שתף קטע נבחר

מלך הכביש

זאב רווח חוזר לתפקיד הנהג מירוחם בעונה חדשה של "המשאית". רובי יוספזון, נהג המשאית שעזר לו להיכנס לתפקיד, מרוצה מהביצועים שלו בקבינה ומחוץ לה

רובי יוספזון, 41, ממושב תימורים שבנגב מעולם לא חלם שיישב בראיון עיתונאי - ועוד לצד זאב רווח - דווקא בגלל היותו נהג משאית לשעבר. אלא שלחיים יש תוכניות משלהם, והם דאגו להפגיש בין השניים בצילומי העונה הראשונה של סידרת הדרמה "המשאית" ("טלעד"). רווח מגלם בסידרה נהג משאית מירוחם בשם אברהם אלגרבלי, ויוספזון נידב את המשאית הפרטית שלו לצילומים, ואפילו לימד אותו לנהוג עליה. עם תחילת העונה השנייה הם נפגשים שוב.

 

 

חלומו של אלגרבלי הוא לקנות משאית חדשה ומפוארת ולהוריש אותה לבנו, ניסו (סמי הורי). ניסו, מצידו, חולם להגר ללוס אנג'לס ולהצטרף לאחיו חיים (אייל רוזלס). חיים השאיר בארץ אשה ושני בנים צעירים, שמתמודדים עם הקשיים הכלכליים. דמות נוספת מגולמת על ידי שלום אסייג, שמשחק את אשר, טיפוס מגוחך שתמיד חושב שהוא עומד להביא את המכה הגדולה. בעונה השנייה ניסו מצטרף לעסק של אביו, ויחד עם שאר הדמויות הם עוברים תהפוכות רגשיות. לסידרה מצטרפות כמה דמויות חדשות: נעמה (לירז צ'רכי), יפית אביטל (שרון אלימלך) וחנה (ריימונד אבקסיס) בתפקיד אשה שחיה בצרפת (וקצת חיה בסרט) ונאלצת למחול על כבודה ולעבור לירוחם כדי לטפל בגיסה החולה, אברהם.

 

סקס תוך כדי נסיעה

 

"יש משהו מאוד גברי ומחוספס בלהיות נהג משאית", אומר רווח, שחוזר לכיסא הנהג. "יש הרגשה של בדידות, כי אתה נמצא בכלי הזה כל הזמן. כך נוצרים יחסי גומלין בינך למשאית, בדומה לאשה שאיתה אתה חי. אם אתה לא מטפח אותה, אוהב אותה ומפנק אותה, היא תיראה כמו גרוטאה, ואז תחפש מישהי אחרת. זו הרגשה נהדרת לשבת מאחורי הגה של משאית. אתה מרגיש שאתה גבוה מעל כולם, מלך הכביש. אתה עושה לה האנשה, מנהל איתה דיאלוג קבוע: 'מה קרה לך, מה זה הזיוף הזה, לא נתתי לך מספיק שמן?'".

 

יוספזון, שכבר נפרד מהמשאית לטובת תפקיד ניהולי, מסכים לכל מילה: "לזאב יש מושג במשאיות. המשאית היא הכל בשבילך. היא צמודה אליך, היא המפלט שלך, היא תשמח אותך והיא גם יכולה להרוג אותך. כשמכרתי את המשאית, היה לי מאוד קשה. היום, כשאני רואה את המשאית עם מישהו אחר שנוהג בה, כואב לי הלב. הוא לא מתייחס אליה כמוני, היא נראית מוזנחת. באחת ההפסקות על הסט ישבנו, אני, זאב רווח וסמי הורי, במשאית. שלום אסייג רצה להיכנס גם. לא הכרתי אותו, וזה לא עשה עליי רושם שהוא מפורסם. אין אצלי חוכמות, מי שאני לא מכיר לא נכנס לאוטו. הוא מאוד נעלב".

 

מה רואים מהמשאית למעלה, שלא רואים מלמטה?

 

"כשאתה נמצא הרבה זמן על הכביש, ותקוע בפקקים, רואים דברים מעניינים: בעל שרב עם אשתו, אב שמרביץ לילד שלו, ילדים שעושה פרצופים וקופצים, ואפילו זוג שעושה סקס".

 

רווח: "מה, אנשים עושים סקס תוך כדי נסיעה?"

 

יוספזון: "אין לאנשים בושה".

 

החיים בקאנטים

 

נדמה שנזכרים בירוחם רק כשמגיעים לצלם "דרמה פריפריאלית".

 

רווח: "לפריפריה יש חיים משלה. הפריפריה זה המרכז, ולא תל אביב, כי כל העם נמצא שם. ליבי על המקום הזה. בגלל התנהלות לא נכונה של ראשי ממשלות, אין שם מקורות פרנסה, וזה הורג את המקום. חייבת להיות תשתית של מפעלים, כדי שהמקום יפרח. בן אדם צריך לקבל את המינימום בשביל שיוכל לעבוד, ושיהיה לו כבוד".

