שתף קטע נבחר

Second Sight

כותר שמנסה ומצליח להיות משחק פעולה קל לתפעול ונעים למשחק, עם אווירת מסתורין ועלילה חזקה

אני ג`ון וואטיק, אבל אני יודע את זה רק בגלל שזה רשום לי על צמיד הפלסטיק. אני בבית חולים - אבל למה? למה כואב לי כל כך הראש? ולמה לעזאזל אני קשור למיטה? אני מתחיל לרעוד, והכבלים שמחזיקים אותי רועדים ביחד איתי...רגע, אני כבר לא רועד. הכבלים, הם משתחררים מעצמם!

 

ג`ון וואטיק, פרופסור מכובד לפסיכולוגיה, גילה שהוא ככל הנראה מסוגל לשלוט בעצמים מרחוק - ואין לו מושג למה, או למה הוא חבול ופצוע כל כך.

 

כך מתחיל Second Sight, משחק פעולה/הרפתקה שלא צריך להיות קורא מחשבות כדי לדעת שהוא מוצלח. במהלך המשחק יזכר וואטיק באירועים שהביאו אותו
למצב הלא נעים ממנו הרגע נחלץ, ויחלץ את עצמו ממצבים לא נעימים רבים נוספים - לרוב, בעזרת שימוש בכוחותיו העל-טבעיים.

 

כוחות פשוטים להפעלה

 

כוחותיו המיוחדים מתגלים לוואטיק מתגלים לו תוך כדי משחק, במיוחד בשלב הראשון. כל כוח מופיע בפתאומיות, בהבזקי כאב המלווים בסרטון שמראה את הכוח החדש בפעולה. "איך יצאתי מהכבלים?", הוא שואל את עצמו בתמהון. "הייתכן שהזזתי אותם כשחשבתי על זה?! אם כך, אולי אוכל להזיז את המתג שבצד השני של הכלוב הזה?".

 

כל הכוחות פשוטים מאוד לבחירה והפעלה, חלקם משתפרים לאורך המשחק ומאפשרים שימושים חדשים. השימוש בכוחות עולים בנקודות כוח, שיורדות ממד הכוח של הגיבור, ובדרך כלל במהירות גבוהה למדי. למרבה השמחה, מד הכוח מתחדש במהירות, וכך מאפשר להשתמש בכל הכוחות ללא הגבלה מחדש, בהתקלות הבאה עם אויבים.

 

הכוח של הקרנה אסטרלית, למשל, מאפשר לוואטיק לצאת מגופו ולהתרוצץ באזור מבלי שיבחינו בו, וכך לראות מה יש מעבר לפינה מבלי להסתכל. הוא יכול גם ללחוץ על כפתורים.

 

אויבים בכל מקום

 

מסיבה זו, מצלמות אבטחה עדיין רואות אותו, ולכן מסוכן פשוט לפרוץ לשטח פתוח ולרוץ תחת מעטה היעלמות. גם אם כבר שברתם את המצלמה (בעזרת כוח הטלקינזיס, למשל), תוכלו להרשות לעצמכם להסתובב במסדרונות באופן חופשי, אך אז צצה בעיה נוספת: כוח ההיעלמות שואב נקודות כוח כמו מזגן תעשייתי, ולכן יכול להיות מופעל ברציפות רק לכמה שניות בודדות.

 

לצערנו, אויבים יש בכל מקום, כך ששימוש בכוח הזה מלווה לרוב בריצות אמוק במורד מסדרונות, בתקווה למצוא איזה חדר להתחבא בו לפני שהוא יפוג. בסך הכל, חוויה מוצלחת ומהנה ביותר, דווקא בגלל אי הוודאות והסיכון שבעניין. כוח הריפוי הוא בנלי מאוד, אבל אולי אחד מהחשובים ביותר. הוא פשוט מרפא את וואטיק ביחס של 1 ל-1, נקודת כוח לנקודת חיים. הריפוי משאיר את וואטיק מעט מטושטש בכל פעם, וגם אורך זמן, ולכן אי אפשר להשתמש בו בזמן קרב.

