5 הארוחות העסקיות הנבחרות של קמינר

בדיוק לפני חמש שנים, כשהאנושות היתה טרודה בחרדה מפני המפגעים הצפויים של סוף המילניום, רבץ החתום מעלה מול המחשב ופינטז על החופשה הצפויה לו בברצלונה, שם עמד להיפרד מהמאה ה-20 ולקבל את פני המילניום השלישי. לפתע הבליח קול מסוקס מהחדר השני: "קמינר, אולי מתחשק לך להיות מבקר מסעדות?" נ',עורכו דאז של מוסף"ממון",היה נואש מעזיבתו המפתיעה של המבקר שזה עתה ייסד את המדור "ארוחה עסקית", וחיפש מחליף ראוי. נראה שלאור מראה כרסי המשתפלת החליט שאני הולם את דרישות התפקיד, ואולי פשוט היה מודע לעובדה ההיסטורית שבראשית שנות ה-90נהגתי, במדורי האישי במקומון "תל-אביב", לפקוד מוקדי הזנה ולשרבט בקצרה את התרשמותי מהם.

אחרי שנעניתי בחיוב להצעה, התחלתי כמובן להסס, להתלבט ולתהות מה אני צריך את כאב הראש הזה. מצד שני, לך תוותר על משרה כה נחשקת. כששבתי מברצלונה חבשתי גם את כובע מבקר המסעדות, וגיליתי עד מהרה שזה המקצוע הכי מעורר קנאה, יצרים וניג'וסים בעולם. חוץ מכתב צבאי בעיראק, הוא גם התפקיד שכרוך בהכי הרבה קשיים, תלאות ובלגנים.

רגע לפני שאתם ממהרים לטעון שאני סתם קוטר בלתי נסבל, הרי רשימת הנימוקים: צרבות, מכאובי בטן, השמנה, הצורך הבלתי פוסק למצוא סופרלטיבים חדשים ותיאורים מרעננים לסטייקים (כינויי גנאי לא חוכמה להנפיק), מסעדות שלא שומרות על הרמה ומוציאות אותך רע אחרי שפרסמת עליהן רשימות משבחות, הטרדות של פרחי יחצ"נות לא מקצועיים שמנסים למכור לך שיפודייה נידחת כמקדש קולינרי, יחצניות קאמפיות מקשישות שלא מרפות ממך עד שתתמסר, בעלי מסעדות שמתחננים שתסור למעונם, אנשים בסביבה הקרובה שדוד שלהם או חבר מהטירונות חנך דוכן סביח ונורא דחוף שאעזור לקדם את ענייניו, ושאר הצקות.

אם במסגרת תפקידי כמבקר קולנוע אני מקסימום צריך לענות על השאלה הנצחית: "נו, לאיזה סרט כדאי ללכת?" או להיעלב מהשטות: "כשאתה ממליץ על סרט אנחנו עושים בדיוק ההיפך", הרי שבאגף המסעדות אתה נאלץ להתעמת עם אין-ספור קושיות ומטרדים. מאחר והישראלים אוהבים להסתכל בצלחתו ובכיסו של חברם, כולם תוהים האם אני אוכל בחינם (ממש לא,אני זורק לפח הזמנות חינם שאני מקבל), האם חשבון ההוצאות שלי אימתני (ממש לא, הוא מצומק וזעום), האם אפשר להצטרף אלי לארוחה, מה הכשיר אותי להיות מבקר (בעיקר 20 שנות אכילה כמעט יומיומית במסעדות), האם העובדה שפרצופי מוכר, פחות או יותר, לא מקשה על העבודה (בד"כ לא מרעיפים עלי יחס מיוחד, אם המסעדה גרועה, שום התאמצות לכבודי לא תצליח להושיע אותה) כשהמדור החל לבצבץ גם באתר האינטרנט Ynet, התרגשו עלי הכפשות, השמצות, שקרים, המצאות וכינויי חיבה מפוקפקים של גרפומנים נודניקים ומתוסכלים החומדים את מקומי.

