דו"ח ועדת בכר: איך היישום ישפיע עלינו
השבוע הציגה סוף-סוף ועדת בכר את המלצותיה לרפורמה בשוק ההון, שיונחו בימים הקרובים על שולחן הממשלה; במסגרת קו פתוח שקיים השבוע ידיעות אחרונות ענו חברי הוועדה על שאלות הקוראים - מה כוללת הרפורמה, למה היא נחוצה, ואיך היא תשפיע עלינו
אחרי שבועות וחודשים של דיונים מקדימים, התנצחויות, ביקורות וטיעונים בעד ונגד וקמפיין נרחב של הבנקים בניסיון למנוע את הצמצום הצפוי בכוחם, הוצגו השבוע סוף-סוף רשמית ההמלצות לרפורמה בשוק ההון שהכינה הוועדה בראשות מנכ"ל האוצר, יוסי בכר. בקרוב יוגשו ההמלצות לאישור הממשלה, ואם הן יאושרו וייושמו, הן יחוללו מהפכה בשוק ההון הישראלי, הסובל מריכוזיות גבוהה. "ידיעות אחרונות" קיים בראשית השבוע קו פתוח, שבו ענו חברי הוועדה על שאלות קוראים בנושא הרפורמה.
מה זו הרפורמה הזו ומה ייצא לי ממנה?
בסיסה של הרפורמה המוצעת בשוק ההון מצוי הכלל הפשוט והמוכר כי בשוק תחרותי מחיר המוצרים או השירותים יורד, ואיכות המוצרים או השירותים עולה. הכלל הזה נכון לגבי שוק של כל מוצר, ובכלל זה שוק שבו המוצר הוא כסף.
שוק הכסף, כמו מרבית השווקים האחרים, פועל באמצעות מתווכים. המתווכים רוכשים" כסף מאזרחים החוסכים אותו, ומוכרים" אותו לאזרחים המבקשים ללוות. הם משתכרים מפער התיווך בין החוסכים ללווים.
תחרות בשוק הכסף תביא לצמצום אותו פער תיווך, ולכך שהחוסכים יקבלו תמורה גבוהה יותר עבור חסכונותיהם והלווים ישלמו פחות עבור ההלוואות שלקחו. בנוסף, הן החוסכים והן הלווים ייהנו מאיכות שירותים גבוהה יותר, מאחר שהרבה גופים יחזרו אחריהם.
מטרת הרפורמה, שלגיבושה היו שותפים כל הגורמים המקצועיים האחראים על שוקי ההון והכספים בישראל, היא אחת - להגביר את התחרות לטובת האזרחים.
שוק ההון בישראל נשלט באופן יוצא דופן על-ידי הבנקים. בעוד שבכל העולם פועלים בו גופים רבים, שתפקידם לקבל כסף מהאנשים החוסכים ולתת אותו לאנשים המבקשים הלוואות, בישראל זה נעשה באופן כמעט בלעדי על-ידי הבנקים.
מטרת הרפורמה היא לפתוח את שוקי ההון והכספים כך שישתתפו בו גופים נוספים.
כאשר תתפתח התחרות, האזרח יקבל תמורה גבוהה יותר עבור חסכונותיו וישלם פחות עבור הלוואותיו. כתוצאה מהתשואה הגבוהה על החסכונות, הציבור צפוי להגדיל את היקף הצריכה ובכך להניע את גלגלי הכלכלה". בגלל האפשרות לקבל הלוואות במחירים נמוכים יותר, צפויים לקום יותר עסקים חדשים ויותר עסקים קיימים צפויים להתרחב, כך שייווצרו מקומות עבודה חדשים.
מדוע יש להפריד את קופות הגמל וקרנות הנאמנות מהבנקים?
בקופות הגמל ובקרנות הנאמנות מופקדים כ-300 מיליארד שקל של הציבור בישראל. במבנה שוק תחרותי, הקופות והקרנות יכולות, כמקובל בעולם, להשתמש בכספי המפקידים כדי להתחרות באופן ישיר בפעילות הבנקים. למשל, קופות הגמל, שאינן בבעלות בנקאית, יכולות להציע לעמיתיהן הלוואות כנגד הפקדותיהם בקופה, ובכך להתחרות באשראי הבנקאי.
