רומא לא נבנתה ביום אחד

הגיחה הקצרה בשבוע שעבר ל-Red Bull Music Academy שנערכה (ועדיין מתקיימת) ברומא, עדיין נראית לי כמו חלום מתוק. חבל שהייתי חייב להתעורר.

האקדמיה שנוסדה ב-98' היא אחד מהאירועים היוקרתיים בעולם המוזיקה ומלקטת לתחומה מדי שנה 60 Djs ומפיקים נבחרים מכל רחבי הגלובוס (30 מדינות במספר), המייצגים מגוון נרחב של ז'אנרים מוזיקליים, תרבויות ואידיאולוגיות שונות.

האקדמיה כוללת שני סמסטרים בני שבועיים כל אחד, שמטרתם לכסות את כל היבטי תרבות התיקלוט: היסטוריה, טכנולוגיה, הפקה, עסקים ומיומנות - ולהקנות לסטודנטים כלי עבודה. מגוון אורחים בינלאומיים, ממובילי התעשייה ועד למפעילי רדיו פירטי, הוזמנו לפגוש בסטודנטים ולספר את סיפורם האישי. גם לי ניתנה האפשרות להיות גם סטודנט לכמה ימים, לצד הנציג הישראלי האמיתי באקדמיה, דורי אדר.

יום ראשון

הנבואות השחורות באתרי האינטרנט למזג אוויר גשום וקר התגלו כבדויות ולמזלי הטעימה הראשונה שלי מארץ המגף הייתה בשמש סתווית מלטפת. למרות שהגעתי בערב אחרי טיסה מייגעת (אל תיסעו עם אלאיטליה) ונהיגה מטורפת של נהג המונית המקומי (תפילת הדרך בהחלט נחוצה), במקום להתמוטט על המיטה במלון החלטתי לנסוע היישר למתחם האקדמיה ששוכן בפאתי העיר.

המבנה שמאכלס את האקדמיה ברומא נמצא ב"גטו היהודי", כך שלפחות אני והנציג הישראלי הרגשנו בבית. כשהגעתי סמוך ל-9 בערב, שעה לפני סגירת השאלטר במבנה ששימש פעם בית ספר, כמעט ולא היו בו תלמידים. חיפשתי את דורי, גאוותנו הישראלית, כדי שיסביר לי מי נגד מי. אחרי שיטוטים בין שלושת הקומות גיליתי בכל חדר במבנה הענק ציוד אולפן חדיש ביותר, מחשבי "אפל", אולפני עריכה וכמובן עשרות מקררי רד בול קטנים בכל פינה.

כל אחד מחדרי האקדמיה עוצב בצורה ייחודית על ידי מעצבי פנים ואמנים מקומיים, כחלק מתערוכה שנקראת "Inside Out” שמציגה באיטליה. בעודי משוטט ראיתי באחד החדרים בחור מוכר מלהטט על הפטיפונים ועושה סקרצ'ים, כשאי אפשר שלא לזהות את הטכניקה הייחודית שלו. מדובר באחד המפיקים המוערכים עלי ביותר – Cut Chemist מהרכב ההיפ הופ Jurassic 5 שניצל את השעות המתות של סוף היום כדי לשחרר אנרגיות.

אחרי דקות ארוכות של בהייה בתיקלוט הספונטני שלו הוא קלט אותי וחייך. חייכתי בחזרה ושאלתי אותו אם הוא יודע היכן דורי. איזה דביל אני, לא יכולתי למצוא שאלה יותר טובה? לא נורא. בהמשך התברר שהכימאיסט או לוקאס בשמו האמיתי, הוא איש סימפטי ביותר. אבל איפה לעזאזל דורי?

מתברר שכבר ביום האקדמיה הראשון חטף דורי דלקת בשקדים - ומידי יום היה צריך לקבל זריקות אנטיביוטיקה מכריסטופר - אחד המארגנים, שמנעו ממנו לשתות רד בול עם וודקה, לעשן סיגריות או לבלוע אקסטות עד סוף האקדמיה. מסכן. כשמצאתי אותו הבנתי שבערב הזה כבר לא אזכה לראות פעילות מסעירה באקדמיה, כיוון שכולם פרשו למלון כדי להתארגן למסיבה היומית של רד בול, שבה הסטודנטים מתקלטים באחד ממועדוני העיר.

