שתף קטע נבחר

שיחות נפש

"המאזין הלילי" של אמיסטד מופין, אודות סופר הומוסקסואל ושיחותיו עם נער בן 13 חולה איידס, הוא ספר קורע לב ומסחרר, שלא מרפה מהקורא גם אחרי שהוא נגמר. יותר מזה אנחנו לא צריכים. לירז אקסלרד משבחת

אח, איזה ספר יפה! "המאזין הלילי" של ארמיסטד מופין הוא ספר שמסתער על הקורא בשצף-קצף מאורגן ומתוזמן היטב, ומטיל אותו במיומנות לתוך פקעת חייו של גבריאל נון, הגיבור והמספר, בעיצומה של ההתפרקות הגדולה, בשעה שגבריאל עומד, לבדו, בסלון המשפחתי היפה שלו, ממצמץ מול האור, ומנסה לאחוז בקצות החוטים הנפרמים במהירות של עלילת חייו.

 

גבריאל נון, כמו יוצרו ארמיסטד מופין, הוא סופר וסלבּ הומוסקסואל שחי בסן פרנסיסקו. גבריאל נון כותב סיפורים על חיי העיר, הלילה, הדמויות והטיפוסים השונים המאכלסים אותה. את הסיפורים הוא מקריא ומקליט והם משודרים ברדיו הארצי בתוכנית לילה יומית בשם "נון בלילה". הסיפורים של ארמיסטד מופין, לעומת זה, התפרסמו בזכות סדרת הטלוויזיה שנעשתה על פיהם ובארץ נקראה "סיפורי סן פרנסיסקו" (במקור "Tales of The City").

 

נון, כמו מופין, הוא מהדור שהגיע לסן פרנסיסקו בסוף שנות השישים-תחילת השבעים והיה חלק מהיציאה הקולקטיבית מהארון של תרבות ההומו-לסבית, הדור שחטף את האיידס, ככה באמצע ובהפתעה. ג'ס, אהובו של גבריאל נון, הוא נשא. הזוגיות שלהם שרדה את התקופה שבה נשאים נחשבו למתים מהלכים. הם היו לסמל של זוגיות אחרת, משפחת הפוסטר של הקהילה. שנות התשעים התקדמו ואיתן הרפואה. ג'ס צרך את הקוקטייל והמשיך לחיות. אחרי עשור של זוגיות משותפת החליט לעזוב את הבית. זאת לא היתה העזיבה שגבריאל התכונן אליה. הוא מנסה להמשיך בשגרת חייו ונכשל. גבריאל, מילולית, מאבד את קולו.

 

פקעת של סיפורים

 

למופין טכניקת כתיבה מושכלת ומשוכללת. בעזרת מעט תיאורים מדויקים והרבה דיאלוגים מתגלגלים הוא מעביר הררים של מידע - תמונת עולם שלמה על כל פרטי הריאליה המרכיבים אותה - בדרך כה אגבית, עד שהקורא בכלל לא מרגיש שזה מה שקורה, כלומר, שהוא שקוע עד צוואר בדרמה של מישהו אחר.

 

לתוך האנדרלמוסיה של חייו של גבריאל חודר כתב יד של סופר לא ידוע המבקש המלצה. כתב היד מגולל את פרשת חייו של מחברו, אחד פיט לומקס, בן 13. לומקס גדל אצל הורים שניצלו אותו מינית והפכו אותו לצעצוע מין של רשת פדופילים. בגיל 11 ברח מהוריו, הגיע למשטרה וסיפר הכל. ההורים נשלחו לכלא ופיט עבר לחיות עם דונה, הפסיכולוגית שראיינה אותו אחרי שברח. ואז, כשנדמה שיש מקום לקצת תקווה, התברר שפיט חולה. איידס. גבריאל נון התרגש מכתב היד, הסכים לכתוב המלצה ואף החליט להתקשר אל הילד, לספר לו בעצמו כמה התרשם.

 

שיחת הטלפון הופכת לשורת שיחות מרתוניות, ליליות, לפעמים עם פיט, לעיתים עם דונה, המלאך הגואל. ההתעקשות של גבריאל להרחיב את הבועה, לצרף את ג'ס למשולש הטלפוני, מביאה את ג'ס – בתפקיד יאגו - לפקפק באמיתות הסיפור כולו, וגרעין הספק ניטע. גבריאל יוצא למסע לפגוש את פיט. בין טיסות, מכוניות שכורות וחדרים חשופים בבתי מלון, בין משפטים קטועים שנחרטו בזיכרון, טקסט קורע לב וחברים מפוקפקים, גבריאל מנסה להבדיל בין מציאות ודמיון, אמת ובדיה, תקוות של הלב והחיים עצמם.

 

העלילה שועטת קדימה, דברים לא ברורים מתנפחים לכדי תעלומה של ממש, מסתורין מבשיל למתח, ומופין לא מרפה. העלילה המרכזית סוחבת אחריה שלל עלילות משנה, פיתולים ועיקולים. אחר כך גם עלילות המשנה מתפצלות, כל אחת מושכת לכיוון אחר, דמויות נוספות צצות, התרחשויות ההווה מחייבות הערכה מחודשת של העבר, וגבריאל מאיים להתפרק כל רגע.

 

אבל הוא לא. היוצר שלו יודע את העבודה. מופין לא שומט את המושכות לרגע, וכמו קוסם הוא מושך חוט ועוד חוט. למרות שכל אחד מהם מוביל לכיוון אחר ולפעמים מנוגד, בידיו של מופין הם נשזרים זה בזה בצורה הרמונית.

 

השפה של מופין רגישה ומדויקת, וכך גם התרגום של מיכל אלפון. פיתולים בעלילה מפתיעים ומעודדים את הקורא לבדיקה חוזרת, לסיפור מחודש: מה בדיוק קרה שם? זה באמת קרה? וכאן טמון סוד קסמו של הספר: גם חווית קריאה מסחררת, גם מרגש, גם מעורר, גם מנקר בראש אחרי סיומו. מה עוד אפשר לבקש?

 

 

"המאזין הלילי" מאת ארמיסטד מופין, תרגמה מאנגלית: מיכל אלפון, הוצאת "עם עובד".
לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
עטיפת הספר
דרמה של מישהו אחר
עטיפת הספר
לאתר ההטבות
מומלצים