המלחמות של בוש
ג'ורג' דבל-יו בוש יצא למלחמה כדי להיבחר שנית, ונבחר שנית כי יצא למלחמה
כאשר יצא הנשיא בוש למלחמה בעיראק, החלה עוד חידה לאפוף אותו: איש לא הצליח להעניק תשובה משכנעת לשאלה – מדוע הוא יצא למלחמה. מה באמת הייתה העילה לשעוט בעיקשות שכזאת אל הרפתקה שאחריתה הרעה ידועה מראש. עילותיה הרשמיות, המוצהרות, הגלויות, היו כה מופרכות וכה חסרות כל יסוד, עד כי צריך היה אדם להיות תם וחלול עיניים כקאובוי שנפל לעתים קרובות מדי מן הסוס כדי להאמין שהסיבות למלחמה היו אכן פירוקה של עיראק מנשקה הנסתר, הצלת העולם מרודן קטן, או המשך הגיוני למרדף אחר בן לאדן ואל-קאעידה.
בינתיים הלכה המלחמה והסתבכה, והשאלה "למה הוא נכנס לשם" הפכה למשנית לשאלה "איך הוא יוצא משם". גם החידה הזאת איבדה קמעה את חדותה.
עתה, לאחר היבחרו לכהונה שנייה, נוספה לדברי ימיו של הנשיא עוד אניגמה אחת, השלישית במספר: איך הצליח האיש הכושל הזה להיבחר שנית. או – בלשונה הסובטילית של כותרת "דיילי מירור" הבריטי למחרת יום הבחירות – "איך יכולים 59 מיליון בני אדם להיות כל-כך מטומטמים". אכן – חידה היא. וטובי הפרשנים נחלצו בכל רחבי העולם כדי למצוא לה תשובה.
הם דיברו על איכרים מול מתוחכמים, פשטנים מול מורכבים, סמוקי עורף מול אניני טעם, עירונים מול כפריים, פתוחי דעת מול חשוכי דעת, דתיים מול חילונים, שוחרי ערכים משפחתיים מול מתירנים, ועוד כהנה וכהנה הסברים מלומדים ומשכנעים. והתקשורת, בדרכה צמאת הגיבורים, גם המציאה גאוני קמפיין ואשפי תעמולה ואלופי הסברה ולהטוטני בחירות, אשר הצליחו לבצע את הבלתי ייאמן ולהעניק לאיש המוזר הזה עוד ארבע שנות כהונה.
ובעודי מעלעל בכל חוות הדעת המלומדות הללו נזכרתי – אם תורשה לי התייהרות קטנה – באחד מנסיונותי אני למצוא תשובה לחידת היציאה למלחמה בעיראק. בשום פנים לא הצלחתי אז להבין איך זה שהעולם בולע את האיטריות האמריקניות התפלות, ואץ יחד עם בוש וצ'ייני ורמספלד אל תוככי המדמנה העיראקית. ובין שאר הנסיונות למצוא תשובה לתהייה הזאת, העליתי (שלושה חודשים טרם פרוץ המלחמה, ושוב – שישה שבועות לפני שפרצה) את ההשערה הבאה:
"נראה שארה"ב מתנהלת לה אל עבר המלחמה המטופשת הזאת (כי)... החבורה האופפת את הגאון מן הבית הלבן יודעת היטב שמוטב לו לנפנף בחרבות ולהילחם באויבים שטניים לאורך כל שנות מלכותו. הרי די אם יחדל לשנייה אחת קצרה מן המרדף הפוטוגני אחר 'הממזרים בני העוולה האלה', וכבר יגלה העולם כולו את שגיבות חוכמתו. רק אם יצליחו לשמור את ראשו של הגאון בתוך קסדה ולהחביא את עיניו הנבונות מאחורי מסך עשן קרבות, יש להם סיכוי להנדס לו עוד קדנציה. ... ללא גל מתמיד של פטריוטיות מלחמתית מסנוורת, סיכוייו של דונלד דאק להיבחר לנשיא בבחירות הבאות, טובים מסיכויי ג'ורג' דבל-יו".
חלפו שנים, המלחמה נמשכה כסדרה, והנשיא ג'ורג' שב ונבחר. כי עם השרוי בהתכחשות מדממת, עם אשר בטנו ורגשותיו הסוערים מוליכים אותו ולא ראשו הצונן והגיונו המפוכח, עם שכזה לא מדקדק בקטנות, לא ממהר להחליף סוסי קרב ולא לוקה באנינות אלקטורלית יתרה. עם כזה רוצה בריון. אחד שמרביץ. אחד שהורג בהם יותר משהם הרגו בנו. וזו כמעט התכונה היחידה שג'ורג' ו' בוש ניחן בה בכמויות מספיקות. נראה כי רק מחמת הבושה, והרצון להסתיר את מאוויהם הכמוסים, הכריזו הבוחרים בסקרים כי רק "ערכי משפחה" נוצריים וחסודים הביאו אותם להצביע בוש.
וכך, באבחה אחת, נפתרו גם החידה השנייה וגם החידה השלישית. הן פשוט פתרו זו את זו. ג'ורג' דבל יו בוש יצא למלחמה כדי להיבחר שנית, ונבחר שנית כי יצא למלחמה (ונשאר בה עד יום הבחירות).
וגם גדולי הסולדים ממנו ומן החבורה האוחזת בחוטיו חייבים להודות שגם התכנון וגם הביצוע היו מבריקים.