שעתיים מאוחר יותר הייתי בדרך למסיבה בסטייל היפ הופ במקום שנקרא Goa Club. על ההזמנה כתוב שהכניסה היא ב-Dress code קפדני ולא תותר כניסה בלבוש אתלטי, אבל תג העיתונות חיפה על השלוכיות שלי והסתיר את הסניקרס שלרגלי. מה שכן, מיד לאחר השליפה המהירה של התג ומעבר הסלקטור (שלא שאל אם יש לי נשק), נכנסתי והבנתי שאזהרת ה-Dress code הוא חצי חארטה. האיטלקים נראים טיפ טופ כמובן, אבל השאר לא ממש וטרנד כובעי הבארט של הבנות לא היה עובד אפילו בישראל. על הבמה היה מופע ברייקדאנס של ארבע בנות ושלוש בנים. הרמה בישראל יותר גבוהה. איפה כאן הבר? אה, אחרי העמדה של רקדן הגוגו. פאק, 10 אירו ל"רד בול עם וודקה". נו טוב, שיהיה.

יום שני

האקדמיה לא נפתחת כמובן על הבוקר, אחרי שבלילה כולם יוצאים, מתקרחנים, משתכרים ומתעוררים מאוחר. בקיצור, 12 זאת שעה טובה לפתיחת הלימודים כך שלי נשאר זמן לעשות טיול אינסטנט לקולוסאום, שער הניצחון ומזרקת המשאלות. על כולם סימנתי וי חוץ מהמזרקה שנסגרה מטעמי ביטחון, בגלל כנס האיחוד האירופי שנערך יום למחרת בעיר.

חתכתי לאקדמיה וסוף סוף יכולתי לראות באור יום את המוסד המהולל. עשרות תלמידים ואנשי האקדמיה ממלאים את הגלריה בקומה הראשונה שיוצאת אל תוך חצר וגינה פנימית פסטורלית בבניין הישן. יצאתי לסיבוב התמנגלות וקלטתי את הטיפוסים המיוחדים כמו רוסטם מקזחסטן שמדבר קופי כמו בוראט של עלי ג'י, יושב עם הלפטופ שלו בחצר וצורב כל דיסק שבא לידו. לידו מתפוצצת בצחוק גדול טרייסי מספרד שנראית כמו נערה בת 18 עם הראסטות הארוכות שלה, אבל בעצם היא בת 36.

הרבה פרצופים. גרמנית, איטלקית, צרפתית וספרדית מתערבבים בחלל האוויר כשהאנגלית מגשרת בין כולם. טקס החלפת חומרים וכרטיסי ביקור נעשה כבר ביום הראשון לאקדמיה, אבל עדיין נרשמו לא מעט סטודנטים ששמחו להציג לעיתונאי מנקודה קטנה על הגלובוס את מרכולתם המוזיקלית.

בסך הכל 7 בנות ו-23 בנים מרכיבים את המחזור השני באקדמיה. כולם נבחרו לאחר סינונים קפדניים, שכללו סט לדוגמה של לפחות חצי שעה ושאלון אישיות ובקיאות באורך הגלות. דורי שלנו שלח את האלבום שלו - Jewish Delights, בצירוף עוד מספר קטעים נוספים והתקבל.

את הקשקשת בחצר מפלח רעש של פעמון יד מהקומה השנייה שמסמן לכולם להתרכז בחדר ההרצאות להרצאה הראשונה מבין שתיים באותו היום. התלמידים ממהרים לתפוס מקום על הספות מול העמדה המרכזית שמצוידת בפטיפונים ומיקסר. המרצה היום הוא הזמר/יוצר Benny Sings מהולנד שעושה מוזיקת Fאנק-סול-דיסקו שאפשר להתאהב ממנה ואחרי זה גם בו (כך יעידו מספר בנות באקדמיה). 

סינגס דוגל בפשטות היצירה כשהדגש הוא על המלודיה. "אל תיקחו את המילים בכובד ראש, תנו למנגינה יותר משקל ביצירה", הוא משחרר הצהרות לחלל האוויר. התלמידים ישר מתחילים לשאול שאלות וסינגס לא מראה בקיאות מיוחדת, שלא לומר בסיסית במוזיקה. למעשה הוא מודה שרק לפני מספר שבועות שמע בפעם הראשונה את האלבום What's going on של מרווין גיי ונתן לו ציון "בסדר". חוצפן הבחור. ככה זה שיש לך דוד שהוא שחקן מפורסם בהולנד שפותח את הדלת עבור האחיין הג'ינג'י העגלגל שלו בחברת התקליטים וכל מה שנותר לאחיין זה להמשיך לעשן את הג'וינט שלו בקופי שופ הקרוב לביתו.

