כתבים מצייצים - לכל הציוצים >

שברולט מאליבו - קליפורניה בישראל?

לאור הצלחתה הנוכחית של שברולט בישראל עם מוצרי דייהו לשעבר, אפשר היה לשכוח שיש לה גם מכונית אמריקנית "טהורה" וחדשה בשם מאליבו. על הנייר היא נשמעת כמו התגשמות חלום - האמנם?

אלי שאוליפורסם: 25.10.04 , 16:11

עבור ישראלים רבים, בעלות על מכונית אמריקנית היא לא פחות מהגשמת חלום. לא משנה מה יספרו לכם כתבי רכב אנינים, לא חשוב מה מוכיחה הכת היפנית המתעצמת, ובטח לא קשור לאיכות האירופית. רכב אמריקני גדול - רצוי כמובן שיהיה גדול - ככל האפשר עם מנוע חזק ורועם, הוא-הוא הדבר המוטורי האמיתי.

לא ברור אם זה קשור לפסיכולוגיה מקיפה, או שמא מדובר אך ורק בפירות זיכרונות ילדות, אלה שעוצבו על-ידי פער עצום בין פלימות' ואליאנט של אלופי צבא לפרינץ 4 של השכן ממול והחיפושית של בעל המכולת. מה שאינו מוטל בספק הוא שהישראלי הממוצע, אם רק תעניק לו את האפשרות הפיננסית, יקפוץ על תוצרת הדוד סם.

החלום

אלא שלמרות החלום, מציאות מקומית קשה הכחידה אצלנו כמעט לחלוטין את מכונית הנוסעים האמריקנית. זה כולל מכוניות שהצליחו מאד באמריקה, מכוניות שנקשרו ליבואנים שאינם יודעים להפסיד, דגמים שאפילו הציעו מכל טוב.

ושברולט מאליבו בה נהגנו לפני ימים אחדים, מהווה ללא ספק את התקווה האמריקנית הגדולה של השנים האחרונות. וכבר עכשיו אין לנו כל ספק כי עבור קהל מסוים, היא עשויה להיראות כהתגשמות אותו חלום מתחילת הכתבה.

זה מתחיל בתג-מחיר של 160,000 שקלים "בלבד", הממקם אותה בקבוצה 4 לחישוב שווי ערך, ומול מאזדה 6 והונדה אקורד המצליחות. זה ממשיך במפרט הכי אמריקני שאפשר, כולל מנוע 3.5 ליטר שנשמע כהלכה ומייצר 200 כ"ס - הרבה יותר ממתחרות ישירות.

וזה ממשיך בכיוון חשמלי (חלקי) למושבים, כיוון חשמלי לדוושות, חימום מושבים, מערכת שמע מקורית עשירה, מחשב דרך רב-כיוונונים, בקרת שיוט, חישוקים קלים, צבע מטאלי, ארבע כריות אוויר ושני וילונות בטיחות, בקרת אחיזה ו... שיא השיאים, הגאדג'ט שיהפוך אתכם יקירי החבר'ה - התנעת הרכב באמצעות שלט רחוק. לקירור בקיץ וחימום בחורף.

קשר משפחתי

אותנו עניין הרבה יותר לדעת שהמאליבו האמריקנית נשענת על פלטפורמה אירופית לגמרי, זו הנקראת אפסילון ומשמשת מכוניות יקרות ונחשקות כמו סאאב 9-3 ואופל וקטרה. האחות מארה"ב ארוכה אמנם מהווקטרה ב-18 ס"מ (478 ס"מ), אבל היא חולקת עמה בסיס גלגלים (270 ס"מ) ומתלה אחורי רב-חיבורי, המעניקים לה למעשה בסיס די זהה.

גם העיצוב החיצוני רומז על פזילה לכיוון אירופה, אם כי אנחנו מניחים שקהל היעד הקלאסי מעט יתאכזב. אלה יצפו למראה מוחצן-משהו, בעוד שהמאליבו, למרות מידותיה המרשימות, צנועה למדי, מעט אפרורית, וקלה להתעלמות בחניה ועל הכביש. ושלא תטעו לחשוב. לא מדובר כאן במראה דיסקרטי מחוכם בסגנון הווקטרה, אלא בקווים ישרים, סתמיים למדי ולא ממש מודרניים, כולל ישבן מעט כבד מהמקובל כיום. מישהו חסך כאן?

