שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    הרמת מסך: גוף ונפש

    Bliss של רמי לוי היא עבודה חד פעמית שמעמידה רף גבוה ליצירת המחול הישראלית. וגם: עבודות חדשות לרננה רז ורונית זיו. מרב יודילוביץ' על המסך השני של אירועי "הרמת מסך"

    בעוד ששתי העבודות שפותחות את "מסך 2" - "רפאים" של רננה רז ו"Beauty Free" של רונית זיו - מגדירות את האינדיבידואל דרך מערכות היחסים המשפחתיות או הזוגיות, העבודה הנועלת את הערב - "Bliss" של רמי לוי, מתייחסת לתהליך פנימי של חיפוש והתנקות, חיים ומוות שמוביל ללידה מחודשת.

     

    Bliss - כוריאוגרפיה: רמי לוי, ביצוע: טליה פז

     

    לא אחת נטען כי יצירת האמנות, במובנים מסוימים, מתריסה נגד הזמן, מתגרה באיתני הטבע וביצירה האלוהית. יצירת הסולו החדשה של הכוריאוגרף רמי לוי בביצועה של הרקדנית הפנומנלית טליה פז היא חיזיון עוצר נשימה שמהדהד כמו התבוננות במפל מים מפכה, מרחבי מדבר פתוחים או לידה. "Bliss" הוא האושר העילאי, השקט שאחרי הסערה, גרעין ההבטחה שטמון עמוק באדמה, דומיה מצטנעת מול הנצח, הדבר האמיתי. לא קל לתאר שלמות במילים אך מספיק לומר שביצירה זו אין רגע מיותר. מרגע פתיחת המסך ועד לסגירתו נשאב הצופה לתוך ממד אחר שבו כל מצמוץ הוא הפסד. טליה פז הופכת מול עיני הצופה ליצור מהפנט שכמותו טרם ראה. התנועה זורמת אחידה מאצבע כף היד ועד העקב, שקטה, גמישה, ארוכה, שברירית ומלאת חוזק. לוי שואב דימויים תנועתיים מעולם החי אבל מפתח אותם לכדי משהו אחר וקסום. המוזיקה המלווה את העבודה – הסימפוניה השלישית לסופרנו ותזמורת של גורצקי – מביאה את המכלול לכדי מיצוי. Bliss אינה עוד עבודה מצוינת - זו עבודה חד פעמית שמעמידה רף גבוה מאוד ליצירת המחול הישראלית.

     

    "רפאים" - כוריאוגרפיה: רננה רז, ביצוע: רז, עילאיה שליט, עופר עמרם, ניר תמיר.

     

    אם עד כה מרכז הכובד ביצירתה של רננה רז היה לאו דווקא התנועה אלא קומפוזיציה שמורכבת משעטנז של אמנויות שונות, ביצירתה החדשה "רפאים", נדמה כי היא חותרת לאיזון. "רפאים" היא ללא ספק אבן דרך ביצירתה של רז לא רק בשל היותה רחבת היקף, אלא בעיקר בזכות הידוק החומרים, קפדנות על פרטים והתרחשות בימתית עשירה שעומדת בפני עצמה. בניגוד לעבודותיה הקודמות, בהן נוטה רז להחצין את מה שראוי שיישאר כסבטקסט, הפעם היא נותנת לצופה מרחב גדול יותר - אם כי לא בלתי מוגבל - לפרשנות. היא מפרקת לגורמים את המשפחה ה"נורמלית" ומציבה אחד מול השני את האידיאל וההתרחשויות התת קרקעיות. את הבמה עוטפים שלושה קירות עטויי טפט. דלת סגורה, מנורת קיר, טלפון, תמונה משפחתית אידילית ממוסגרת תלויה על הקיר וכסא שעליו סבוכים בני המשפחה. רז נקרעת מהפלונטר הרוחש שעל הכסא ומתחילה לרקוד. התנועה חושפת את הפחדים, את הדברים שלא מדברים עליהם, את המצוקה והסודות, את השטח ומה שמתחתיו. עולמה של רז פנטסטי ובו בזמן כה מציאותי, היא נותנת למציאות כנפיים ומחפשת מפלט בהומור. גם הפעם התנועה מהווה רקע להתרחשות תיאטרלית ולאלמנטים ויזואליים עתירי דמיון, אך בניגוד ליצירות קודמות, היריעה הרחבה מאפשרת להבחין בכישורי ההמצאה הבלתי נלאים של היוצרת.

     

    כמו ביצירתה האחרונה, "אעשה ואוסיף", כך גם הפעם נדרשים הרקדנים לקואורדינציה וסינכרוניזציה ביניהם. כמו בעבודה הקודמת, כך גם הפעם בולטות איכויות התנועה המוגבלות, המגושמות והבלתי מהוקצעות של היוצרת על רקע הביצוע הנפלא של אותן התנועות בדיוק על-ידי הרקדנים שלצדה ובעיקר עילאיה שליט, רקדנית נפלאה בעלת גוף ארוך, משוכלל וגמיש ותנועה מלאת שמחת חיים שמלבישה את הכוריאוגרפיה ומעשירה אותה.

     

    מורגשת בעבודה ידו המכוונת של השחקן עופר עמרם, שהשתתף בין היתר גם ב"לבקש כוכבים" של רז שהועלתה באותה המסגרת בשנה שעברה. נקודת המפגש בין התיאטרון לבין התנועה הופכת בעריכתו של עמרם, החתום כדרמטורג העבודה, לקוהרנטית והומוגנית.

     

    "Beauty Free" - כוריאוגרפיה: רונית זיו, ביצוע: אביב איבגי ונועה רוזנטל 

     

    מערכות יחסים מעסיקות את רונית זיו לאחרונה. ניתן היה לראות את זה ב"מקופל טובטוב" יצירתה האחרונה שעלתה במסגרת פרוייקט יוצרות ללהקת המחול נועה דר, ורואים את זה גם ביצירתה הנוכחית "Beauty Free", בהשתתפותם של הרקדנים אביב איבגי ונועה רוזנטל.

     

    מקום ההתרחשות: שדה תעופה דמיוני. על הבמה: גבר, אישה, מזוודה וכרטיס טיסה. מה יש במזוודה? מה הוא משאיר מאחור? מה דבק בו? גם בעבודתה הנוכחית משקלו של הטקסט שווה למשקל התנועה. זיו מניחה את המילים הנאמרות בין משפטי התנועה ומטבלת את זה כמו את זה בהומור. היא יוצרת תמונות נקיות באמצעות תאורה (שני מלבני אור בתוך במה מוחשכת שמפרידים בין הגבר לאישה בתחילת העבודה) ובאמצעות הקרנת אימג'ים על המזוודה (תקליט מתנגן על פטיפון, ביצת עין וזוג דגי זהב).

     

    פסקול העבודה, שכתב אורי דרומר, מכתיב את קצב ההתרחשות וממלא את הבמה הריקה מדי. זיו מספרת סיפור וכהרגלה הופכת את גם את הצדדים הפחות נחמדים בחיים לחגיגה. זו עבודה אקספרסיבית שמבליטה את יכולות המשחק של מבצעיה, אך בסופו של יום לא באמת מצליחה לרגש.

     

    מסך 2 - יום ג', 23.11, בשעה 20:30 בתיאטרון המעבדה בי-ם; יום ה', 25.11, בשעה 20:30 בסוזן דלל בת"א. 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אייל לנדסמן
    רונית זיו. מערכות יחסים
    צילום: אייל לנדסמן
    לאתר ההטבות
    מומלצים