דת, תככים ומעשי זימה

בעיתות משבר היסטורי מתגלים בדתות השונות מיסטיקנים עממיים, המבקשים להביא גאולה. ראשית התגלותו של המיסטיקן במעשי ניסים הנקשרים בשמו. תיאורי הנס, ברוב המיקרים נס רפואי, מתפרסמים במהירות ומנחילים לו תהילה ומימד של קדושה. שמע נפלאותיו מקבץ אליו חסידים, המפתחים סביבו כת, שבתוכה מתפתח פולחן יחודי, ההופך בהדרגה לבשורה. מתוך כתות אלו יצאו מייסדי זרמים דתיים חדשים וגם נביאי שקר ומתחזים.

בראשית המאה העשרים היתה רוסיה הגדולה שרויה במשבר מעמיק. כוחות מהפכניים איימו על שלטונו של ניקולאי השני, הצאר רפה האישיות, שנשלט על ידי רעייתו, הנסיכה הגרמנייה אלכסנדרה. מלבד בעיותיה הכבדות של הממלכה הענקית, העיקה על הצאר והצארינה בריאותו הרופפת של יורש העצר, אלכסיי, הלוקה בהמופליה. אלכסנדרה, ששמעה על כישוריו הפלאיים של מיסטיקן כפרי בשם רספוטין, הביאה אותו לארמון כדי לטפל בבנה ונלכדה בקסמו. במהלך שלוש-עשרה שנים גורליות צבר רספוטין כוח והשפעה בארמון. אף שהיה בור עד כי התקשה בכתיבה, הוא הכתיב את המינויים הבכירים והיה מעורב בהחלטות המכריעות של החצר בעת מלחמת העולם הראשונה. בעוד רוסיה הצארית הולכת ומתפוררת, כוחו הלך והתחזק. ב-1916 נרצח רספוטין, ודווקא על ידי בני משפחת הצאר.

סיפורו של רספוטין, האיכר הנבער, שהיה איש סודה של הצארינה בתקופה קריטית בתולדות אירופה, זכה לתשומת לב רבה בספרות, בשירה ובמחקר ההיסטורי. ספרו של אנרי טרויה אינו מביא גילויים חדשים. אם הוא חיפש מקורות ארכיוניים בלתי מוכרים, שנפתחו לאחר התפוררות ברית המועצות, אין לכך ביטוי בספר. הביוגרפיה נסמכת כולה על ביוגרפיות קודמות של רספוטין ועל ספרי זיכרונות של מקורבים ובני משפחה, שכבר נעשה בהם שימוש רב בעבר.

יחודו של הספר אינו בתובנות חדשות, אלא במתן דגש רב מאוד לוולגריות של רספוטין, ובמיוחד לאונו המיני. גם בתחום זה אין מדובר בחידוש של ממש. הסיפורים על אנשי דת קדושים, הבועלים נשים יראות אלוהים, נפוצים בכל הדתות. אפילו נימוקי הקדושים, בבואם לפתות את הנשים התמימות, ידועים: שומה על איש האלוהים לבוא על האומללה, כאשר אין בכוחה להגביה מעולם של מטה אל עולם הטוהר. ברוב חסדו מקבל על עצמו הצדיק לרדת עם הצדקת לשאול תחתיות של הזימה ולעבוד את האל בחדווה, הכל למען שמו יתברך. אפילו בתיאולוגיה היהודית הזהירה והספקנית התקיים ערוץ אזוטרי של עבודת אלוהים, שהוכתרה בשם הדיאלקטי 'מצווה הבאה בעבירה'.

שוב ושוב מתאר טרויה את רספוטין, השיכור ורודף הנשים, "איש שגרונו יבש ואיבר מינו מפרכס, השטן מפתה אותו, אבל זאת כמובן, בהסכמתו של אלוהים" (עמ' 94). כאשר מתמודד טרויה עם התמיהה על עוצמת כוחו של האיש המפוקפק, המשתלט על חצרו של הצאר ירא האלוהים, הסבריו פשטניים: אכן הצאר היה מודע למעשיו הנתעבים אבל הוא העלים עין "מכיוון שאהב את אשתו יותר מדי ולא רצה לפעול בניגוד לרצונה" (עמ' 152).

ביוגרפיה גדושת תככי חצר, המערבבת בין דת למין מהווה מתכון טוב לבסט-סלר. עם זאת, טרויה מתיימר להציע גם ניתוח היסטורי. לצורך זה הוא עורך בסיום הספר השוואה בין רספוטין ללנין. אכן רעיון מקורי: אומנם רספוטין הוא "חושני, שטוף זימה" ואילו לנין הוא "אדם קר של כדאיות", אבל שניהם נסמכים על מקורות קדושים. האחד נסמך על קרל מרקס, והשני על כתבי הקודש (עמ' 171), וסוף דבר, ששניהם הרסו את רוסיה. רדידות ההשוואה הזאת מעידה על רדידות הביוגרפיה.

(מתוך מוסף הספרות של "ידיעות אחרונות")