סינגס טוען שהאנשים הגדולים בתעשיית המוזיקה בהולנד הם חראות והיה לו מזל גדול שנתקל בכמה אנשים הגונים וישרים. את האלבום הבכורה שלו - Champagne People לא ניתן עדיין להשיג בארץ אלא רק דרך הלייבל ההולנדי Rush hour .שווה לבדוק.

אחרי שעה וחצי של הרצאה ירדנו לחצר לארוחת צהרים בסגנון איטלקי. שאלתי את דורי על סטודנטים שהם בקטע של ההיפ הופ והוא הכיר לי את Dj Rasta Root מארצות הברית שלטענתו מנהל את A Tribe Called Quest ומעורבב היטב עם האנשים הנכונים בתעשייה. בתחילה חשבתי שהבחור אוהב לעשות ניימדרופינג עם שליפה נונשלנטית של כרטיס ביקור בקטע של פוזה. אבל אחרי שהוא נותן לי את המיקסטייפ שלו - SpitKicker vol. 4 בהגשת טאליב קוואלי מהר מאוד התחלתי לשתף איתו פעולה וסיפרתי לו על סצינת ההיפ הופ בארץ.

תוך כדי השיחה הקולחת בינינו נכנס לחצר נכנס דני בר, הנציג הישראלי של האקדמיה בשנה שעברה, שנערכה בקייפטאון. בר שהיה חייל לפני שנה קיבל מתנת שיחרור מדהימה כשהתבשר על השתתפותו הצפויה באקדמיה ומיד עם שחרורו המריא לפקוד את כיסא הלימודים המוזיקלי. מסתבר שהוא נמצא במקרה ברומא בביקור פרטי אצל חברה והחליט לקפוץ לביקור.  בספונטניות הוא החליט לתקלט במסיבה של רד בול שנערכה באותו ערב במועדון הMetaverso האינטימי בערב אלקטרוני. אותי הוא בהחלט הצליח להזיז באותו לילה על רחבת הריקודים עד השעות הקטנות.

יום שלישי

בבוקר יצאתי מהמלון לתפוס עוד כמה פינות היסטוריות ברומא, וגיליתי שבכל פינת רחוב שוטרים במדי א' לרגל ועידת האיחוד האירופי. יכולתי לשכוח מלתפוס מונית והתחלתי לצעוד ברגל לכיוון האקדמיה, משימה שביום רגיל צריכה לקחת 20 דקות, לקחה שעה וחצי. לא רק אני נקלעתי לבלגאן ובגלל האיחורים של התלמידים הוחלט לדחות את ההרצאה של Dennis Bovell שכה חיכיתי לה.

בוול הוא אחד המפיקים הגדולים של הרגאיי בבריטניה ב-20 השנים האחרונות ואחראי ללהיטים קלאסיים. הוא מנגן על גיטרה, באס וקלידים, מהנדס סאונד, מלחין, מפיק ועמד בראש להקת Matumbi שאותה ייסד ב-1970. במקביל הוא מיקסס אלבומים לבננה רמה, מרווין גיי, פלה קוטי, אלפה בלונדי ועוד. אחרי כזה רזומה תהיו בטוחים שההרצאה שלו, שלוותה בהשמעת תקליטים, נגינה בבאס וסיפורו כליאתו הלא מוצדקת בכלא הבריטי, ריתקה את כולנו. בסוף ההרצאה הוא בישר לנוכחים שהוא עומד לנגן בשבוע הבא לתלמידים ביום כדורגל מיוחד שהאקדמיה מארגנת עם בירה ואוכל. התבאסתי שאני כבר לא אספיק להיות נוכח והתנחמתי בפחית רד בול, מדמיין את עצמי מתמסר בכדור עם בוול מעל עמדת התקליטים. כשהתעוררתי מהחלום החלטתי שדי עם הבאסה והלכתי לחדר העבודה של קאט כימיסט.

זאת הפעם השנייה של כימיסט באקדמיה. הפעם ראשונה הייתה בברזיל לפני שנתיים, אז בתור מרצה וכיום בתור חונך. "ללא ספק אני יותר אוהב להעביר שיעור. כשאני מעביר הרצאה אני פתאום נזכר ששכחתי לומר את זה, הייתי צריך לומר ככה.... בשיעור, אתה זוכה לעבוד עם אנשים אחד על אחד במקום לדבר בפני קהל גדול", הוא אומר.