או מוכרת

ואם חשבתם שהעיצוב החיצוני אפרורי, חכו לתא הנוסעים. ממש לא ברור למה, אבל בג'נרל מוטורס החליטו לצייד את המכונית במשטחים אדירים של פלסטיק אפור. גם בריפוד, גם בדיפון, גם על הקונסולה. ובבקשה שברולט, וותרו כבר על מרקם דמוי-עור. באותה הזדמנות, מצאו פתרון אחר לשילובי פלסטיק שונים כמו מתגי פתחי אוורור, סוככי שמש, תאורת פנים ותא אחסון. גם בחינת גומיות האטימה בדלתות וחיבור הדיפון בתא המטען מוכיחה שיש מקום ניכר לשיפור.

מתגי החלונות וכיוון התאורה הגדולים, יחד עם אלה של איתות האזהרה והגג, מגושמים מדי, גם אם גדולים ונוחים לאיתור מיידי. ידית אחיזה עילית לנוסע? לא צריך, רק לזה שמאחור. הקונסולה המרכזית עמוסה מדי במתגים, אך למרות שפע האבזור, בולט חסרונה התמוהה של בקרת האקלים. מאידך, המאליבו מרווחת מאוד מאחור, ואפילו תא המטען העמוק נראה גדול ונוח לשימוש, למרות נתון רשמי (436 ליטר) לא יוצא דופן.

אין תחליף לסמ"ק?

מול יריבות ה-2.0 ליטר המוזכרות בקטגוריה, שולפת שברולט נשק מסורתי. "אין תחליף לסמ"ק", אומרים באמריקה, ולמאליבו אכן שישה צילינדרים בנפח 3.5 ליטר. אז נכון שמדובר במנוע בסגנון מסורתי, לא מודרני במיוחד עם שסתומים עיליים, אבל הוא מייצר לא פחות מ-203 כ"ס. זה אולי לא הרבה ביחס לנפח, אבל מכובד בכל קריטריון אחר שתבחרו - כולל לעומת משקל של 1,495 ק"ג.

חשוב אפילו יותר הוא נתון מומנט של 30.2 קג"מ ב-3,200 סל"ד, שמסביר מדוע הביצועים טובים והקצב המהיר מושג בנינוחות. ובאמת, המנוע הזה במיטבו באזורים נמוכים יחסית. ובכל מקרה, בסל"ד גבוה הוא רועש מדי. מתחת, עד סל"ד בינוני, הוא גם משמיע צלילי באס ערבים לאוזן. לא מפתיע היה לגלות תיבה אוטומטית עם אופי אמריקני עצל ויחסי העברה מ-א-ד ארוכים. פעולתה אינה רהוטה במיוחד.

ותרשו לנו להמליץ לשברולט לוותר לחלוטין על שילוב לחצן הכמו-טיפטרוניק בצדו של בורר ההילוכים. כנראה מטעמי חסכון, תוך ניסיון לרכב איכשהו על גל הקדמה, ממוקם כאן מעין לחצן דו-כיווני - מעלה מטה - בדיוק במקום בו בתיבות אוטומטיות יש את מתג ביטול ההילוך הגבוה. קשה לתאר עד כמה הוא אינו נוח, וקשה עוד יותר להבין כיצד לא קלטו זאת בוחני הרכב. דווקא צריכת הדלק הפתיעה מאד לטובה בהתייחס לנפח המנוע וסוג נהיגת המבחן. 7.5 ק"מ לליטר היא תוצאה לא פחות טובה מזו שהשיגה בתנאי המבחן מאזדה 6 למשל.

כשל משפחתי

האם דווקא על הכביש יתגלה קשר משפחתי חיובי לאופל וסאאב? בפירוש לא. דווקא כאן, ובניגוד להבטחות GM, בולט המרחק העצום בין היבשות והסגנונות. כי התחושה במאליבו היא עדיין אמריקנית טיפוסית, עם מתלים רכים יחסית, זוויות גלגול בולטות מדי יחד עם הגה קליל וחסר התחושה.

