתו של הפרט לשרוד פיזית ורוחנית. אין ספק שמדובר באתגר אדיר לחברה שאין בה אמצעי התקשורת והתיעוד המודרניים המוכרים לנו. בכך ניתן יהיה להיווכח בפרקים הבאים, שבהם יוצג חלק מהמידע הרב שאצרו האבוריג'ינים בזיכרונם.

מתוך "האבוריג'ינים - מסע אל זמן החלום", מאת אברהם שקד, הוצאת מפה, 136 עמודים.