לחלופין, קרנות הנאמנות, שאינן בבעלות בנקאית, יכולות להציע ללקוחותיהן כרטיסי אשראי ופנקסי צ'קים, שכנגד שימוש בהם תפדה הקרן יחידות השתתפות של הלקוח, וכך למעשה להתחרות בפקדונות הבנקאיים.
אפיקים חוץ-בנקאיים כמו אלה אינם קיימים כמעט היום בשוק ההון הישראלי. כל עוד שולטים הבנקים בקרנות הנאמנות ובקופות הגמל, יש סיכוי קלוש לכך. מכירת אחזקותיהם של הבנקים בקופות ובקרנות תצמצם באופן משמעותי את ניגודי העניינים המובנים בפעילותם של הבנקים ותגרום, בין היתר, לכך שהיועצים המועסקים בבנק יראו לנגד עיניהם את טובת הלקוחות בלבד, באשר הגוף המעסיק אותם כבר אינו בעל עניין כלכלי במרבית המוצרים הנמכרים.
מכירת האחזקות תביא להתפתחותה של תחרות אמיתית, שתביא לשיפור ברמת השירותים שיעניקו הקופות והקרנות, לגידול בתשואה ולירידה בשיעור דמי הניהול.
מדוע לא ניתן להסתפק בכך שהבנקים ימכרו רק חלק מהבעלות ו/או הניהול של קופות הגמל וקרנות הנאמנות?
זה יהיה פתרון חלקי בלבד לבעיות הריכוזיות וניגודי העניינים. חוסר התחרות בענפי הגמל והנאמנות, העיכוב בהתפתחות שוק אשראי חוץ-בנקאי וניגוד העניינים - ימשיכו להתקיים, גם אם במידה פחותה.
גם פתרונות אחרים, המתמקדים בדרישה מהבנקים להעביר רק את ניהול הנכסים של הקופות והקרנות לגופים חיצוניים, בעוד הבעלות נשארת בידיהם, כולה או חלקה, - מותירים על כנו את הפוטנציאל לניגוד עניינים. פתרונות מסוג זה מטילים את האחריות לעמיתים על הבנקים, מתוקף היותם בעלים של הקופות והקרנות, בעוד שהסמכויות בניהול ההשקעות מועברות לגופים חיצוניים, הנבחרים על-ידי הבנקים.
הפרדה מלאכותית זו בין אחריות לבין סמכות, סופה שלא תחזיק מעמד במשך הזמן.
פתרונות נוספים, המתמקדים במכירה של הבעלות על הקופות והקרנות אך מתירים לבנקים להמשיך ולנהל את נכסי העמיתים, כולם או חלקם, עבור גופים חיצוניים, גם הם אינם נותנים מענה ראוי - לא לבעיית הריכוזיות ולא לבעיית ניגודי העניינים. הם מנציחים את השליטה של המערכת הבנקאית על הקצאת המקורות במשק, ומותירים לבנק עניין כלכלי בקופות הגמל ובקרנות הנאמנות. לכן הם אינם מגינים על העמיתים מפני האינטרס של הבנק להשקיע את הכספים בתאגידים שבהם יש לו עניין, או להמשיך ולהפנות לקוחות להשקעה בנכסים אלה ללא הצדקה אובייקטיבית, כדי ליהנות מדמי הניהול.
הכספים המושקעים בקופות ובקרנות שייכים למאות אלפי חוסכים, ולא לבנקים. האם לא נדרשת הסכמה של העמיתים כדי למכור את הקופות והקרנות?
בחוזה של העמית/לקוח מול הקופה או הקרן לא כתוב שהבעלים מנועים מלמכור את נכסם בכל עת שיחפצו. לפיכך אין כאן הפרת חוזה. לקוחות מעולם אינם נשאלים לגבי העברת השליטה. כך, לדוגמה, לא עלתה הטענה של פגיעה בלקוחות כשנמכרה השליטה בבנקים שונים, בחברות ביטוח או בקרנות פנסיה.
הבנקים מספקים לעמיתים בקופות הגמל ערבות על הכספים שהפקידו. האם מכירת קופות הגמל על-ידי הבנקים לא תפגע בלקוחות, מכיוון שהגופים שירכשו את הקופות והקרנות לא ייקחו על עצמם מחויבות דומה?