כן, אנחנו יודעים שהאמריקנים לא דוחפים את מעטפת הביצועים לקצה, ובכל זאת. למרות ההבנה הגורפת לחיבתו של הישראלי (ודודו מקנזס) את תחושות ה"רכות" וה"ריחוף", המתפרשות לעיתים קרובות מדי אצלנו כ"נוחות", אין מנוס אלא לקבוע כי במאליבו מדובר פשוט בתמהיל שאינו עובד. לא רק שהרכב מתנדנד מדי, גם בנסיעה עירונית, מתליו פשוט רועשים ומשדרים חוסר שביעות רצון כמעט-רציף.

מחוץ לעיר, על הכביש המהיר תוך התנהלות במהירות שיוט רגועה, מסתדרת המאליבו היטב. רכותם המוגזמת של המתלים אינה עומדת כאן לשום מבחן, ההגה אינו נדרש לתקשר במיוחד והיציבות הכיוונית סבירה בהחלט. אם זה מה שאתם עושים בדרך כלל, אין כל בעיה.

אך אם, משום מה, תחליטו לנהוג מעט מהר יותר, בוודאי אם תעשו זאת בכבישים מתפתלים, תגלו חיש קל את מגבלות השלדה הנמוכות מדי. חסרונה של בקרת יציבות מורגש כאן היטב, וגם בקרת אחיזה עם פעולה גסה (שמתנתקת לעיתים) אינה תורמת לביטחון. הגה עם סיוע חשמלי מציג פעולה קלה מדי כמעט בכל מצב, ובעיקר לא מספיק מדויקת. יתרה מזאת - תחת עומס משנה ההגה משקל באופן פתאומי ונלחם בידי נהג. הוסיפו לכך כמויות כוח נדיבות, ותקבלו מתכון שעלול להסתיים לא טוב בידיים פזיזות. בלמים? פעולתם נרפית מדי, ולמרות שהם עוצרים לבסוף, נדרשת לחיצה חזקה מדי.

לחובבי הז'אנר

מבחינות רבות, בעיקר אלה הקוסמות למר ישראלי, מציגה המאליבו תמורה טובה למחיר. למעשה, עם מידות שופעות, מנוע חזק, ביצועים טובים ורשימת אבזור מרשימה, מדובר בקלף חזק במיוחד. שלא לדבר על דגל הפסים והכוכבים...

ובכל זאת, ולמרות העובדה שהמאליבו עשויה לקסום לקהל מיוחד, היא אינה יכולה להתחרות ביכולת והאיכות היפנית והאירופית. יש בה יותר מדי חסרונות צורמים, ופחות מדי איזון בין המרכיבים. שהרי מה הטעם באבזור עשיר, אם הוא אינו מביא עמו תחושה יוקרתית? שימו לב. למרות חסרון באבזור בסיסי, לצד המאליבו נראית ה-6 של מאזדה כהצהרת אנינות, ואילו הונדה אקורד עושה רושם של יצירה מהודרת. כוח מנוע? אינו משמעותי אם לא ניתן לנצלו כלל. אין שום ספק כי האמריקנית הזו תהיה איטית ומגושמת בכל מצב (פרט לקו ישר) ממתחרותיה.

בכל זאת, ברור כי הבסיס כאן ראוי, וכי ניתן היה לייצר מכונית טובה בהרבה. מה לעשות, וזה כנראה לא מה שאמריקה רוצה. ברור לנו גם שכל נוטשי שברולט קאווליר, מאליבו (ישנה) או אלרו, יתרשמו מאד ויכירו מייד בהתקדמות. והכרה זו מביאה אותנו גם למשפט הסיכום: הקסם של המאליבו מתחיל ונגמר אצל רוכשיה הפוטנציאליים - הם יאהבו אותה מאד, רק הם.

שברולט מאליבו

שם יצרן ודגם	שברולט מאליבו 3.5 ליטר V6
מנוע	6 צילינדרים, 12 שסתומים, רוחבי
נפח	3,498 סמ"ק
הספק מרבי	203 כ"ס ב-5,400 סל"ד
מומנט מרבי	30.4 קג"מ ב-3,200 סל"ד
אורך	478 ס"מ
רוחב	177.5 ס"מ
גובה	146 ס"מ
בסיס גלגלים	270 ס"מ
משקל	1,495 ק"ג
נפח תא מטען	436 ליטר
מחיר	160,000 שקל
אחריות	36 חודשים