עדיין מדבר על אהבה

הסינגל הראשון מתוך אלבומו החדש של דניאל סלומון, שייצא לחנויות בדצמבר, יצא בשבוע שעבר. "אהבה פתאום היא מתפרצת, כמו להבה. היא תשרוף את כל מה שהיית. היא תשרוף את כל מה שאתה", הוא שר בעיבוד מלודי, עשיר ומתוזמר.

האיש שבאלבום הבכורה בא מכאב והעדיף לדמם על הרצפה מרסיסים של אהבה, ממשיך לחטט באהבה ולהתלבט בה, אבל הפעם, בניגוד לאלבום הראשון, הוא עושה את זה עם ברכת הדרך של חברת התקליטים "הד ארצי". הערב (ג') על במת תיאטרון תמונע בתל אביב, הוא פותח את מסע ההופעות שילווה את האלבום השני. פחות אינטימי, אבל לא פחות חשוף.

דניאל סלומון אהבה הד ארצי (צילום: לאסה הוייל)

"אתה אף פעם לא יודע איך יתקבלו השירים, אם יאהבו אותם או לא, אבל אני מרגיש שלם עם החומר", אומר סלומון ל-ynet. אחרי שחסה בצילו של אביב גפן, הוא פורש כנפיים, עומד בזכות עצמו ויודע שחובת ההוכחה עליו. "האלבום החדש הולך עד הסוף עם האישיות המוזיקלית שלי. האלבום הראשון היה פרוץ יותר להשפעות מבחוץ, אולי בגלל שכשעבדתי עליו, חסר לי עמוד שדרה מוזיקלי. למדתי הרבה בדרך והיום אני בטוח יותר", הוא אומר.

בתהליך היצירה ליוו את סלומון באולפן הבאסיסט פיטר רוט, המתופף רן שמעוני והגיטריסט עמית יצחק. "עבדנו ביחד וזה הביא למוזיקה תחושה מלוכדת, מרוכזת ויציבה - מה שלא הרגשתי באלבום הקודם. נתתי לעצמי להתפרע גם מבחינת עיבודים תזמורתיים והמכלול מביא אלבום שלוקח את המוזיקה שלי צעד אחד קדימה", הוא אומר.

על עטיפת הסינגל הראשון מצולם סלומון עם בת זוגתו, דנה עדיני, זמרת בזכות עצמה שמבצעת איתו באלבום החדש דואט משותף והשאלה המתבקשת היא: 

"זה נכון שאני מדבר הרבה על אהבה. זה עסק מסובך העניין הזה. זה מסובך כשאין וזה לא פחות מסובך כשיש. שנינו אנשים יוצרים ורק בזה יש קושי שמיותר להסביר. זה פרדוקסלי אבל למען האמת השיר שאנחנו שרים יחד באלבום עוסק בפרידה".

"זה נכון שסוג המוזיקה שאני עושה לא נמצא היום בכותרות, אבל הנישה הזו קיימת. אני רואה את זה גם מהסיבובים שלי בעולם עם בלקפילד, יש חזרה לרומנטיקה המלודית הקלאסית. להשאיר את הז'אנר המוזיקלי הזה חי דורש התמדה ועקשנות. אני מאמין שבסופו של יום מוזיקה טובה בעלת עומק אמיתי שנוצרת על-ידי מוזיקאים ולא אנשי מחשב או טכנאי קול, היא נצחית. או כך לפחות אני מקווה. זה, אגב, לא אומר שאני בז למוזיקה פופולרית".

"זה אלבום מאוד רומנטי שמתעסק באהבה, בבעייתיות בתוך יחסים ובגעגועים לאהבות ישנות. מבחינה מוזיקלית הוא משלב בין רוק למוזיקה קלאסית".

זו הפעם הראשונה שיש לך גב של חברת תקליטים, איך זה מרגיש?

"שונה. פתאום יש לי בית ואנשים שאכפת להם ממה שאני עושה מעבר לעצמי ולמעגל הקרוב של אנשים כמו ליליאן שוץ, המנהלת שלי. אני מרגיש שיש מאחורי אנשים שדוחפים אותי קדימה ושדואגים לכך שהאמנות שאני מייצר תגיע לכמה שיותר אנשים. זו תחושה חדשה ומאוד נעימה. זה גם שם עליי לחצים, אבל בניגוד למה שמרבית המוזיקאים היום נוהגים לחשוב, בעיניי התובעניות ותחושת האחריות שחברת תקליטים דורשת מאמן היא לא בהכרח בעוכריו. יש בזה משהו שמחייב למקצועיות ולדיוק, זה עוזר לא לשגות בעצלנות. בשבילי זו המלחמה הטובה ביותר בעצלנות. היום הבון טון הוא לעשות מאסטר לבד ולהפיק לבד אבל לעשות אלבום שהוא עשיר מבחינה מוזיקלית ובטח שלהקליט אותו ברמה טכנית גבוהה ולדאוג לנגנים הכי טובים ולשלם להם זה דורש אמצעים אסטרונומיים שאין לי".