הערבות המדוברת של הבנקים קיימת רק במספר קטן מאוד של קופות גמל, ובמקרים רבים היא חלה רק על עמיתים שהצטרפו לקופה עד שנות ה-90. גם במקרים אלו, הערבות מתייחסת לקרן המופקדת בלבד, ואין כל ערבות לגבי שיעור התשואה שמניבה הקופה. בכל מקרה, הערבות הקיימת תחייב גם את הרוכשים החדשים.
אני מאמין שהקופות והקרנות הבנקאיות אמינות, בטוחות ומפוקחות יותר מהקופות הפרטיות. האם לאחר מכירת הקופות והקרנות אני איהנה מאותה רמת ביטחון?
התחרות שתתפתח בעקבות יישום המלצות הרפורמה צפויה לגרום לרוכשים של הקופות והקרנות להציע ללקוחותיהם קשת רחבה של מסלולי השקעה, עם פרופילי סיכון ותשואה משתנים. לפיכך, שונאי הסיכון" ימצאו מסלולים סולידיים להשקעה גם לאחר מכירת הקופות והקרנות.
כמו כן, על מנת לקבל היתר לרכישת קופות ו/או קרנות, הרוכשים יידרשו להוכיח עמידה במגוון דרישות, לרבות הון מזערי, ידע ומומחיות וניקיון כפיים, כך שיובטח שכספי החוסכים ינוהלו על-ידי גורמים אמינים ומקצועיים. כבר היום ישנם גופים שאינם בנקאיים המנהלים כספי קופות גמל וקרנות נאמנות בהיקף של עשרות מיליארדי שקלים והמפוקחים על-ידי הרשויות הרלוונטיות, אותן רשויות המפקחות על הקופות והקרנות הבנקאיות.
גם כיום פתוחה הדרך בפני כל אחד שמעוניין להפקיד את כספו בקופות או בקרנות פרטיות לעשות זאת. מדוע נדרש מהלך כפוי?
הבנקים הגדולים מחבקים בחיבוק דוב" את שוק ההון ואת הלקוחות שלהם בפרט. יכולתם לעשות זאת נובעת, בראש ובראשונה, ממגוון העיסוקים של הבנקים, המאפשר ליצור תלות חזקה בינינו ובינם: הבנקים מנהלים עבורנו את כלל פעילותנו הפיננסית היומיומית, לרבות יתרות הזכות והחובה, מערכת התשלומים והוראות הקבע, קופות הגמל, קרנות הנאמנות, כרטיסי האשראי ועוד. כתוצאה מכך אנחנו למעשה לקוחות שבויים, וחופש הבחירה שכביכול יש לנו אינו אלא חופש בחירה למראית עין.
בנוסף, היעדר התחרות בשוק ההון מביא לכך שהגופים המעטים שבכל זאת פועלים בו מציעים ללקוחות מגוון מצומצם של מוצרים. אפשרות הבחירה היא בין מוצרים שהם בסופו של דבר זהים במהותם. עכשיו, כשהקופות והקרנות לא יהיו בבעלות הבנקים, איך נוכל לבצע בהן פעולות?
במסגרת ההמלצות מוצע שהבנקים ימשיכו לייעץ ולמכור קופות גמל וקרנות נאמנות ללקוחותיהם - הם פשוט יחדלו מלהיות בעליהן ומנהלי נכסיהן, כך שבפועל נמשיך ללכת לאותו בנק ולאותו פקיד. לא רק שהבנק ימשיך למכור לנו קופות וקרנות, אלא שעתה הוא יציע מגוון גדול שלהן. יתרה מזאת, במסגרת ההמלצות מוצע לאפשר לבנקים למכור מוצרים נוספים, שעד כה הם לא מכרו (למשל ביטוח), כך שמי שיבוא לקבל שירות בסניף יקבל שירות טוב יותר, עבור מגוון רחב יותר של מוצרים.
האם מכירת קופות הגמל על-ידי הבנקים מסכנת את כספי?
לא. מיקומו הפיזי של הכסף והסיכון הנשקף לו לא ישתנו. היום כשאנחנו מפקידים כסף בקופות הגמל, החברה המנהלת את הקופה מחליטה מה לעשות איתו. חלק היא מפקידה בבנק (בפקדונות שונים), וחלק היא מפנה להשקעות שונות, שרמת הסיכון שבהן מוכתבת ומפוקחת על-ידי משרד האוצר. גם החברה המנהלת החדשה תעביר חלק מהכסף המנוהל לפקדונות בנק, אבל היא תעשה זאת לאחר שעשתה סקר שוק והתמקחה כדי לקבל עבור לקוחותיה את התנאים הטובים ביותר בפקדונות.
