שכחה בתום לב?
שופטת שקיבלה את טענת חברת הביטוח מנורה, כי שכחה בטעות לרשום במכתב דחיית תביעה את טענת המרמה ונזכרה בה רק ארבע שנים מאוחר יותר, לא לקחה בחשבון שהחלטתה עשויה לפגוע בעשרות אלפי מבוטחים תמימים. מי שמאמין למנורה כי באמת "שכחה בתום לב", לטעון מרמה – שיקום
חלק מחברות הביטוח גילו, שלא כדאי להן להשקיע בטיפוח מחלקות מקצועיות לסילוק תביעות. ביותר מדי מקרים, מחלקות תביעות בחברות הביטוח, מהוות לא יותר מאשר תחנת מעבר לבית המשפט. אתה מגיש להן תביעה. לעיתים לא מקבל כל מענה. לעיתים אתה זוכה לקבל תשובה לקונית סתמית.
מכאן ואילך סומכת אותה חברת ביטוח על בתי המשפט שיעשו את מלאכתה. בינתיים, או שהפריץ ימות, או שהסוס ימות. רק לחלק קטן מהמבוטחים יש הכוח הנפשי, האמצעים ויתרת חיים מספקת, להיאבק מול חברת הביטוח עד הסוף. רוב המבוטחים נכנע ונאלץ לוותר על תגמולי ביטוח המגיעים כדין. רווח עצום לחברת הביטוח.
שוועתם של המבוטחים הגיעה אל המפקח על הביטוח והוא הוציא הנחייה בזו הלשון: "...כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן לא תוכל המבטחת להעלות, במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה".
יש ניסיון מצטבר מוכח, שכאשר גוף ציבורי חייב לנמק עניינית את עמדתו, מספר הדחיות השרירותיות פוחת להפליא. אולם ההתנגדות להנחיה זו של המפקח, באה דווקא מכיון בלתי צפוי. מסתבר כי יש שופטים שאינם מוותרים כל כך בקלות על התפקיד שחברות הביטוח הועידו להם.
ומעשה שהיה כך היה: חברת הביטוח מנורה דחתה תביעה של מבוטחת שלה, חברת מרחבים. במכתב הדחייה לא ייחסה מנורה למרחבים כל מעשי מרמה. כאשר מרחבים פנתה לבית המשפט, מנורה הטיחה בה, בין יתר הכחשותיה וטענותיה, כי מרחבים היא רמאית.
השופטת הדסה אסיף, מבית משפט השלום בחדרה, יישמה את הנחיית המפקח והורתה למחוק את טענות המרמה מכתב ההגנה. בפני השופטת אסיף טענה מנורה, כי להנחיית המפקח על הביטוח אין תוקף מחייב. השופטת אסיף דחתה את הטענה וקבעה, כי להנחיית המפקח תוקף מחייב.
מנורה פנתה לבית המשפט המחוזי בחיפה. המחלוקת הובאה בפני השופטת ברכה בר - זיו. בשלב זה שינתה מנורה טקטיקה. היא הבינה כי בטענה שלהנחיית המפקח אין תוקף מחייב, היא טיפסה על סולם גבוה מדי. עדיף להודות בתוקפה המחייב של ההנחיה, אך לרוקן אותה מתוכן. אין ליישם את ההנחיה, כך טענה מנורה, במקרה כמו זה, בו חברת הביטוח שכחה להטיח מבעוד מועד במבוטחה: אתה רמאי.
כפי שאמרנו בהזדמנויות קודמות, כאשר חברת ביטוח מכריזה כי מבוטחה רמאי, ההכרזה מהווה סדין אדום עבור חלק משופטינו. גלימת השופט מתחלפת בגלימת השריף. שופטינו תמי הלב אינם מבינים, למרבה הצער, כי עבור חברות הביטוח, כל המבוטחים הם בחזקת רמאים.