כשפצחתי בתפקיד הזה, בועת ההיי-טק שגשגה, ומשימתי היתה לשוטט במשעולי ארץ הסטארט-אפ ולבדוק איפה כדאי למיליונרים החדשים לזלול. הביקורת שלי היתה אז יותר חומצתית ונשכנית. מהר מאוד פרצה אינתיפאדת אל-אקצה שהובילה למיתון ולפגיעה חמורה בעסקי ההסעדה. הבועה התפוצצה, ואיתה קרסו מסעדות כבמגדל דומינו. תפקידי התחיל להיות ממש לא נעים. במשך תקופה לא קצרה השתדלתי ללכת לעסקיות יותר עממיות. וככל שהמיתון השתולל יותר, בתור אדם סלחן ונוח לבריות החלה שנתי לנדוד והרביתי להתחבט לגבי הציונים לעסקיות (אני מודה שלפעמים הייתי סלחן  מדי). אחרי ששף ירושלמי מהולל אחד, שלא אהב את עקיצותי כלפיו ואת הערותי הבונות, נבח עלי בטלפון: "איך אתה מעז להרוס לי את העסק בתקופה כזאת?" הבנתי שעדיף להימנע מלחבוט בשפים של עיר הקודש ולהניח להם בשעתם הקשה. בכלל זה היה עצוב לראות מסעדות נסגרות,שבוע אחרי ששרתי בשבחן, מאחר ולא יכלו לעמוד יותר במחויבויות הכספיות.

לאחרונה המצב החל להשתפר, נרשמה התעוררות בענף, צצו הרבה מקומות חדשים ומושקעים, ולפעמים קשה להדביק את הקצב. למרבה הצער,מקומות טריים מתאיידים עוד לפני שהספקתי לפקוד אותם. מעבר לקיטורים, היו גם המון ארוחות טעימות ומהנות, ואני מקווה שיהיו עוד רבות כאלה. אז לכבוד חגיגות חמש שנים למדור,הנה רשימת חמש העסקיות המועדפות עלי (בקיצור, איפה הכי כדאי לעשות עסקים):

1. רפאל - העסקית היחידה בתולדות המדור שזכתה לציון הנחשק 10 (ועוד שלוש פעמים!). רפאל מצליחה להיות טרנדית כבר שלוש שנים, למרות הבוגדנות והתזזיתיות התל-אביבית. זה המקום לראות ולהיראות בו: מיקס נכון של האליטה הכלכלית והפוליטית עם סלבריטאים וצעירים מעודכנים. לכאן כדאי גם לקחת אורחים מחו"ל או לציין ימי הולדת. השף המבריק רפי כהן, שירד לשפלה כמו שפים ירושלמים רבים אחרים,הוכיח שני דברים: שאפשר לקיים מסעדה אלגנטית, מדויקת, רוחשת ומשגשגת גם בימי מיתון, מה שנהגנו לקרוא "המצב", ושניתן לבלוס היטב מבלי שהארנק נבזז. בעקבות ההצלחה צצו לכהן חקיינים שהעתיקו ממנו קונספטים ומתכונים בלי בושה.

המטבח המשובח של כהן משלב עידון ועזות טעם, טכניקה צרפתית וטאץ' צפון-אפריקני (למשל קציצות כבש בגרגרי חומוס), כולל השפעות ממטעמיה של סבתו המרוקאית עזיזה, שממנה למד את סודות הבישול. כהן הפרפקציוניסט מקפיד לשמור על סטנדרטים גבוהים, וגם אחרי שלוש שנים קשה "ליפול" ברפאל. הוא לא קופא על שמריו וכל הזמן מתחדש, וכך למשל הפתיע בתפריט הקיץ האחרון כששיבץ ריג'לה בלא מעט מהמנות – מה שהתגלה כהברקה. ומה יהיה בתפריט החורפי: מרק אפונה יבשה, קלמרי סגול עם סלט חציל חם, קונפי לחי עגל עם ירקות שורש, קוסקוס כבש וארטישוק ירושלמי.

מחיר העסקית: 78 שקל (הירקון 87, ת"א, 03-5226464, א'-ו' 12.00-15.30).

2. מול ים - המסעדה הכי יקרה ויוקרתית בישראל. השריד התל-אביבי האחרון של מסעדות העילית שפרחו בישראל של טרום האינתיפאדה והמיתון. זה האתר לסגור בו עיסקאות ענק, להתחכך עם שועי הארץ, לחגוג אירועים חשובים במיוחד, והעיקר: להרגיש כמו בחו"ל. העסקית מאפשרת גם למי שלא משתייך לאלפיון העליון להרגיש לרגע כמו טייקון וליהנות מפועלם של הבעלים – שלום מחרובסקי, המייבא לארצנו שרצים ודגים טריים ואיכותיים מכל קצות הגלובוס והשף המצוין יורם ניצן. אפילו המדריך הבינלאומי "לה גרנד טבלה דו מונד" כלל אותה בהמלצותיו. "מול ים", כיאה למסעדה השוכנת בנמל תל-אביב, מתמחה בדגת הים – איפה עוד אתם יכולים לאכול בעסקית לובסטר עסיסי או לנגוסטין ניו-זילנדי סקסי? המנות המושקעות, המעודנות והמתוחכמות מצטיינות במראה מרהיב, אלגנטיות ושילובים יצירתיים.