אילו מגבלות יוטלו על המבקשים לרכוש את קופות הגמל וקרנות הנאמנות מהבנקים?
בנוסף לדרישות של הון מזערי, ידע ומומחיות בניהול נכסים פיננסיים ונקיון כפיים, שהוזכרו קודם, יוטלו מגבלות על היקף הקופות והקרנות שגוף מסוים יוכל לרכוש. בהתאם למגבלות אלה, לא יינתן היתר לרכישת קופות גמל למי שנתח השוק שלו בתחום החיסכון לטווח ארוך, אחרי הרכישה, יעלה על 15%. כמו כן, לא יינתן היתר לרכישת קרן נאמנות למי שנתח השוק שלו בתחום קרנות הנאמנות, אחרי הרכישה, יעלה על 20%..
האם אין חשש שהגופים הבינלאומיים שירכשו את הקופות והקרנות יוציאו כספים בהיקפים גדולים מישראל לחו"ל?
השקעת כספים בחו"ל אינה דבר פסול, אלא להפך, היא פועלת לטובת החוסכים. כיום 95% מנכסי הקופות והקרנות מושקעים במשק הישראלי הקטן, מה שגורם לריכוזיות גבוהה של תיקי ההשקעות של הציבור ולתנודתיות גבוהה בשוק ההון המקומי. כספים שיופנו להשקעות בחו"ל ימצאו" שוקי הון משוכללים ומגוונים, שיגדילו את גמישות המנהלים בכל הקשור לשיקולי תשואה-סיכון.
לאחר הרפורמה, מה יהיו ההבדלים בין היועצים לבין המשווקים של המוצרים הפיננסיים?
לאחר הרפורמה תוכלו לפנות גם ליועץ וגם למשווק לצורך רכישת מוצרים פיננסיים או פנסיוניים, ובכללם קופות גמל וקרנות נאמנות. ההבדל העיקרי בין היועץ לבין המשווק (שניהם כמובן יהיו מפוקחים ובעלי רשיון לעסוק בתחומם) יהיה שהיועץ, לראשונה, יהיה אובייקטיבי, ולא יהיה קשור למוצרים שלגביהם הוא מייעץ או שאותם הוא מוכר. לעומתו, המשווק יהיה הבעלים של המוצרים, או שיהיה קשור בהסכמי מכירה עם בעליהם. הוא יציע ללקוחותיו, בידיעתם הברורה, את המוצרים המתאימים להם ביותר מתוך מרכולתו שלו.
האם היועץ רק ייעץ או גם יבצע את פעולת המכירה עצמה?
היועץ יבצע גם את פעולת הרכישה של המוצר, אם הלקוחות ירצו בכך. הוא יוכל לעשות זאת הן כהמשך לייעוץ והן על-פי הוראת לקוח שלא קדמה לה פעולת ייעוץ.
שמעתי שבמסגרת המלצות הרפורמה נידרש לשלם לבנקים עמלה עבור ביצוע הפעולות. האם זה נכון?
כן. מוצע שעבור מכירת המוצרים הפיננסיים או הפנסיוניים, הבנק יגבה תשלום ישירות מהלקוח. עם זאת, לקוח שלא ירצה לשלם לבנק, או שירצה להתמקח על מחיר הפעולה, יוכל לפנות לבנקים אחרים, ליועצים אחרים או למשווקים המוכרים את אותו המוצר - ולשאת ולתת עימם על גובה המחיר.
אבל היום אנחנו לא משלמים כלום.
היום אנחנו משלמים הרבה מאוד, רק שאנחנו לא יודעים כמה בדיוק. אנחנו משלמים דמי ניהול לקופות הגמל ולקרנות הנאמנות, שהן על-פי רוב בבעלות אותו בנק שמכר לנו אותן.
מכיוון שהבנק הוא גם הבעלים, הוא מגלם בתוך דמי הניהול ובתוך עלות השירותים הבנקאיים שהוא מעניק לקופות ולקרנות כל מיני עלויות שאנחנו לא יודעים עליהן. כך, למשל, בדו"ח מבקר המדינה נכתב: "...מנהלי קופות אינם פועלים בנחישות מספקת כלפי הבנק השולט כדי להשיג את שיעורי העמלות הנמוכים ביותר עבור הקופה, או אינם פונים לבנקים או לברוקרים אחרים לשם קבלת הצעות לשיעורי עמלות מופחתים", וגם: "קופות גמל שבשליטת הבנקים שילמו להם עמלות בשיעור גבוה מזה ששילמו להם קופות גמל שבשליטת אחרים, או לקוחות בעלי היקף פעילות דומה".