אכן, הסכימה השופטת בר- זיו עם מנורה, אל רמאים יש להתייחס אחרת. אין לאפשר לרמאי ליהנות מפרות המרמה. לכן בתי המשפט מוכנים אפילו לבטל פסקי דין סופיים שהושגו במרמה.
נזכרה באיחור של ארבע שנים
למבוטחת, חברת מרחבים, לא הועילה העובדה כי טענת המרמה הועלתה לראשונה ארבע שנים לאחר קרות מקרה הביטוח ונפלה עליה כרעם ביום בהיר. הרי אין מכשיר רנטגן הבודק מרמה בנפשו של המבוטח. ההכרעה נעשית על פי ראיות שנאספות על ידי חברת הביטוח מול ראיות הנאספות בידי המבוטח. ראיות השוללות מרמה, שהיו בהישג ידה של מרחבים זמן קצר לאחר קרות מקרה הביטוח, כבר אינן ברי השגה.
טול לדוגמא נזקי אש. המומחה מטעם חברת הביטוח מוצא כי מדובר בהצתה בניגוד לגרסת המבוטח, הטוען כי האש יצאה מהחצרים של השכן. חברת הביטוח תחשוד מייד במבוטח כי ידו הייתה במעל. אילו חברת הביטוח הייתה מעלה מייד את חשדותיה, המבוטח היה פונה לקבלת חוות דעת משלו. משפט שלם אולי היה נחסך.
בכל אלה אין כדי לחסום את מנורה מלטעון למרמה, קובעת השופטת בר זיו. הנזק הראיתי שנגרם למבוטחת יילקח בחשבון.
בשולי הדברים ועם כל הצניעות, אנו מבקשים להעיר כי האנלוגיה שלמדה השופטת מהאפשרות לבטל פסקי דין סופיים שהושגו במרמה הייתה צריכה להוביל לתוצאה הפוכה דווקא.
אמנם נכון שניתן לבטל פסק דין סופי בטענה שהוא ניתן על בסיס מרמה, אך זאת בכפוף לתנאי ידוע וקשה, הנזכר גם באסמכתאות אליהן מפנה השופטת, כי המרמה לא הייתה ידועה בטרם מתן פסק הדין. גם בכך לא די. אפילו המרמה לא הייתה ידועה בעת מתן פסק הדין, גם אז לא ניתן לבטל את פסק הדין, אם ניתן היה לגלות את המרמה בשקידה סבירה.
עוד אנו מבקשים להעיר, כי באחד מפסקי הדין, הדגיש נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט מאיר שמגר, כי אחת המטרות ברכישת ביטוח היא שההליכים להשגת הפיצוי יהיו מהירים ופשוטים, סבירים והוגנים. לנו נראה ובכל הכבוד כי מתן פתח לחברת הביטוח, להטיח בפני המבוטח לראשונה, ארבע שנים לאחר קרות מקרה הביטוח, טענת מרמה, אינה עולה בקנה אחד עם המטרה עליה עמד נשיא בית המשפט העליון.
חברת ביטוח פיקחית תסתמך מהיום והלאה על פסק דינה של השופטת בר זיו, תתעלם לחלוטין מהנחיית המפקח ותעלה את טענת המרמה רק בבית המשפט. כך היא תפגע באפשרויות המבוטח לאסוף ראיות נגד טענת המרמה.
לעניות דעתנו, ואנו אומרים זאת מתוך הערכה ובכאב לב, השופטת בר זיו רוקנה את הנחיית המפקח מתוכן. השופטת לא לקחה בחשבון את הפגיעה בעשרות אלפי מבוטחים תמימים, כאשר נחלצה לקבל את טענת חברת הביטוח כי שכחה בטעות לרשום במכתב הדחייה את טענת המרמה ונזכרה בה רק ארבע שנים מאוחר יותר.
מי שבאמת מקבל את טענת מנורה כי "שכחה בתום לב", לטעון מרמה - שיקום!
הכותב הוא עו"ד המתמחה בנושאי ביטוח