אתה מקבל מהתלמידים השראה?

"בטח, בגלל זה באתי לכאן, כי אני צריך השראה עכשיו. כנראה בגלל שאני מרגיש שאני כבר מומחה בחלק מסוים מהדברים שאני עושה. אני חש שאני צריך להמציא את עצמי מחדש, וזה תמיד דבר קשה לכל אמן. זה טוב להגיע לכאן ולראות חבורה של אמנים חדשים עושים דברים חדשים".

כימיסט, שעובד כרגע על אלבום חדש, משמיע לי חומרים שעדיין לא יצאו ועושה לי הדגמת סקרצ'ינג מאלפת על הפטיפונים. אני מתלבט מה לתת לו בחזרה ואז נזכר שיש לי בתיק רימיקס של אורי שוחט ודי.ג'י אלארם מתוך המיקסטייפ שאמור לצאת להם החודש בארץ, לשירו של מומי לוי "זוז מצד לצד" ביחד עם נייג'ל האדמו"ר. כימיסט מודה לי ומבטיח לכתוב לי במייל מה דעתו.

ואז דורי עובר במסדרון ומזמין אותי לשיעור הקבוצתי שלו עם Tony Nwachukwu מההרכב האלקטרוני Attica Blues. ההרכב, שפועל מתחילת שנות ה-90, הוחתם בלייבל הטריפ הופ הנחשב Mo' Wax של ג'יימס לאבל, וזכה להצלחה עם הלהיט "Blue Print" ועם אלבום הבכורה שלהם שיצא ב-95'. מסביב למסך המחשב מתרכזים להם שבעה תלמידים ובולעים בשקיקה כל מילה שטוני מוציא מהפה. הם עובדים כרגע על טרק שיעבור אחרי זה לקבוצה אחרת שתשלים אותו. אין לאף אחד מושג קלוש איך הוא יצא בסופו של דבר.

אני לא מבין איך יוצרים קטע אחד עם שבעה אנשים על מחשב בודד. טוני מנסה להסביר לי. "אני מפיק כבר שנים, אז למדתי איך להתמודד עם אנשים, אבל זה תמיד אתגר. אם אתה מקבל את העניין שאתה בתהליך למידה ואתה מקבל את העובדה שבשלב מסוים זה יהפך לכאוס, יהיה לך יותר קל. משהו תמיד יוצא מזה".

ההרצאות שהיית נוכח מהן תרמו לך במשהו?

"בוודאי. לא משנה אם אתה מפיק בן חמישים או יוצר צעיר בן 20 שרק התחיל לעבוד, החוויות הנרכשות הן דומות. זה נחמד לראות שלכל אחד יש חוויות דומות, אבל פרספקטיבה שונה. אני לא האדם היחיד שזה קורה לו".

השעות האחרונות שלי באקדמיה לפני החזרה הביתה ולפני המסיבה האחרונה שבה טוני יתקלט מוקדשות לסיכומים, צילומים, החלפת אי מיילים וסחיטת הבטחות מהמרצים שיבואו לבקר בישראל ושלא יאמינו למה שרואים בטלוויזיה. אני בודק אם דורי מוכן לחזור במקומי לישראל, אבל התשובה שלילית. "אין מצב, אני נהנה פה כל כך, חוץ מהקטע שיש פה כל כך הרבה ציוד ואני בקושי משתמש בו. נגיד שכבר תפסת אולפן אז נכנסים כל שלוש דקות, צלמים, סקרנים או עיתונאים, הדלת חורקת וזה מפריע. אתה לא ממש יכול להיכנס לזה. עוד נקודה היא שאני בכלל רגיל לעבוד בלילה ופה בעשר כבר סוגרים את הבאסטה. אני לא מצליח כבר יומיים להשמיע לקאט כמיסט משהו, אין לי זמן".

יום רביעי

פתאום ארובות השמיים נזכרו להיפתח בשיא העוצמה. בדרך לשדה התעופה אני בקושי מצליח להחזיק את העיניים שלי פקוחות מרוב עייפות. אני שואל את עצמי אם אני אכן ברומא? האם באמת נפגשתי עם קאט כימיסט? איך יכול להיות שאחמיץ את טורניר הכדורגל עם דניס בוול? והאם דורי אדר יחזור עם כנפי טייס מוזהבות מהאקדמיה? מי יודע. להתראות, אני מקווה, בשנה הבאה.

*הכותב היה אורח האקדמיה למוזיקה