גם העוסקים בייעוץ לגבי מניות אינם מקבלים תמורה מהחברות הציבוריות על ייעוץ או מכירה של ניירות הערך שלהן. אין כל סיבה שאותם גופים יקבלו תמורה מגופים מוסדיים שאת מוצריהם הם מוכרים.
בשורה התחתונה - האם נשלם יותר ממה שאנחנו משלמים היום?
לא. להפך - ההפרדה בין עמלת הביצוע לדמי הניהול, תוך החלת שקיפות מלאה, תגביר את התחרות הן על גובה דמי הניהול והן על גובה עמלת הביצוע, כך שאנחנו צפויים לשלם פחות.
יוסי בכר בנימין נתניהו (צילום: דן בלילטי)
מה פתאום שהבנקים ימכרו מוצרי ביטוח חיים ופנסיה?
מערכות הייעוץ וההפצה הבנקאיות הן מערכות יעילות ובעלות ערך מוסף בהשוואה לתשתיות ההפצה האחרות של מוצרים פיננסיים הפועלות כיום במשק (סוכני ביטוח, אינטרנט, דיוור וכו'). יתרונן נובע מפריסת הסניפים הרחבה. בנוסף, עידוד החיסכון הפנסיוני, על כל צורותיו, היא מטרה לאומית - חברתית וכלכלית. ייעוץ והפצה של מוצרי ביטוח חיים ופנסיה בסניפי הבנקים, במקביל להפצת קופות גמל, תגדיל את הנגישות של הלקוחות למוצרים הללו ואת זמינותם של המוצרים לאוכלוסיות שהיום אינן מבוטחות כלל.
באילו תנאים יותר לבנקים למכור מוצרי ביטוח חיים ופנסיה?
מכיוון שמוצרי ביטוח חיים, פנסיה וגמל הם במידה רבה מוצרים תחליפיים, הוחלט להתיר לבנקים למכור מוצרי ביטוח חיים ופנסיה רק לאחר שהשלימו את מכירת קופות הגמל, ולאחר שמכרו את אחזקותיהם בחברות הביטוח. זאת כדי למנוע מצב שבו היועץ בבנק מעדיף מוצר ביטוח או גמל של חברה מסוימת על פני האחרים, מכיוון שהבנק המעסיק אותו הוא עדיין בעלים באותה חברה.
בנוסף, בנקים גדולים, שהונם העצמי עולה על 10 מיליארד שקל, יוכלו למכור מוצרי ביטוח חיים ופנסיה רק לאחר שימכרו את כל אחזקותיהם בקרנות הנאמנות. עיקר בעיית הריכוזיות בשוק ההון מתבטאת בפעילותם של שני הבנקים הגדולים, לאומי והפועלים, ששולטים באופן מובהק בכל תחומי עיסוקם. לכן יש חשש שתיווצר ריכוזיות חדשה בתחום הייעוץ והמכירה של מוצרי ביטוח חיים ופנסיה, כך שבעוד מספר שנים יתברר שעיקר הייעוץ והמכירה של מוצרים אלה מבוצעים גם הם על-ידי שני הבנקים הגדולים. לפיכך מוצע כי לגבי שני הבנקים האלה יידרש צעד נוסף של מכירת כל האחזקות בקרנות הנאמנות.
אם כך, למה לא לתת לבנקים למכור גם ביטוח רכב, דירה ועוד?
ביטוח רכב, ביטוח רכוש, ביטוח נסיעות לחו"ל וכו' הם מוצרי מדף" בביטוח. אלה אינם מוצרים פיננסיים ואינם קרובים" למוצרי השקעה דוגמת פקדונות, קופות גמל, ביטוח חיים וכד'. משום כך, לבנקים אין במכירתם כל יתרון יחסי לעומת רשת הסוכנים, הסופרמרקטים או סניף הדואר. לפיכך הוחלט, בשלב זה, כי אין מקום להרחבת תחום העיסוק הבנקאי גם לאלה.
"פחות דמי ניהול"
צילום: שאול גולן
מומלצים