 

כוח נוסף שאינו שימושי בזמן קרב הוא, לצערנו, דווקא ההתקפה, אשר קשה לתפעול. זה בולט במיוחד לעומת הפשטות של ירי באקדח - ובנוסף,

היא עולה כל כך הרבה נקודות כוח, שאפשר להשיק רק שתי התקפות בכל פעם. בהתחשב בכך שלרוב עומדים על וואטיק לפחות שני אויבים לכלותו, זה פשוט חסר שימוש.

 

גם הרובה יורה

 

אם שליטה מנטלית בעולם הפיזי אינה מספיקה, וואטיק יודע גם לקחת רובה בידיים ולירות כמו מקצוען. ירי ושליטה בכוח פסיונים מבוצעים באופן כמעט זהה, כך שאין כל קושי להחליף ביניהם במהירות. לחיצה על L2 מעלה כוונת אוטומטית על האויב הקרוב, ותזוזה קלה של הסטיק הימני מזיזה את הכיוון בין אויבים.

 

כל שנותר הוא לירות על ידי לחיצה על R2 מספר פעמים, או לכוון מעט גבוה אל עבר הראש - אז מספיקה רק יריה אחת, וזה גם הרבה יותר מספק. במידה וימצא אותם, יוכל וואטיק לירות באקדחים, רובי ציד, אקדחי הרדמה, תתי-מקלע שונים, ואפילו רובה צלפים. 

 

רגע, למה בעצם יודע וואטיק לירות בכלי-נשק? ובכן, הוא אומנם רק פרופסור לפסיכולוגיה, אבל מסתבר כי הוא עבר אימוני ירי לפני שישה חודשים, כשיצא למשימה בסיביר ביחד עם צוות WinterICE...במה זה קשור? מתי זה קרה? ולמה הוא לא זוכר שום דבר מזה? בסוף השלב הראשון, כשהוא עוד בקושי מצליח להבין מי הוא, חוטף וואטיק פלאשבק עז שלוקח אותו שישה חודשים אחורה, אל אותה תקופה. אך אנו מגלים רק פרטים מעטים. האירועים שהובילו את גיבורינו למצבו הלא ברור הנוכחי מתגלים לאיטם במהלך המשחק.

 

זגזוג בין הווה לעבר

 

העלילה מזגזגת באלגנטיות בין הווה לעבר, ויוצרת סיפור אחיד שמתפתח מצויין; סיפור מתח בעל אותה עלילה בדיוק היה יכול להימכר יפה בחנויות. מבלי שאף פעם נקבל מענה של ממש לשאלות הגדולות, מצליח הסיפור לגרום לנו להבין בעצמנו מה כנראה התרחש שם, לפני שישה חודשים, ומה בעצם קורה כאן בהווה. הדמויות לא עמוקות במיוחד, אך מספקות, והבעות הפנים שלהן, אפילו שהן מעט גסות בגלל המנוע הגרפי, עוזרות פלאים. קל לסמפט את וואטיק, ולשים את עצמך במקומו - וכך, חוויית המשחק הכללית מתעצמת.

 

המשחק מלווה את וואטיק לאורך כ-15 שלבים, כמעט כל אחד מהם מתרחש בסביבה אחרת, החל מסיביר המושלגת, דרך בית חולים מאובזר היטב, בית משוגעים מטונף, רחובות ניו-יורק, בניין משרדים היי-טקי, ועוד. כל הסביבות מלאות בחפצים שונים, בשביל שאפשר יהיה להזיזם עם כוח המחשבה, ומעוצבות בשלל צורות, כך שאפשר להתכופף מתחת לחלונות ולעבור בין חדרים בחשאי. היפה הוא שכלל לא מבחינים בכך: יש הרבה חפצים בסביבה פשוט כי זה הגיוני ומתאים - בתוך דירה יש כיסאות, במסדרון יש ארגזים ומטף כיבוי אש, וכן הלאה - ואין תחושה ששמו אותם שם רק בשביל שיהיה לנו מה להזיז עם המוח.

 

גרפיקה מוצלחת

 

המשחק מתהדר בגרפיקה מוצלחת, אם כי דו-פרצופית: מצד אחד, איזורי הרקע נראים מצויין, מעוצבים בקפידה, ומלאים בפרטי רקע שונים. מצד שני, הדמויות נראות כמו נלקחו ממשחק PSOne, והן בעלות ידיים בולטות, פיות ענקיים, ופרצופים גדולים במידה יוצאת דופן. במילים אחרות, איברי הגוף שלהן לא פרופורציונליים, ומספיק מבט בודד כדי להבין שמדובר בדמויות אנימציה.

