על PPAR - דלתא

משפחת הקולטנים PPAR נחשבת כמשפחה של חלבונים "חיישני-שומנים". עם קישורן של חומצות שומן או תוצריהן לקולטנים אלה עוברים הקולטנים שינוי מבני המאפשר להם להיקשר לדנ"א שבגרעין התא וכך להשפיע על ביטוי גנים המעורבים בתהליכי חילוף החומרים של השומנים.

אופי השפעתם של השומנים, שנקבע על ידי רפרטואר הגנים שהם מפעילים, תלוי בסוג הקולטן. עד היום ידועים שלושה חלבונים השייכים למשפחת חלבוני ה-PPAR - המכונים בפי המדענים אלפא, גמא ודלתא. כל אחד מהם שוכן ברקמה אחרת בגוף ומפעיל גנים שונים בתגובה לקישור שומנים אליו.

קולטנים PPAR אלפא ודלתא מצויים בתאי כבד ובתאי שריר, בהתאמה. קולטנים אלה מעודדים יצירת אברונים הדומים למיטוכונדריונים ובהם מתרחש פירוק של חומצות שומן, בעיקר של חומצות שומן ארוכות ו-או מסועפות, לצורך קבלת אנרגיה. אברונים אלה מכונים פֶראוקסיזומים, ועל כן הקולטנים שלהם מכונים קולטנים מעודדי ייצור פראוקסיזומים או PPAR.

כאשר רמת הסוכרים בדם נמוכה, בכבד וברקמת השומן מפורקים השומנים לחומצות שומן. חומצות השומן חודרות לכבד ולשרירים ונקשרות שם לקולטנים אלפא ודלתא, בהתאמה. שיפעולם של הקולטנים גורם להגברת הקצב של חמצון השומנים לצורכי קבלת אנרגיה. היעילות בתהליכים אלה נמוכה. הצימוד ליצירת ATP רופף ואנרגיה רבה משתחררת כחום. שחרור האנרגיה כחום חשוב לעתים כאמצעי לשמירה על טמפרטורת הגוף.

תהליך זה של שחרור מכוון של חום מכונה תהליך של יצירת חום הסתגלותי (adaptive thermogenesis). התהליך בזבזני וגורם להורדת כמות השומנים בגוף ולעליית רגישות התאים לאינסולין. סביר מאוד להניח שפעילותו של הקולטן PPAR-דלתא בשרירים היא אחד ההסברים לכך שהליכה נמרצת של לפחות חצי שעה ביום היא אחד הטיפולים היעילים ביותר כנגד סוכרת.