ביטוח מנהלים: הכי חשוב לבדוק את התשואות לאורך השנים
למי שיש ביטוח מנהלים כדאי לדעת שהדבר הכי חשוב הוא לבדוק את התשואות שמשיגה לו חברת הביטוח. ועוד יותר חשוב זה לבדוק אותן שנים אחורה
נתון אחד, אפילו לא חדש, הוא זה שמשך את תשומת ליבה של התקשורת, שעסקה בדו"ח הכספי שפרסמה חברת הביטוח מגדל לפני שבוע: החברה דיווחה שבחודשים ינואר עד ספטמבר, השיגה עבור מבוטחיה בביטוח חיים תשואה של 3% בלבד. המבקרים זעמו, ואולי בצדק, על כך שהתשואה הנמוכה יחסית הזו היא מה שחברת הביטוח הגדולה בישראל הצליחה להשיג למבוטחיה במשך 9 חודשים, על סכום של כ-18 מיליארד שקל.
האמת היא שמגדל נמצאת בחברה לא רעה. בעשרת החודשים הראשונים של השנה, שבהם רשמה תשואה של 3.32%, רשמה המתחרה הגדולה שלה, כלל ביטוח, תשואה נמוכה עוד יותר, של 3.25%. מי שכן הצליחו להשיג תשואות גבוהות השנה הן חברות הביטוח מנורה (תשואה גבוהה של 4.88%) והראל (תשואה נאה של 4.80%) אבל זה בכלל לא העניין.
מנהלים בטווח ארוך
מבוטחים רבים עלולים להיבהל מתשואות נמוכות יחסית, שהשיגה חברה זו או אחרת בשנה מסויימת, ולבקש להעביר את כספם לחברה מתחרה. זו תהיה טעות. מדוע? כיוון שביטוחי מנהלים, כמו פנסיה או קופת גמל, הם אפיקי חיסכון ארוכי טווח, כלומר לתקופות של לפחות 10-15 שנה, ולא אפיק השקעה קצר טווח, כמו
למשל קרן נאמנות. לכן, כשרוצים לבדוק מה עשתה עבורכם קופת הביטוח, כדאי מאוד להסתכל יותר משנה אחת אחורה.
ביטוחי המנהלים נפתחו לתחרות אמיתית בינואר 1992. עד לסוף 1991 הם היו מבטיחי תשואה, כלומר, המדינה הבטיחה את החיסכון של המבוטחים. ב-1992 זה נגמר וחברות הביטוח החלו להשקיע את כספי המבוטחים באופן חופשי ועל אחריותן. זה הביא אותן להשקעות סולידיות יחסית, כדי שלא לסכן יתר על המידה את החסכונות.
זה לא אומר שהן לא עשו שגיאות. אנחנו זוכרים חברת ביטוח גדולה שרכשה במחירי שיא מגרש לבנייה בפרויקט שנתקע, והפסידה מאות מיליוני שקלים. אנחנו זוכרים חברה אחרת שהימרה לא נכון על מניות בשוק האמריקני לפני כשנתיים ונכוותה קשות. בסך הכל, בדיקה של הטווח הארוך מראה שחברות הביטוח לא עשו שטויות, אבל בהחלט יש הבדלים בין התשואות שהן משיגות וההבדלים האלו חשובים.
מנורה בראש ומגדל אחריה
הלכנו אחורה ובדקנו את התשואה המצטברת שעשתה כל אחת מחברות הביטוח ב-13 השנים האחרונות, כלומר מינואר 1992 עד (כולל) אוקטובר 2004. התוצאות חשובות מאוד לכל מי שיש לו ביטוח מנהלים ובכלל למי שלא בודק איזו תשואה הוא מקבל מקופת הגמל שלו או מקרן הפנסיה שלו.
בראש חברות הביטוח עומדת חברת מנורה. החברה, שמנהל ההשקעות שלה הוא יוני טל, רשמה בתקופה הזו תשואה מצטברת של 65.18%. אם מתרגמים את זה לתשואה שנתית ממוצעת מקבלים שמנורה נתנה למבוטח שהפוליסה שלו החלה בינואר 1992 תשואה שנתית ממוצעת של 4.76% וזה הרבה מאוד, כיוון שמדובר בתשואה ריאלית (מנוכת מדד) נטו (כלומר לאחר ניכוי דמי הניהול).
את המקום השני תופסת מגדל, שהשיגה למבוטחיה תשואה מצטברת של 66.66% מינואר 1992, כלומר תשואה שנתית ממוצעת של 4.06%. אחריה צועדות שלוח (היום הראל) עם תשואה ממוצעת של 4%; כלל ביטוח, עם 3.95%; איילון עם 3.79%: סהר (גם היא היום הראל) עם 3.77%; הפניקס עם 3.61%; הדר (היום הפניקס) עם 3.49%; הכשרה ביטוח, עם 2.88%. חברת הביטוח אליהו החלה למכור ביטוחי חיים רק מ-1996 והשיגה מאז תשואה ממוצעת שנתית של 3.84%.
מכיוון שתשואות לא אומרות כלום, ננסה לתרגם אותן לכסף. קחו למשל אדם ממוצע שנכנס למעגל העבודה ב-1996, בגיל 30. הוא מרוויח 10 אלף שקל ברוטו בחודש. אם היה מבוטח במנורה היה מקבל תשואה שנתית ממוצעת, מ-1996, של 5.39%, והיום היה לו כבר חיסכון של 256 אלף שקל. אם היה מבוטח במגדל, היה מקבל מאז 1996 תשואה שנתית ממוצעת של 4.23%, כלומר כ-241 אלף שקל. על פני 8 שנים מדובר בהפרש של 15 אלף שקל. כשמדובר בפנסיה של המבוטח זה הרבה מאוד.
הפרש של אלפי שקלים
בואו נדמיין שאותו אדם ממשיך לעבוד עד גיל הפרישה, 67. אם הוא ממשיך לקבל במנורה אותה תשואה עד יום הפרישה, יהיה לו חיסכון של כ-1.64 מיליון שקל. אם הוא מבוטח של מגדל, הוא יקבל בפרישה כ-1.48 מיליון שקל כלומר הפרש של 171 אלף שקל. אם מתרגמים את זה לתשלומים חודשיים זה אומר בערך עוד 1,000 שקל לחודש, בפנסיה.
לכן, כשבודקים את התשואות של חברות הביטוח כדאי לבדוק אותן לטווח ארוך, הנתונים מתפרסמים אחת לשנה באתר של משרד האוצר ובעתיד אולי יפורסמו לעתים קרובות יותר. בכל מקרה, כשסוכן הביטוח שלכם ממליץ לכם על פוליסת ביטוח מנהלים של חברה כזו או אחרת, תבקשו ממנו לראות מה התשואה שהיא עשתה ב-5, ב-10 וב-13 השנים האחרונות. זה צריך להיות השיקול העיקרי שלכם בבחירת החברה.
פנסיחה. תבדקו את התשואות לאורך השנים
צילום: דוד הכהן
מומלצים
