עיר אדומה: ילדי אילת אוספים ארבה למזכרת

תושבי אילת והחקלאים באזור הנגב המערבי יתעוררו היום (יום א') שוב למחזה לא שגרתי: בשדות ועל גגות הבתים מוטלים עדיין המוני חגבים, לא ממש זעירים, עם כנפיים אדומות ומחושים.

מכת הארבה, השמינית בין המכות שהוטלו על מצרים, הגיעה בסוף השבוע לישראל, ועדיין לא ברור מתי תיעלם. הנחילים, שטסו לכאן מסיני עם הרוח הדרום-מערבית, צבעו את הנמל האילתי באדום. התושבים, שהגיבו תחילה בסלידה ואפילו בחרדה, התרגלו אט אט לאורחים החדשים.

אתמול בשעות הערב כבר יצאו הורים עם ילדיהם לרחובות, מצוידים בשקיות, כדי לאסוף אותם ולהראות לגננת או למורה לטבע. החרקים עצמם נראו תשושים. הם שכבו על האדמה בחוסר אונים, והקלו את המלאכה עבור הילדים המאושרים.      

חיסלו גינה שלמה

אך מה שהפך לאטרקציה עירונית עבור ילדי הגן, ולסעודה דשנה עבור כמה פועלים תאילנדים במושב כמהין, שיעשע הרבה פחות את חקלאי הערבה והנגב. הנזק הכבד, ממנו חששו כולם, נמנע בזכות הריסוס המוקדם והעובדה שרוב החרקים המאיימים הגיעו לאחר רדת החשכה, בשעות בהן הם אינם פעילים.  

"אחר הצהרים הגיעו אלינו שני נחילים", סיפרה ל-ynet לילך מורגן, יו"ר המועצה האזורית הערבה התיכונה. "נחיל אחד עבר אותנו והגיע לנאות הכיכר. הנחיל השני התביית בנחל פארן ובבוקר ידבירו אותו עם מטוסי ריסוס. שמענו שלא מדובר בארבה בוגר, אבל ידוע לנו על מקומות שבהם הארבה כן חיסל שטחים ירוקים ואנחנו חוששים מאוד. אנחנו בשיא העונה החקלאית. רוב השטחים החקלאים שלנו מחופים ברשתות ובפלסטיק. בערבה התיכונה קיים פרוייקט 'הערבה הנקיה' שמשמעותו שחרקים, כולל ארבה, לא יכולים להיכנס לחממות כי הן אטומות לגמרי. אבל יש לנו המון שטחים פתוחים עם מטעים שאי אפשר לכסות, כמו מנגו וכרמים".

אבי שדה, רכז הוועדה החקלאית של המועצה, סיפר על הריסוס: "מכיוון שעיקר הגידולים הם למטרות יצוא, אנחנו רגישים יותר מכל אחד אחר לסוג החומר, שחייב להיות מאושר על ידי היבואנים. הריסוס יהיה רחוק מהיישובים והחומר מתנדף מהר. כרגע הארבה עסוק בנדידה ולא בהתרבות, אבל שמעתי על ארבה שחיסל גינה שלמה באילת. הנחיל הגיע אלינו ממערב ולא מאילת. אומרים שיש בדרך עוד נחילים ממצרים, אבל אם הטמפרטורה תמשיך לרדת יהיה טוב - כי הארבה לא נודד בקור". 

את מטוסי הריסוס, שעומדים בכוננות במנחת בארי, מפעיל משרד החקלאות. עם שחר ייצאו שוב המטוסים כדי לרסס את האזורים החקלאיים. אילת עצמה לא תרוסס. במשרד החקלאות הופעל חדר מצב מיוחד, ואנשיו עומדים בקשר רציף עם מקביליהם במצרים - בניסיון לחזות מראש את הנחילים המתקרבים. 

לא כולם שבעי רצון משיתוף הפעולה ומההתנהלות המצרית: ראש מועצת רמת נגב, שמוליק ריפמן, אמר ל-ynet: "הבעיה הרצינית ביותר היא אי ביצוע הפעולות המונעות שהמצרים יכלו לבצע בצד שלהם. רק אם יהיה שיתוף פעולה מהצד המצרי לא יגיעו אלינו נחילים נוספים".  

מעדן בתימן

התמונות מדרום הארץ מעלות נשכחות בקרב כמה מהתושבים הוותיקים, יוצאי ארצות אפריקה ובעיקר תימן. "היינו יוצאים לשדות עם שקים, אוספים את הארבה, מרתיחים אותם במים, מייבשים ואוכלים, זה נחשב למעדן", נזכרת שושנה, שחוותה בילדותה כמה מכות ארבה.

גם אז, כמו עכשיו, בשביל הילדים זו הייתה אטרקציה. "ההורים היו נותנים לנו שקים מבד, עוטפים לנו את כפות הידיים עם בדים, כי אז לא היו כפפות, והיינו יוצאים יחד איתם לשדות ואוספים את הארבה לתוך השקים. הארבה היה מצליח לטפס עד לזרועות שלנו ואז היינו נשרטים מהם. כל פעם חזרנו עם שריטות בידיים. בין המשפחות הייתה תחרות מי אסף יותר. היו כמויות ענקיות של ארבה אבל מה שהצלחנו לתפוס זה היה אפס אפסים לעומת כמה שנשארו".