 

אך הדבר הולם את האווירה של המשחק - למרות שהוא משחק מתח, הוא אינו מנסה לתת את התחושה הנפוצה כל כך בספרי קונספירציה, של "זה נורא... וזה קורה ממש סביבך!!". זהו מתח מסוג אחר, סביר פחות. גם האפקטים של השימוש בכוחות הפסיוניים נראים "ארקיידים" בבירור - עיגולים ברורים מקיפים כל עצם שניתן להזיז, הריפוי גורם לאפקט כחלחל בולט מאוד, וכמובן, היכולת להרים אנשים ולהעיף אותם באוויר נועדה בפירוש בשביל סוג משחק שלוקח את עצמו יחסית בקלות.

 

אין הברקות סאונד

 

מבחינת סאונד, לצערי אין הברקות של ממש. קולות הרקע של כל שלב חביבים, מנגינת הרקע גורמת לתחושה הרצויה של מתח, והדיבוב סביר ומעביר את הכוונה.

 

תלונה אחת שיש לי על Second Sight היא דרגת הקושי שלו. מסתבר שכוחות העל באמת עושים את החיים קלים יותר, כמו שתמיד חשדנו שיהיה. למרות שאפשר לנקוט בגישת ההתגנבות, ולעבור שלבים ארוכים על ידי התחבאות והיעלמות מעין, אין כל צורך לעשות זאת: קל להיפטר מהאויבים, ואין שום צורך להתאמץ.

 

נלחמים ביחד

 

המשחק יודע את זה, ומנסה להביא את הקרבות לאיזון בעזרת שתי שיטות, חברי צוות ותגבורות. כאשר אויב זיהה את וואטיק, שמע רעש, או נפגע והספיק לברוח מעבר לפינה, הוא יזמין תגבורת לאגף שבו הוא נמצא. משמעות הדבר היא שכמות בלתי פוסקת של אויבים תתחיל לזרום אל האזור. אלא מה, למרות שניסיתי לעבור שלב שלם על ידי הסתתרות והתגנבות כדי שלא להפעיל את האזעקה, אחרי כמה זמן פשוט לא הוטרדתי מספיק מכך שהפעלתי אותה בכל זאת, זה פשוט לא עד כדי כך מפריע להתקדם בשלב. מה גם, שקשה למדי להמנע מלהפעיל אותה.

 

בכמה מהשלבים במשחק יצטרף לוואטיק אדם כזה או אחר, ואפילו אם מדובר בלוחם קומנדו מהשייטת ולוחם מסוכן בפני עצמו, הוא עדיין תחת חסותו של השחקן, שיצטרך לדאוג לחייו. מלבד פעם או פעמיים בלבד, רוב הזמן מאוד נהניתי מחבר הצוות - גם כשהיה מדובר

 בלוחם נוסף, וגם כשהיה זה אדם חסר כל יכולת לחימה, ואפילו מעמסה - בגלל שהוא הוסיף עניין חדש למשחקיות.

 

הבינה המלאכותית של המשחק אומנם לא גאון, אבל היא עושה את עבודתה היטב - לגרום לי לבעיות. האויבים תמיד ערים למתרחש סביבם, ויקראו לתגבורת גם אם רק שמעו יריות או ראו עקבות.

 

אתגרים נוספים

 

אלו שמחפשים אתגר נוסף מוזמנים לנסות את כל השלבים שוב, ברמת קושי גבוהה יותר. אישית, לא חשבי בשום הבדל בין הרמות. אולי זה בגלל שאחרי שעברתי אותן בדרגת הקושי הרגילה כבר ידעתי מה צריך לעשות והיכן כל דבר נמצא, וזה הקל על המשימה. 

 

Second Sight מנסה ומצליח להיות משחק פעולה קל לתפעול ונעים למשחק, עם אווירת מסתורין ועלילה חזקה. אמנם, אורך החיים שלו אינו עצום, אך זהו משחק פעולה כייפי ומרענן, שכדאי לפחות לשכור.

 

  תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מממש את הציפיות
מממש את הציפיות
אתר vgames.co.il
אתר vgames.co.il
מומלצים