צלילי האופרה

עזבו אתכם מהדבר המצחיק שקורא לעצמו "אוונסנס". הדבר האמיתי חוזר, NIGHTWISH עם אלבום חדש, שמוכיח שהלהקה לא עמדה במקום לרגע, אתגרה את עצמה מבחינה מוזיקלית והתפתחה יפה.

נייטוויש (עטיפת האלבום)

Once קוראים לאלבום החמישי של להקת האופרה-מטאל מספר אחת בז'אנר. טאריה טורונאן, סולנית הלהקה, היא זמרת אופרה מקצועית שהשתתפה באופרות עוד לפני שסיימה את לימודיה לתואר בשירה קלאסית באקדמיה הפינית למוזיקה. לצד המתכתי של המוזיקה נחשפה טאריה רק ב-1996, כאשר תומס הולופינאן, הקלידן והמוח שמאחורי הלהקה, הזמין אותה להצטרף אליהם לאולפן להקלטה ניסיונית, שהשאירה את חברי הלהקה פעורי פה ועם החלטה ברורה לגבי הכיוון המוזיקלי שלה.

באלבום החדש, מרקו היתאלא, הבאסיסט שהצטרף ללהקה באלבומם CENTURY CHILD, ממשיך, לצערי, לשפר עמדות כסולן שני לצידה של טאריה. היא מצידה שרה כאן פחות אופרה ויותר "שירה נקיה", שרק מזכירה שירה אופראית. כבר בשיר השני באלבום Wish I Had an Angel מרקו משתלב בפזמון הסוחף לצידה של טאריה - והשת"פ מגיע לשיא בשיר הרביעי Planet Hell בו מרקו הוא כבר הזמר המוביל.

על מנת שלא לחזור על עצמה, בחרה הלהקה לפנות לכיוונים מוזיקליים חדשים הנשמעים אמנם סותרים, אך בסופו של דבר מפתיעים לטובה ויוצרים עומק. הריפים והמקצבים נהיו מחוספסים וקשוחים יותר, דבר המורגש כבר מהשיר Dark Chest of Wonders שפותח את האלבום בסערה ומגיע לאגרסיה לא אופיינית ללהקה ב-Romanticide כשמרקו משחרר את הרסן ומשתולל במיטב מסורת המטאל הפיני. 

מנגד, לראשונה שיתף תומס הולופינאן כלי נגינה קלאסיים ביצירותיו. לשם כך הוא טס לאנגליה והקליט קטעים מוזיקליים מורכבים עם התזמורת הקלאסית–אקדמית של סט' מרטינס (אותה תזמורת שביצעה את הפסקול לשר הטבעות) והשתיל אותם בשירים. תחילה מורגש הדבר ב-MEMO, לאחר מכאן אפשר לחוש זאת ביצירה הארוכה, Creek Mary's Blood, שמקבלת בזכות התזמורת קונוטציות אינדיאניות, כשבסופה מנהל תומאס מונולוג ארוך (ומיותר) בפינלנדית, שנשמע כאילו אבא של פוקהונטס מספר לביתו את עלילות אריק האדום. 

שיא היופי וההדר בשילוב בין התזמורת הקלאסית לריפים החזקים של NIGHTWISH מגיע ביצירה Ghost Love Score - יצירת אמנות איכותית של כמעט 10 דקות בה מגיע האלבום לשיא מוזיקלי מהפנט, שחודר עמוק לעצמות, משתלט על הגוף ומכתיב לו ביצועים מוזרים. אי אפשר לשבת ולהקשיב לו בנחת ואי אפשר לרקוד אותו, פשוט צריך לתת לו לחדור ולשחרר את הגוף לפעילות עצמאית, והתוצאה מהממת.