 

יוספזון: "בתכל'ס, הרבה אנשים שאין להם עבודה לא רוצים להיות נהגי משאיות. ואם כבר הם מסכימים להיכנס לעסק, אז הם לא עושים את העבודה כמו שצריך. כשעברתי לדרום מנהריה, התחלתי הכל מהתחלה".

 

למעט שלום, המורה המהפכן (שמעון מימרן), אף אחת מהדמויות לא מנסה לצאת מהמצב. הסידרה לא מקבעת את היחס מרכז-פריפריה?

 

רווח: "זה נמצא בתת טקסט. החלומות הם קטנים. זה סיפור של מלחמה פרטית שנמצא על רקע המלחמה הגדולה. לדוגמה, הדמות של שלום אסייג (אשר) רוצה להיות ראש מועצה. הוא כן מנסה לשנות דברים. הצופים, שרואים את הסיפור של המשפחה, מכירים את הרקע הכללי כי אנשים קוראים עיתונים. זו סידרה אמיתית, לא כמו טלנובלות. זה נותן במה לאנשים שנמצאים בקאנטים. אפשר להשפיע דרך סידרה. המדרוג הגבוה שלה מוכיח שיש הזדהות עם האנשים האלה".

 

יוספזון: "האמת היא שאנשי ירוחם לא אהבו את הדרך שבה הוצגו בסידרה. הם נפגעו מהסיפורים שהיו שם. לדוגמה, הסיפור של ארז (מעיין הרוש), שבסוף גומר בכלא. הם לא התלהבו, וזה בלשון המעטה, שיצלמו שם את העונה השנייה. אחרי שהסידרה יורדת, לאף אחד לא אכפת מירוחם. אישית, לא ציפיתי שדברים יקרו לי אחרי הקרנת הסידרה. שנים מבטיחים שיקימו תאגיד לנהגי המשאיות, אבל דבר לא השתנה. אחרי שאנשים מכבים את הטלוויזיה, הכל נעצר".

 

לבד במדבר

 

לניסו, הבן של אלגרבלי, יש משיכה לחו"ל יותר מאשר למשאית. למרות זאת הוא נאלץ לעזור לאביו בעסק. "צריך להפריד בין החיים האישיים של אברהם למקצוע שלו", טוען רווח. "אברהם רוצה רק מה שטוב לילדים שלו. ההורים בעדה המרוקאית לא חושבים על עצמם, אלא רק על הילדים. הבעיה שזה לא חופף את החלומות של הילדים. אברהם קנה את המשאית החדשה, כדי שיהיה לו מה לתת לבן. מה יש לו לחפש בחו"ל? אח שלו, חיים, שניסה שם את מזלו, הסתבך והשאיר פה את משפחתו".

 

יוספזון: "הסיפור שלי דומה לסיפור של ניסו. לאבא שלי היתה חברת הובלות, וזה היה טבעי שגם אני אהיה נהג משאית. בניגוד לניסו, אני נמצא בעסק הזה מאהבה. מי שלא אוהב את המקצוע, לא יכול לשרוד בענף. זה מקצוע תובעני. אבא שלי, כמו כל אב אשכנזי, רצה בכלל שאהיה רופא או עורך דין".

 

רווח, מה אבא שלך רצה שתהיה?

 

"שאהיה רב, אבל אני בחרתי ללכת ללמוד תיאטרון. אמרתי לו שאם אלוהים נתן לי את הכישרון להשכיח את צרותיהם של אנשים למשך שעתיים, זה כל מה שאני רוצה. זה אולי נשמע בומבסטי, אבל אני מרגיש שזו שליחות".

 

איזו סצינה הכי ריגשה אותך?

 

"אני מאוד אוהב את הסצינה שבה אברהם מתפלל במדבר. הוא מתבודד עם הבורא, ומספר לו על בעיותיו. הבאתי לסצינה את ההווי של הילדות שלי, את אבא שלי, ואני יודע שהתמונה הזו נגעה להרבה אנשים. זה היה באותו מקום שבו ניתנה הארץ לאברהם אבינו. איזו ארץ קיבלנו".

 

נראה ששניכם אוהבים להתבודד.

 

"כמעט בכל יום שישי אני מגיע למדבר כדי להיות בשקט. אני עושה שם את המדיטציה שלי, ואז חוזר לפני כניסת השבת מלא באנרגיות. כל השבוע אני עטוף בשחקנים, באלפי צופים ובחברים. ביום שישי אני אוהב להיות לבד".

 

יוספזון: "עכשיו, כשאני כבר לא נהג משאית, חסר לי השקט, חסר לי הזמן שלי. לפעמים כשאני מגיע הביתה, אני מבקש שיעזבו אותי בשקט. אני בוהה במשך שעות בטלוויזיה כשהיא ללא קול".

 

"המשאית" - ערוץ 2, שני 21.45

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: שמואל יערי
זאב רווח. משאית היא כמו אשה
צילום: שמואל יערי
לאתר ההטבות
מומלצים