מחיר העסקית: 130 שקל. עם קינוחים – 150 שקל (נמל ת"א, 03-5469920, א'-ו' 12.30-15.30, שבת 13.00-16.00).

3. כתית - המסעדה אמנם ממוקמת בלב אזור תעשייתי עתיר ג'יפה, והדרך הלא ידידותית המובילה אליה רצופה מהמורות ותלאות, אבל שווה להתאמץ ולהרחיק עד כפר רות (חצי שעה מתל-אביב). ה-מקום לפגישת עסקים או פגישה רומנטית דיסקרטית במיוחד. השפים הנועזים מאיר אדוני ואלי מזרחי ייסדו על חורבות חממת פרחים מסעדת יוקרה, ששמה יצא בצדק למרחקים, מעבר למתחם מכבים-רעות-מודיעין. כנהוג בתקופתנו, הם יצרו הכלאה משמחת בין מטבח שף צרפתי מעוצב, אסתטי ומסוגנן לבין אלמנטים מבית סבא-אמא מאגן הים התיכון, וכך אפשר למצוא בתפריט פריטים המתהדרים בשמות חד-פעמיים: אשכי טלה בגריל בליווי פירה מזלג של שעועית לבנה, תרד וקרם לימונים, או: לחי עגל בבישול איטי, ארטישוק ירושלמי ועלי סלק. לא הכי זול בעולם, אבל שווה כל גרוש, מה גם שהמנות נדיבות.

מחיר העסקית: 95 שקל. תמורת 35 שקלים נוספים תקבלו קינוח ותהיו בגן עדן (כפר רות, 08-9762623, ב'-ה' 12.30-15.30).

4. לחם ארז -  ארז קומרובסקי, האיש שטלטל ושינה לחלוטין את פני עולם הלחם העברי, הוא השף הכי ישראלי לטעמי. יצירתי, מתחדש, מקורי. במסעדת הדגל של הרשת, הממוקמת בלב עמק הסיליקון העברי בהרצליה פיתוח, הוא רוקח מחומרים מקומיים, פשוטים וזולים אוכל נהדר המתכתב עם המטבח הערבי. תמורת כולה 44 שקל תקבלו לחם נהדר, מנה עיקרית – סלטים מקוריים (קומרובסקי מסוגל להפוך מקבץ עלים ירוקים ליצירה נשגבת ולגבב צירופים לכאורה ביזאריים לפיוט) או מנות בשריות (קבב טלה, פרגיות) ודגיות או מנות שמסתמכות על בצקים (לאפה מעורב ירושלמי) – שתייה קלה ועוגה כובשת .

(רח' ברקת 3, הכניסה ממשכית 13, הרצליה פיתוח, 09-95556395, 09-9559892, א'-ה' 12.00-17.00)

5. ארקדיה - אחת הסיבות העיקריות להעפיל לבירתנו הנצחית. בעוד שהמסעדנים הירושלמים נסו מעירם וסגרו את הבסטה בגלל המיתון ואימת הפיגועים, השף הראוי עזרא קדם הפגין ציונות וגבורה והתעקש להתבצר במבנה המקומר והרומנטי בסימטת אגריפס בעיר. לא בכדי הוא זכה לכינוי "מרטיר". קדם מלהטט בין המטבח הצרפתי לניחוחות וחומרים ים-תיכוניים וירושלמיים, כולל השפעות של שוק מחנה יהודה הסמוך (הוא מקפיד על שימוש בחומרי גלם כחול-לבן). מנות מומלצות בעסקית: חציל בלאדי עם וינגרט של יוגורט עזים, מרק דגים, צלע בקר, דגים, ואל תחמיצו את תבשילי הקדרה החורפיים ואת תבשיל כתף הטלה.

מחיר העסקית: 72 שקל, בשבתות: 129 שקל (רח' אגריפס 10 - בסימטה, ירושלים, 02-6249138, א'-ה', שבת 12.30-15.00).